תנו קצת לנוח

בזמן האחרון אני עד להתפשטות של מחלה מדאיגה, התוקפת בעיקר מבוגרים וגורמת להם לחפש מתחת לאדמה דרכים לאמלל אותנו, להציק ולהפריע לנו להנות מהחופש שכל השנה המייגעת הזאת הזלנו עליו ריר (טוב,היתה לנו שביתה מרשימה, אבל מי זוכר?).

ואתם יודעים מה הכי מוזר בכל הסיפור הזה? שבמהלך השנה כל אחד מאיתנו רק מחכה לרגע שבו יוכל לשים את הראש, לנוח, לבשל לעצמו את המוח מול איזה מסך. ואז, אחרי שעשרה חודשים התעללו בנו בבית ספר, באים ואומרים לנו "טאדאם! חופש! לכו תעשו מה שבא לכם", ופתאום לכולם נהיה משעמם, ואין מה לעשות. מה זה השטויות האלה?! הא?!

אז לאלה שהבלגן התקשורתי הזה השפיע עליהם והורסים לעצמם ובעצמם את החופש, יש לי רק דבר אחד להגיד - תמצאו לעצמכם חיים! למסכנים שכן מבינים מה טוב בחיים, וההורים שלהם פשוט באים ולוקחים מהם בלי בושה את הדבר הזה, אני ממליץ לתת להורים שלהם לקרוא את הטקסט הבא:

בואו נהיה ריאלים, הדבר שאתם הכי מפחדים ממנו הוא הירקבות איטית של הילד שלכם מול המסך, נכון? תאמינו לי, אם לא יעיקו עלינו, אנחנו לא נשב כל היום מול המסכים.

יש רק סיבה אחת להתחרדנות של הנוער מול המחשב והטלוויזיה: זה הדבר היחידי שאנחנו מסוגלים לעשות בפרקי הזמן הקצרים שההורים משאירים לנו בין שלל היציאות מהבית לפעילויות יזומות. אני חושב שהלחץ שההורים מפעילים הוא הגורם הגדול ביותר לכרוביות טלוויזיה, ואם תתנו לנו את זכות הבחירה, יהיה לנו יותר זמן חופשי, ומגוון התעסוקות שאתם שואפים שיהיה לנו יגדל. יודעים מה? אנחנו אפילו נצא מהבית! זה נכון שאולי לא נעשה בדיוק מה שאתם רוצים מאיתנו בתור הורים, אבל גם לא נגדל עובש מול הטלוויזיה והמחשב.