חרא של שנה
מהדפסים מנומרים ועד נהגים מעצבנים - כתבי jnana סוגרים חשבון עם הרגעים השחורים של השנה האחרונה
טל שפר גילה שהוא זונה של כסף
האמת שהייתה לי שנה די טובה, אבל גם ברגעים הכי יפים ליוותה אותי עננה שחורה. בכל רגע של מנוחה, היא היתה שם. מציקה, אורבת ומחכה להזדמנות לתקוף. ממש כמו מיגרנה או גידול סרטני, שכולנו מקבלים בהכנעה רק מעצם היותנו אנושיים. אני מדבר על עבודה. כולנו הולכים לעבודה, יום יום, שעה שעה. עושים הפסקת צהריים. וחוזרים לעבודה. אני לא יודע מה איתכם, אבל אני שונא לעבוד. אפילו שזה רק 3 פעמים בשבוע ו-4 שעות כל משמרת. אני שונא למלצר לאנשים קמצנים ואנטיפטים. אני שונא לקום עם שעון מעורר, והכי אני שונא לבזבז את הזמן שלי על דברים שאני שונא. אבל מה לעשות - אני, כמו כולם, זונה של כסף, וכל מי שאומר שגם אם הוא היה זוכה בלוטו הוא היה ממשיך לעבוד- הוא שקרן. אלא אם כן הוא זכה ב-50 שקל, ואז אני מאמין לו.
שבו בבית. תתבטלו. אל תתנו לפשרות הקטנות של החיים להכניע אתכם. תעשו רק מה שאתם רוצים. זה אפשרי. אני חוזר לקרטון שלי באלנבי. שנה טובה
ספיר רבינוביץ' ומלחמתה בהדפס המנומר
טרנדים באים, טרנדים הולכים. זה טיבם, בעצם. מתישהו הם חייבים להיעלם. אחרת איזה מין טרנד מטופש זה אם הוא קיים לנצח?! ואם אכן כך הדבר, אז אני רוצה להבין על מה לעזאזל חשב הבן אדם שנותן חיים כל פעם מחדש להדפסים מנומרים? אנחנו נספוג הכל- משבצות, פסים, מעוינים, הדפסים פסיכודליים.... אבל מנומר? מישהו היה צריך להגיד לאותו בן אדם שלכל דבר יש את מקומו שלו. ונמרים, מצטערת מאוד, מקומם בטבע, ולא על נעליים, תיקים והטייץ הצמוד מידי שלובשת המורה שלי! שמישהו ימסור בבקשה לאלוהי האופנה שהנמר הוא בעל חיים מוגן והגיע הזמן להפסיק להתעלל בו!
דניאל בוקס פותחת שולחן של קיטורים
* לרגל האולימפיאדה כמה אנשים החליטו לפתוח ספורט לאומי חדש – הטבעת ילדיהם בירקון (או במקורות מים אחרים). מסתבר שילד כחול = שקט בבית.
* מאיה בוסקילה עדיין קיימת ומופיעה.... למה, למה?!
* בריטני ספירס עדיין קיימת ומופיעה. באמת כל הכבוד לה על זה.. אבל.. למה?
* שתי תוכניות טלוויזיה חדשות עלו למרקע - "האח הגדול" ו"מפרץ האהבה". אני מקווה שכולם שמחים שתודות לתוכניות האלו כולנו שוב אוהבים הומואים, שונאים ערבים וקוראים לכל החברים שלנו "כלבה, אני אשיג את מה שאני רוצה, אני אנצח ואדיח את כולם!"
*בירושלים היו 2 פיגועים של פגע וברח, או שמה הייתה זו הדמיית GTA מחוכמת? אף אחד לא בטוח. מה שכן בטוח זה שבשנה החדשה יש סיכוי שהמחבלים יחשבו שלב אחד קדימה, יגנבו לקרייג מצבי הנינג'ה את הטכנודרום ויעשו את זה כמו שצריך.
עידו גנדל עצבני על נהגים עצבניים
לא חסרים דברים להיות מדוכאים בגללם, אבל דבר שהפריע לי מאז ומתמיד, ובעיקר בשנה האחרונה, הוא נושא תאונות הדרכים. ואני לא מדבר כרגע על המספר המזעזע של הרוגים ופצועים, ולא על אוזלת היד של הרשויות, אלא על הנהגים עצמם. נדמה שככל שיש יותר אסונות בכביש, כך הם פחות זהירים. אני כבר לא זוכר מתי בפעם האחרונה נסעתי בלי להיות עד לפחות למקרה אחד עם פוטנציאל לתאונה: נהגים שלא שומרים מרחק, חוצים פס לבן, "גונבים" רמזורים, נוסעים עם ילדים לא חגורים, מדברים בסלולרי בלי להסתכל על הכביש ועוד ועוד. כאילו משהו באוויר האוטו מכבה להם את השכל, והם לא מסוגלים לחשוב שניה אחת קדימה. והסיבה שזה מה שמדכא אותי יותר מכל דבר אחר היא שבעיות קשות אחרות, כמו שלטון מושחת, מערכת חינוך כושלת והרס הסביבה - אפשר עוד להאמין שאם העם יתגייס למען המטרה, הוא יצליח להביא לשינוי ולפתור אותן. אבל בכבישים, העם עצמו הוא הבעיה, אז מנין יבוא הפתרון?
שיר נוי פיינר יורקת לבאר
בואו נודה באמת - הדברים הכי מעיקים שקורים כל שנה הם סיכומי השנה. הרי אם מדובר בנושא מעניין, הוא מבעבע וגועש ויוצא אל הכותרות בכל מקרה, גם אם מדובר בסיפור אישי או מידע אקטואלי אבל כשמגיעים החגים אמצעי התקשורת מתחילים למחזר, לדרג ולסכם מחדש את כל הסיפורים שכבר שמענו כבר יותר מידי פעמים. אז נכון שהם עוטפים את זה בגיליונות מפוארים או ספיישלים חגיגיים כמיטב המסורת, אבל אני אישית חושבת שכדאי לפתוח את השנה עם כתבות שעוסקות בחג עצמו ובמנהגיו או בתכנונים לשנה הקרבה, ולא לטחון את אותו נושא עד שהעיניים שלנו מדממות. די כבר!
ושתהיה שנה טובה לכולם