תערוכת GC - רשמים מהיום הראשון: Fallout Starcraft II ועוד
מיכאל ספיר, נציג מערכת גיימר בלייפציג, זכה להגשים חלום ביום הראשון של תערוכת GC, ולשחק בשניים מהכותרים המבוקשים ביותר בעולם: Starcraft II ו-Fallout 3. לא חסרו גם הפתעות, כמו משחק הקלפים BattleForge – אם עדיין לא שמעתם עליו, הגיע הזמן
BattleForge
המשחק הראשון שנתקלתי בו בתערוכת לייפציג 2008 היה - לגמרי במקרה - BattleForge. לא שמעתי על המשחק הזה עד לרגע שבו נתקלתי בעמדת ההדגמה שלו. הוא לכד את תשומת ליבי, אז שאלתי מה זה - וזכיתי להדגמה אישית.
BattleForge הוא בבסיסו כותר הלוקח את העקרונות של משחק הקלפים Magic: the Gathering, והופך אותם למשחק אסטרטגיה בזמן אמת (RTS). הסגנון הגראפי שלו רומז שהמעצבים שיחקו הרבה ב-Warcraft III. אבל הופתעתי לטובה - המשחקיות הייתה מצויינת. בניגוד למשחקי RTS קלאסיים, אין צורך לבנות בסיס, והמשחק כולו מתנהל דרך היחידות. את היחידות, ומדי פעם גם איזה מגדל או כישוף, מזמנים באמצעות קלפים המחולקים לפי צבע, ולכל צבע סגנון משחק משלו. בהדגמה בה שיחקתי כל הקלפים היו קלפים אדומים, שהם כמובן קלפי התקפה.
הממשק הנוח והסגנון הקליל הופכים את BattleForge למשחק שאפשר פשוט להתחיל ולשחק בו, ממש בלי מאמץ. ובכל זאת מערכת הקלפים והדגש על משחק מרובה-משתתפים הופכים אותו לכותר שבו שחקן מנוסה יכול להשתפר רבות ולהתעמק בלי להשתעמם.
BattleForge מפותח על ידי חברת Electronic Arts, וצפוי לצאת לקראת הסוף השנה הנוכחית למחשב האישי.
Fallout 3
את משחק התפקידים המבטיח Fallout 3 זכיתי קודם כל לראות במסגרת הדגמה קבוצתית קצרה, ואז גם שיחקתי בו בעצמי.
במסגרת ההדגמה הראו לנו כמה דברים חביבים מהמשחק, אבל החבר'ה התרכזו כמעט לחלוטין בקרב. מיד ראיתי שזה משחק עם הרבה מאוד סטייל. לצערי לא יצא לי לשחק ב-Fallout המקורי או ב-Fallout 2, אבל בכל זאת התחברתי מיד לסגנון הייחודי של המשחק, עם חוש ההומור המיוחד שלו. אחרי שהמדגים הנחמד הראה לנו שלל דרכים מעניינות ומרשימות להרוג אנשים בעולם שבו וושינגטון היא עיר רפאים הרוסה, קיבלתי הזדמנות לשחק.
אני חייב לציין שהופתעתי לטובה. לא עקבתי הרבה אחרי הפרסום וההייפ לקראת המשחק המיוחל, אבל שמעתי פה ושם דברים, ורובם לא חיוביים. עם זאת, גיליתי שיש הרבה ממה להתלהב ב-Fallout 3. מדובר במשחק עם אווירה סוחפת להפליא. ההדגמה מתחילה רגע לפני שהגיבור יוצא מהבונקר התת-קרקעי שבו חי כל חייו - בעקבות המלחמה שהחריבה את העולם. כשיצאתי מהחושך, בהתחלה כל המסך היה לבן. העולם החל להופיע, אט-אט, בצבעים דהויים, בעוד הדמות שלי התרגלה לאורה המסנוור של השמש, אור אותו לא ראתה בחייה.
העולם שנגלה אליי נראה נהדר. נהדר, ומדכא. עמדתי לבד בתוך "מדבר הבירה" - השטחים ההרוסים שסביב מה שנשאר מוושינגטון DC, בירת ארה"ב. המשחק מאפשר לשחקן לשוטט באופן חופשי לחלוטין וכמעט ללא הכוונה בעולם הזה. בהתחלה הרגשתי די אבוד, אך אחד מהמדגימים הראה לי עיירה קטנה שזקוקה לעזרתי. גיליתי שהמשחק מאוכלס בדמויות מעניינות, עם דיאלוגים כתובים-היטב, ועלילות-צד מגוונות.
שעה אחת היא מעט מדי זמן בכדי להכיר משחק בסדר הגודל של Fallout 3, אבל אני מקווה מאוד להספיק ולהכיר את העולם הזה יותר לעומק עוד מספר חודשים, כשיגיע המשחק לחנויות בגרסת מחשב אישי, אקס-בוקס 360 ופלייסטיישן 3.
StarCraft II
אני זוכר היטב את אותו בוקר אגדי באפריל, כש-Blizzard הכריזה על Starcraft II. הייתי אצל חברי בוריס, המוכר באתרנו כ- Borinel, אחרי משחק לוח כזה או אחר ששיחקנו בערב שלפני. באמצע הבוקר, כשאני מנסה לישון בחדר האורחים, מגיעה נקישה על הדלת. שפשפתי עייני וסרתי לחדרו של בוריס. הבטתי במסך המחשב, וחיוך ענק נמרח לי על הפנים. החייל בטריילר אמר בדיוק את מה שחשבתי: Hell, it's about time.
מאז נאלצנו לחכות, מאוד בסבלנות, בעוד ש-Blizzard חושפת מידע על המשחק טיפין-טיפין. היום, סוף כל סוף, הזדמן לי לשחק במשחק עצמו. אני לא יכול לומר שהופתעתי לטובה, כי הציפיות שלי היו עצומות, בלתי-הגיוניות לחלוטין. אז התאכזבתי, טיפ-טיפה, כי המשחק לא הכניס אותי לאקסטזה חושית מוחלטת מהרגע הראשון. שלב ההדגמה היה רק באורך 20 דקות - מעט מדי בשביל להכיר משחק, ועוד בלי לחוות את העלילה.
התחושה שהרגשתי, כשהתחלתי להקים את הבסיס שלי, הייתה שאני משחק ב-Starcraft עם גרפיקה מודרנית וממשק מחודש. מצד אחד זה היה מצויין - ממש לחזור הביתה. לא הרגשתי כמו זר בארץ זרה. מצד שני, ובכן, זה לא הרגיש כל כך כמו משחק חדש באמת. אחרי עשר דקות הצלחתי לייצר יחידות שלא היו במשחק הקודם, ולקראת הסוף נלחמתי בכמה יחידות חדשות של ה-Zerg. קצת חבל לי ש-Blizzard לא ניסו להיות קצת יותר להיות מקוריים וחדשניים. מצד שני, שיחקתי רק עשרים דקות, ובאמת ראיתי מעט מאוד. כנראה שנחייה ונראה.
The Force Unleashed
בשבע הדקות האחרונות של היום, נזדמן לי לשחק בגרסת ה-Wii של The Force Unleashed. הציפיות שלי היו מעט מוגזמות. חשבתי שסוף-סוף אוכל לשחק משחק של "מלחמת הכוכבים" עם שלט שמתפקד כמו חרב-אור אמיתית. המציאות, כמובן, קצת אחרת. בשלב ההדגמה שבו שיחקתי, גילמתי את הלורד ויידר בכבודו ובעצמו. המשחק היה מרשים מאוד בשלל פעלוליו (וראיתי בשבע הדקות שלי איתו מעט מאוד), אבל לא הספקתי בזמן הקצר הזה ללמוד את רזי השליטה לעומק, ולהינות ממש מיכולות "הכוח".
עייף אך מרוצה, חזרתי לחדרי לנוח לקראת המשך התערוכה. מחר יגיע הציבור הרחב, ועוד בקושי הספקתי לראות משהו. לשמחתי, יש עוד ארבעה ימים שלמים לראות את הכל.