מוות לדיאטה
קיץ מעורר אצל יעל מילוא זיכרונות על שומנים מתדלדלים. אבל לא עוד! בקיץ הזה היא מתכוונת להשמין ולהשתין בקשת על כל העולם
והנה, שוב מגיע הקיץ הנורא. שוב הבגדים הענקיים ומסתירי הגזרה חוזרים לארון, ושוב אני מוצאת את עצמי כשמצד אחד שלי מונח בגד ים זעיר ועליז (ורוד, למקרה ששאלתם) ומהצד השני מראה מדכדכת שמספרת לי שגם החורף הזה לא עמדתי במשימה שהצבתי לעצמי בתחילתו: להוריד עשרה קילו.
ושוב אני נכנסת לדיכאון, ושוב אני מעלעלת במגזינים מחו"ל שאמא שלי מקבלת בדואר, ושוב אני רואה דוגמניות בלתי נתפסות שהבקיני שלהם עוטף גזרת מלפפון שדוף אך חטוב. ושוב הדכדוך שלי מחמיר.
הדיכאון מביא איתו את התמונות הקבועות שעולות במוחי כל שנה: אני, צועדת על חוף הים בחיפה ביום קייצי במיוחד, שומניי מתדלדלים וקופצים עם כל צעד שאני עושה. מסביבי אנשים שאני מכירה מבית ספר עם קוביות מרהיבות בבטן ולצידם בחורות צוהלות ומצחקקות. הביקיני של המצחקקות ממש לא יותר מוצלח מהורוד שלי, אבל שום דבר לא נוזל ורוקד להן ממנו. וכמובן שאני מדמיינת איך כולם מסתכלים עלי בלגלוג, מתלחשים מול הפרצוף שלי כאילו אני לא קיימת, ומצפים ממני לעטוף את הדבר הרוטט הזה שקוראים לו הגוף שלי בבגדים ארוכים. שחס וחלילה אני לא אהרוס להם את הנוף הקייצי המרהיב!
ואחרי התיאור הזה חשוב לי לציין משהו – אני לא מועמדת לתוכנית "יורדים בגדול". יש ימים שאני חושבת שאני מועמדת, אבל אני עדיין לא נטולת הגיון לחלוטין... אני לא דקיקה כמו בר רפאלי, אבל אני גם בהחלט לא מזכירה פרה שרועה באחו. בסך הכל 7-5 קילו מיותרים! אז למה לעזאזל אני כל כך מתפדחת ללכת עם הביקיני הוורוד והיפה שלי? למה למען השם כל כך חשוב לי מה אנשים חושבים על איך שאני נראית בו?
בהמה היא מי שהולכת אחרי העדר
ובכן, קיץ 2008 היקר – לא עוד! אני מכריזה בזאת על עונת התעשי מה שבראש שלך ותתעלמי מכל העולם. מי החצוף שקבע שאם יש לך קצת בשר במותניים את שמנה? באיזה רגע בהיסטוריה הוחלט שהרעבה עצמית היא מודל ליופי נשגב? נמאס לי לחיות בתוך מגבלות צרות שמדכדכות אותי. בהמה היא מי שיש לה כמה קילו נוספים? ממש לא – בהמה היא מי שהולכת אחרי העדר.
אני מחליטה כאן ועכשיו שאני מתכוונת להרגיש טוב עם עצמי בכל משקל שאהיה בו. אני לא מתכוונת להתענות בדיאטות, ואני מסרבת להרוג את עצמי בחדר הכושר שאני כל כך שונאת. את האמת? אני בחורה מצוינת. שידוך פוטנצילי מרהיב. אני חכמה, ואני מצחיקה, ויפה, ויש לי מה להגיד. אני מוכנה גם לשמוע. אבל אני לא מוכנה לשמוע שמישהו אחר יותר טוב ממני רק בגלל שהגנים שלו רזים, או שיכולות הצום שלו מרשימות משלי.
ויותר מזה – גם אם אעלה בקיץ הזה בכמה קילו נוספים אני מתכוונת להשתין בקשת על כל העולם וערכיו המעוותים. שני קילו יותר, עשרה קילו יותר, עשרה קילו פחות – בקיץ הזה אתם מוזמנים לחוף בחיפה כדי לראות אותי בבקיני ורוד!