גם חציל מסרטן

דור סנדלר חושב שהמחקר החדש על הסלולרי מסוכן לא פחות מהמכשיר, שכותרות העיתונים צווחניות, ושלפני שאמא שלו מבקשת ממנו להשליך את הטלפון הנייד - שתכבה את הסיגריה

גם חציל מסרטן | רשת 13

השמש? מסרטנת. הכביש? קוטל. בחוף הים? טובעים. בצבא? נהרגים. מיקרוגל? מבשל את מערכת העיכול. סיגריות? שלא נדע. חצילים? כל שני וחמישי מתפרסם מחקר חדש שטוען שהם מסרטנים, מורידים או מעלים את לחץ הדם, משמידים את חומציות הקיבה ושאר צרות. אז אולי נפסיק לחיות וזהו???

כששמעתי אתמול על המחקר החדש שטוען שהסלולריים מסרטנים ושצריך להימנע מהשימוש בהם, ישר חשבתי שאולי יש ממשלת סתרים עולמית שתפקידה להרוס ולהגביל לצעירים את החיים. ואם אכן יש ממשלה כזו – אז אני רוצה לעבור עוד היום לאנטרקטיקה או למקום אחר שאין בו כותרות עיתונים צווחניות שמכתיבות לנו את השגרה. מה בדיוק השלב הבא במגמת הביאוס הזו? כנראה שיודיעו שמחשבים ביתיים גורמים לגידולים במוח, ושאבטיח מקצר את החיים.

כי האמת? אני מתקשה להבין את ההיסטריה החרדתית שגרמה לידיעה הזו לפתוח מהדורות חדשות ולהימרח באדום על כל כותרות העיתונים. מצד אחד מספרים שהמחקרים בנושא לא ממש הוכחו, מצד שני אומרים שאפשר להתגונן מהסכנות על ידי שימוש בדיבורית והרחקה של הסלולרי מהכיס - ובכל זאת ממשיכים לצרוח כאילו מדובר בשואה גרעינית ולא בהמצאה הכי חשובה של המאה האחרונה, שבלעדיה החיים שלנו היו מאוד קשים. ומשעממים.

ואפרופו המחקר הזה. הוא אמריקאי. אמריקאי! מה הם מבינים? לא מדובר באומה שטענה שיש נשק כימי בעיראק ובגללו יצאה למלחמה? כל דבר שהם אומרים צריך להקפיץ את כל העולם?

כשאמא שלי אמרה לי ולאחותי אתמול בדמעות (ודרך אגב, סליחה אמא - אבל החזקת סיגריה ביד כשאמרת את זה!) שאנחנו צריכים "לשוחח" על הסלולריים שלנו - הזכרתי לה את ההיסטריה שהיא נכנסת אליה בכל פעם שאין לה מושג איפה אני, ואת הפעם ההיא שנסענו לטיול בנחל צין ולאבא נתקע האוטו. הסברתי לה שלקחת לנו את הניידים יפגע בחיי החברה שלנו, יקשה עלינו לתקשר עם האנשים שקרובים אלינו, ושלא לדבר על העובדה שיהפוך אותנו לחריגים למדי בנוף של בית ספר. והיא הרי לא רוצה ילדים חריגים.

והכי חשוב - אמרתי לה שבימינו שום דבר הוא לא בריא, בכל עניין פעוט טמונה סכנה קיומית, ובכל מכשיר טמונה גם נבואה אפוקליפטית. שהחיים האלה מספיק קשים, וצריך לזרום איתם ולנסות ליהנות. אי אפשר להגביל ולהיזהר כל הזמן.

וזהו. אני לא בטוח, אבל אני חושב שהצלחתי לשכנע אותה. לפחות לבינתיים. או עד שיתפרסם המחקר הבא.