הצד האפל של משחקי הפעולה

החל מאותו יום נפלא בו הגיעו לראשונה משחקי הפעולה למחשב האישי, הגיעו איתם למסך שלנו גם האויבים הנוראים ביותר של כל שחקן. החל מאויבים על-טבעיים מסרטי האימה, דרך חייזרים מסרטי המדע הבדיוני ועד לחיילים מסרטי המלחמה, דאגו משחקי הפעולה להקים שוב ושוב את יצירי הדמיון שלנו לתחייה - במידות שונות של הצלחה.

כעת, צוות Gamer, חמוש במיטב הנשקים שיש לשנת 2002 ו- 4009 להציע, יצא לסכן את חייו במטרה להביא לכם את הדיווח המלא על הצד האפל של משחקי הפעולה. מי הם היריבים המקוריים ביותר בהם נתקלנו עד היום, ומה הופך אותם לכאלו? הצטרפו אלינו למסע בעקבות האויבים המצטיינים במשקל קל, בינוני ואולטרא כבד...

אויבים במשקל קל: קטן וקטלני

שחקן המסתמך על המראה החיצוני בלבד של המפלצות המוצבות מולו במשחקי הפעולה, צפוי להפתעה לא נעימה כלל וכלל. גם היצורים הקטנים ביותר עלולים לנשוך, לשרוט, לפגוע ולהטיל מום בשחקן חסר-הזהירות.

משחק הפעולה המופלא Half Life, היה זה שהחזיר ליריבים הקטנים במשחקי הפעולה את כבודם. לפתע שחקנים ברחבי העולם נאלצו להיזהר מיצורים בגודל של לא יותר משלושים, אולי ארבעים סנטימטר. לפתע המפלצות אשר עד כה נרמסו באכזריות ע'י רגלי השחקנים הוולגרים קיבלו עולם שלם להתפרע בו. לפתע התחילה לחלחל ברחבי הציבור ההנחה ש'קטן יותר' יכול להיות גם 'זריז יותר', 'קשה יותר לפגיעה', ו- 'ממזר קטן ומרושע שאי אפשר להבחין בו עד שהוא התחיל להתביית עליכם, ומהשלב הזה ואילך כמעט בלתי אפשרי להתחמק ממנו'. בסופו של דבר, אפשר להתחקות אחרי מספר נקודות שיא בקריירה של המפלצות המיניאטוריות. באופן לא מפתיע, שתיים מתוכן שייכות ל- Half Life.

3. Lost Souls / Doom

טוב, בסדר, אני מודה באשמה - Half Life לא היה הראשון שהצליח לגרום לנו להתרגש עם מפלצות בגודל מינימלי. Doom עשה את זה לפניו. כבר בימים בהם המפלצות עדיין לא היו מורכבות מפוליגונים, Doom שלף, היישר מעולם הטרור הפאגאני שלו, גולגלות מעופפות ובוערות, שנעו במסלול התנגשות במהירות מפחידה לעבר השחקן.

2. Barnacle / Half Life

דמיינו את הסצינה הבאה: אתם רצים לכם במסדרון, עמוסי אדרנלין מהקרב האחרון נגד חבורה של חייזרים, פצועים ומדממים, כשבמחסנית הרובה שלכם לא נשארו יותר מתריסר יריות, וברקע אתם שומעים חיילים הרצים לעברכם. לפתע אתם רואים חבל מבצבץ מהתקרה. כל אדם שפוי היה, כנראה, נזכר בעובדה כי ב- Half Life (לפחות במשחק המקורי) אי אפשר לטפס על חבלים. כל אדם שפוי היה מסתכל למעלה, לכמה שניות, לפני שהוא היה מתקרב אל החבל. אבל דורון יעקובי, כתב הפעולה האמיץ של Gamer, לא נתן למגבלות אלו להפריע לו. לאחר לא יותר משנייה בודדת של מחשבה מאומצת, הוא החל לנוע לעבר החבל.

את הטעות אותה הוא עשה, גילה דורון רק ברגע בו הוא שם לב שהוא מתחיל להמשך למעלה כנגד רצונו. מבט קצר (אך מאוחר) למעלה אימת את חששותיו: לא היה לו ברור למה החבל היה מחובר בתקרה, אבל לדבר הזה היו שיניים. את הנזקים הנפשיים מהתקרית, דורון נושא עמו עד היום.

ה- Barnacle הוא יצור מיוחד במינו. הישיבה השקטה שלו בציפייה לרגע בו אדם חסר-מזל (או שכל) יקפוץ על לשונו הארוכה מעוררת הערצה, המהירות בה הוא מטפל בקורבנותיו יכולה לשמש נושא למחקר, והצורה הגרפית בה אויביו נאכלים בין מלתעותיו מסוגלת לגרום לאחוז נכבד משחקני Half Life לתחושות לא-נעימות באזור הקיבה. היכולת להשתמש בו, בחבילת ההרחבה של Half Life, גם כנשק, הופכת אותו בקלות לאחת המפלצות המיניאטוריות הקטנות והמפתיעות ביותר.

1. אלוף המשקל הקל: Houndeye / Half Life

נכון, ה- Barnacle הוא אינו המפלצת המיניאטורית הטובה ביותר אשר אי פעם הופיעה על מסך המחשב, אבל לפחות הוא זכה לחלוק עמה את אותו המשחק. כבר בשלביו המוקדמים של Half Life, חדי העין (כמו גם בעלי העין החדה פחות, למען האמת), יבחינו ב- Houndeyes. לצופה הבלתי-מיומן, הם נראים כמו כלבים קטנים ומפוחדים (עם ראש שטוח, מעט), הרצים מצד לצד ברחבי המסך, תוך כדי השמעת שריקות וצפצופים.

אבל אל תתנו למראה התמים הזה להטעות אתכם. אם רק תתנו להם את הצ'אנס, ה- Houndeyes יעצרו במקומם, ויתחילו להשמיע סדרת קולות גבוהים יותר ויותר. אם לא תנסו לעצור אותם, סדרת הקולות הזו תסתיים בטבעת חשמל אשר תתפוצץ סביבם, ותפגע בקלות בכל העומד בדרכה.

הסיבה אשר בגללה ה- Houndeyes זוכים ל- 15 הדקות של התהילה אותן הם מקבלים כאן, היא שהם הגרסה האלימה יותר לפוקימון המפורסם: פיקאצ'ו. הם קרציות אלימות במיוחד, החוזרים שוב ושוב להכות במטרתם (אף על פי שבכל פעם בה הם עושים זאת, הם חושפים את עצמם יותר ויותר למטח קליעי עופרת), ועם זאת, הם מעוררים בכל שחקן תחושה של כמעט-רחמים כאשר הוא יורה בהם. קיימות מעט מאוד מפלצות בעולם משחקי הפעולה אשר מצליחות ללכת על הקו הדק בין יצירת איום על השחקן, לשמירה על מראה חמוד ותמים. ה- Houndeyes, למרבה הפלא, מצליחים בכך.

אויבים במשקל בינוני: כמעט אנושיים

המשקל הבינוני, הוא זה ממנו מגיעים רוב היריבים במשחקי הפעולה. עם זאת, עצוב לראות כי מפתחים רבים אינם טורחים להפעיל דמיון בעת עיצוב יריבים אלו: מלבד הבזקים קטנים של מקוריות (המתנקשות הבלתי-נראות של Half Life, או ה- MJ12 Commando של Deus Ex), מרבית היריבים האנושיים בעולם משחקי המחשב הם נאצים, טרוריסטים, או סתם אנשי אבטחה לא סימפטיים. קיימים מפתחים מועטים של משחקי פעולה אשר באמת מקדישים תשומת לב לעיצוב היריבים האנושיים במשחקיהם, ובאמת דואגים לפזר בין כוחות האויב דמויות משעשעות או מעניינות אשר מסוגלות למשוך את תשומת הלב של השחקן. למזלנו, קיימים מספר צדיקים בסדום אשר מצליחים להוכיח כי גם המטרה המוכרת מכולם מסוגלת, לפעמים, להפתיע.

3. Dark Jedi / Jedi Outcast

תראו, ייתכן שזה הופך אותנו (או לפחות אותי) לאנשים ממש, ממש שטחיים, אבל יש באבירי ג'דיי משהו שמכניס אותם מיידית לקטגוריית ה- Cool. יכול להיות שיש להם גן שמשדר מתוכם בקביעות את 'אפקט לבישת משקפי השמש בלילה'. יכול להיות שהסיבה לכך נעוצה בטריקים המגניבים שהם יודעים לעשות עם ה- Force. כך או כך, זה לא משנה דבר. אנשים המסוגלים לעשות תעלולים אקרובטיים באוויר, להזיז חפצים בכוח המחשבה, ולרוץ באזור תוך ניפוף מהיר ב- Lightsaber הם אנשים שמשדרים מסביבם הילה של 'מגניב'.

למעשה, כשהם עוטים על עצמם גלימות, חונקים את יריביהם בכוח המחשבה, יורים ברקים מהידיים, תוקפים חפים מפשע ונותנים עם ה- Lightsaber מכות גם מתחת לחגורה, הם רק נעשים מגניבים יותר. כאלה הם אבירי הג'דיי האפלים של Jedi Outcast, ואנחנו אוהבים אותם.

2. Headless Kamikaze / Serious Sam

כאן אנחנו מתחילים להיתקל בבעיה. כיצד אתם מגדירים 'יריב אנושי'? צריכים להיות לו ידיים? רגליים? ראש? אנחנו מאוד מצטערים, אבל במקרה הספציפי הזה, אנחנו נהיה קצת יותר ליברליים עם ההגדרות שלנו.

ה- Headless Kamikaze של Serious Sam רחוקים רק צעד אחד בלבד ממראה אנושי, וכפי שנרמז מהשם שלהם, המחסור שלהם מתבטא בעיקר מהכתפיים ומעלה. אבל, במפתיע, הם לא נותנים למחסור בראש להפריע להם. אף אחד לא יודע איך הם עושים את זה, אבל גם ללא ראש, הם מסוגלים להתביית במהירות מפחידה על מטרתם. לאחר שהם עשו זאת, הם מסוגלים לרוץ אליה במהירות מפחידה, תוך כדי השמעת צרחות אדירות, עד שהם מגיעים לטווח מגע ממנה. בו הם מתפוצצים.

ביצירת ה- Headless Kamikaze, מפתחי Serious Sam הצליחו ליצור את אחד היצורים האנושיים הטובים ביותר של השנים האחרונות. מפלצות מתאבדות היו נפוצות כבר בעבר בעולם משחקי המחשב (וגם Serious Sam עצמו התברך בלפחות עוד מפלצת אחת כזו), אבל ה- Headless Kamikaze הם היחידים המתאפיינים במידה כה בוטה של חוסר בושה, המאפשרת להם לצרוח בקולי קולות תוך כדי ריצה. ע'י צירוף פעולות אלה, הם בעצם מבהירים לשחקן 'אנחנו באים, ואנחנו רוצים לראות אותך מנסה לעצור אותנו!'. כתוצאה, גם אם הם אכן הורגים את השחקן, לפחות הוא מת עם חיוך על הפנים.

ה- Headless Kamikaze הם פסיכופטיים מוחלטים, הם מצוידים באינטליגנציה ממוחשבת וביצר התאבדותי השקול לזה של נמלול ממוצע, והם נושאים עליהם מספיק חומר נפץ כדי לפוצץ את השחקן ביחד עם מפלצת אחת או שתיים העומדות בסמוך אליו. הם עושים את כל זה, ובדיוק בגלל הסיבות האלה, אנחנו כל כך אוהבים אותם.

אויבים במשקל אולטרא כבד: תפסו מחסה!

כאשר הגענו לנקודה הזו, הצטיירה בפנינו תמונה ממש עצובה. מספר המפלצות הראויות לאזכור בקטגוריית ה'ביניים', היה נמוך מדי. נכון, היו ל- Doom כמה יציאות טובות עם השדים הורודים האלה שלו, ויש לנו זיכרונות לא רעים מהמפלצות חסרות-הרגליים של Return to Castle Wolfenstein, אבל לא היה שם שום דבר בו נוכל להיזכר בחיוך עוד כמה עשרות שנים כקלאסיקה אמיתית. בקטגוריית ה'ביניים' היו למשחקי המחשב כמה יצירות טובות, אבל מעט מאוד גאוניות.

אבל חכו רגע... העיפו מבט לכיוון מזרח. האם אתם רואים את הגושים הענקיים הללו שמתקדמים לכיוונכם? כן, אתם מנחשים נכון - השליטים האמיתיים של משחקי הפעולה הגיעו לעשות קצת סדר בבלגן.

כולנו יודעים, אחרי הכל, שפעמים רבות, מרבית השלבים במשחקי הפעולה הם בסך הכל רגע מקדים לקראת העימות הסופי. הרגע בו המשחק זורק עליכם את כל שדי הגיהינום (ואחותם, גיסתם, ובת הדודה של השכנה שלהם). כאן, כל משחק נוקט בשיטה שונה, אבל אנחנו נתמקד רק באחת מאלה: ה'בוסים' במשחקי הפעולה. כמובן, כשאנחנו אומרים 'בוסים', אנחנו לא מתכוונים ל'היי, תראו, אני סתם איש, אבל אני ממש חזק!' כפי ש- Deus Ex ניסה לעשות. אנחנו מתכוונים להרי-אדם. אנחנו מתכוונים למפלצות ענקיות המתנשאות לגובה של עשרות מטרים. אנחנו מתכוונים ליצורים המסוגלים לטחון צי שלם של טנקים לעפר.

3. Citizen Kabuto / Giants: Citizen Kabuto

לפעמים, גם למפלצת יכול להיות לב זהב, בערך. Citizen Kabuto הוא ההוכחה לכך. אז נכון, הוא מתנשא לגובה של מספר מטרים טובים. נכון, הוא גדול, כחול, ומלא בקרניים בכל מיני נקודות אסטרטגיות לאורך הגוף. אבל זה לא אומר שהוא לא בחור נחמד.

המשחק המופרע של Planet Moon הציב את השחקן, למשך כשליש משחק, בתפקיד הענק הכחול (הענק הירוק, לצערנו הרב, עוד לא הגיע למסכי המחשב), אשר נוצר ע'י ה- Sea Reapers (אחד מהגזעים הנוספים במשחק) במטרה להגן עליהם, ומהר מאוד השתחרר משליטתם. תחושת הכוח שהוא העניק לשחקן, בצירוף עם העיצוב המצוין של דמותו ע'י Planet Moon, בהחלט מצליח להבליט אותו מעל שאר החיות הגדולות של עולם משחקי הפעולה, עם אורח חיים קסום של דריכה, רמיסה, ואכילת Smarties (לא, אל תשאלו).

אמנם Kabuto הוא לא יוצא דופן ב- Giants – כל סנטימטר מרובע של המשחק עוצב באהבה ע'י Planet Moon, אבל בהשוואה לשארית משחקי הפעולה הקיימים כיום בשוק, הוא בקלות מצליח להתבלט ולגרום להם להחוויר מבושה.

2. Blast Pit Alien / Half Life

תחושת האכזבה הצורמת יכולה להכות בנו, לפעמים, בצורה כואבת יותר מכל מכה פיסית. תחושה כזו הכתה במספר שחקנים בעת רגעי הסיום של Half Life. כל פינה ב- Half Life, ממש עד לרגע הסיום, הייתה עשויה כהלכה. למה, אם כך, להרוס את החוויה ע'י יצירת בוס שנראה כמו תינוק מעופף היורה כדורי טלפורטציה ענקיים? לכמה אנשים, הסיבות לתופעה לא ברורות עד היום.

אף על פי כן, השמועה אומרת כי אחת היכולות הנעלות ביותר של האדם היא לסלוח, ובמקרה הזה, אנחנו אכן מוכנים להפגין התעלות עצומה מצדנו. הסיבה? כל מה ש- Half Life לא עושה נכון ברגע הסיום שלו, הוא מצליח לעשות נכון הרבה קודם. ליצור המעורב בעניין אין ממש שם (אף כי אתרי אינטרנט מסוימים פשוט קוראים לו Tentacle), אבל לא ממש קשה לזכור אותו. אנחנו קוראים לו, בפשטות, “Blast Pit Alien”, אף על פי שהוא מופיע להצצות חטופות בעוד מספר מקומות במהלך המשחק, מלבד ה- Blast Pit.

רק שחקנים אשר לא שיחקו בפלא שנקרא Half Life לא ידעו במה מדובר. ה- Blast Pit Alien מורכב משלוש זרועות ירוקות ענקיות, בעלות 'מקור' חד בקצה. לרוע מזלו, אין לו עיניים שיאפשרו לו להתביית על טרפו עם שלושת הזרועות הענקיות שלו, ולדקור אותו למוות, אבל, לרוע מזלכם, הוא מסוגל לשמוע אתכם. זוהי נקודת הפתיחה של אחת הסצינות הטובות ביותר ב- Half Life: סצינת ההתגנבות מצד אחד של ה- Blast Pit (אותו הבור ב- Black Mesa Complex המשמש כבמת ניסוי למנועים של טילים בין-יבשתיים, כנראה), תוך כדי שמירה על שקט מוחלט, וזריקת רימונים מצד אחד של ה- Pit לצדו השני, במטרה למשוך את החיה הגדולה.

כל אינסטינקט קדום בגופכם יצעק לכם בקביעות 'תירו בו בראש!'. אבל אתם לא יכולים, כי אין לו ראש. ה- Blast Pit Alien הוא טיפוס קשוח אשר לא יוותר, ויסרוק כל סנטימטר מעוקב של ה- Blast Pit עם ידיו הענקיות אם לא תסגירו את מיקומכם מרצון. הדרך היחידה לחסל אותו, למען האמת, תהיה לעבור לו מתחת לסנטר, ולהפעיל את מנועי המבחן, שישרפו אותו במיטב הדלק הנוזלי שיש ל- Black Mesa להציע. סצינה זו, בה אתם נאלצים להתהלך בשקט מתחת לזרועותיו הענקיות, נחשבת, בקלות, לאחד הרגעים המפחידים והמרתקים אשר אי פעם זכינו לחוות במשחק מחשב.

1. אלוף המשקל הכבד: Ugh Zan III / Serious Sam

קלישאות של 'הגודל כן קובע' ו'הגודל לא קובע' יכולות להיות דבר נפוץ במיוחד בקרב מבקרי משחקי הפעולה. בעיקר כאשר הם מתקרבים למשחק הזה. הסיבה? פשוט מאוד – אחת הנקודות החזקות ביותר של Serious Sam היא העובדה שהוא הציג את הבוס הגדול ביותר אותו ראינו במשחק פעולה, אי פעם.

אם לא שיחקתם במשחק עד סופו, קשה לנו להאמין כי אתם באמת מסוגלים לתפוס את משמעות הדבר. כשאנחנו אומרים 'גדול' אנחנו לא מתכוונים למשהו בגודל של ה- Blast Pit Alien. אנחנו לא מדברים על טירנוזאורוס רקס ממוצע מאחד ממשחקי הדינוזאורים בהם זכיתם, אולי, לשחק. אנחנו מדברים על Space Warlock מרושע, אשר נשלח ע'י ה- Sirians להרוג את Serious Sam, ונושא בארבעת ידיו המלוכלכות ארסנל של נשקים המסוגלים בקלות לפתור כל סכסוך צבאי בין הודו לפקיסטן.

הוא אלים, הוא מסוגל לרפא את עצמו, הוא מרסק את הישגיו הארכיטקטונים של Serious Sam כאילו הם היו לא יותר מפיסות נייר, ורק למקרה שלא הדגשנו את הנקודה הזו מספיק - הוא מאוד, מאוד גדול. תחשבו על 'גדול' במונחים של 'אם הייתם רואים אותו קצת יותר מרחוק, הייתם חושבים שהוא סתם מסוג הטפטים שמשחקי הפעולה מדביקים ברקע'. תחשבו על 'גדול' במונחים של 'זה מה שהיה קורה אם אחת הפירמידות הייתה מולידה ילד לא חוקי, והוא היה יורש את הגודל של אימא שלו'. תחשבו על 'גדול' במונחים של... לעזאזל, פשוט תחשבו ככל האפשר על המילה 'גדול'.

אם ננקוט בגישה פסימית, לרגע, אז אנחנו נהיה חייבים להודות כי במשחק ההמשך, Croteam לא הצליחו לחזור על ההישג של Serious Sam וליצור מפלצת המשתווה לו בגודל. אבל, אם נחזור להיות הוגנים, רצוי מאוד שלא נשכח כי לא יעבור זמן רב עד שנזכה לראות את Serious Sam 3, וכי Croteam, כאשר הם נשאלו על Ugh-Zan, הבטיחו בחיוך כי 'יש לו אחות'. בכל מקרה, כל מפתחי משחקי הפעולה של השנים הקרובות המתכננים לכלול מפלצות בתוכם, יעשו בחוכמה אם הם ישחקו, לזמן קצר, ב- Serious Sam, וידעו נגד מה הם הולכים להתמודד. המנצח הרשמי בקטגוריית כבדי המשקל? נו, באמת, אין כאן שאלה אפילו.

ציון מיוחד לשבח: החייזר

לסיום, לא היינו יכולים ליצור סקירה של המפלצות האהובות עלינו ביותר בעולם משחקי הפעולה ללא סקירה של המפלצת המושלמת, החיה המרושעת מכולן, או פנינה דבורין בגרסתה הדיגיטלית. אף על פי שיש חילוקי דעות במערכת Gamer בעניין זה, אני, בסופו של דבר, הוא זה שכותב את הכתבה.

הדבר המעניין ביותר הוא שהמפלצת הטובה ביותר במשחק מחשב, אי פעם, לא עוצבה ע'י חברת פיתוח משחקי מחשב. לבחורים העומדים מאחורי מיטב משחקי הפעולה יש כמויות נדיבות של דמיון, וכבודם במקומם מונח, אבל אף אחד מהם לא הצליח להשתוות לדמיונו של H.R Giger, או ליצירת המופת שלו: החייזר השחור מ'הנוסע השמיני'.

החייזר (או ה- Xenomorph, בשמו המדעי), נוצר אמנם בשביל סדרת הסרטים המפורסמת, אבל זכה לראשונה לקבלת פנים ראויה על מסך המחשב בשנים האחרונות, בזוג משחקי הפעולה אשר מתחו מחדש את מושג הפחד במשחקי המחשב – Aliens vs. Predator (הראשון והשני כאחד). בסך הכל, ה- Xenomorph, תחת השרביט של סדרת משחקי AvP, מצליח בקלות להשאיר את כל מפלצות משחקי המחשב הרחק מאחור.

במונחים של עיצוב ומראה, אין שני לו. סדרת סרטי 'הנוסע השמיני', עם עלייתם לאקרנים, קבעו סטנדרטים חדשים בתחום עיצוב המפלצות לסרטי אימה למיניהם, והצליחו להפוך את הריר (או 'הג'יפה', בכינויו המדעי) לאלמנט חובה בסרטי אימה. כל יופי זה (אם אפשר לקרוא לזה 'יופי'), מסט השיניים הכפול ועד מבנה הגוף המזכיר מעין הכלאה גנטית של מספר דינוזאורים ע'י ביולוג שיכור, מצליח לעבור בצורה כמעט-מושלמת אל מסך המחשב, מצוייד במספר פוליגונים גבוה יותר, סביר להניח, מזה שהופיע בסרטים המקוריים (בהם עדיין נאלצו להשתמש, במספר קטעים, בבובה לצילומי החייזר).

היתרון של ה- Xenomorph על פני כל מתחריו לא חל רק בנושא המראה החיצוני. ל- Xenomorph קיים יתרון, מעט לא הוגן, בכך שהוא לא זכה להתפתח רק על מסך המחשב. החייזר אותו אנחנו רואים ב- Aliens vs. Predator הוא תוצר של התפתחות במשך שנים על פני ארבעה סרטים, וסדרת ספרי קומיקס פופולרית (אשר הביאה את 'הנוסע השמיני' ו'הטורף' תחת קורת גג אחת).

פיתוח ארוך-שנים זה, יצר את מכונת המלחמה המושלמת. החייזר של Giger יודע לטפס על קירות. הוא מסוגל לחיות כטפיל בתוכנו מבלי שנדע על כך. יש לו דם חומצי, המסוגל להרוג את קורבנותיו גם לאחר מותו. הם חיים בכוורת, ומסוגלים לפעול בצורה מסוכנת בקבוצה. יש לו שתי מערכות נפרדות של שיניים. הוא מהיר. הוא יכול לקרוע אדם לגזרים כהרף עין. הוא התגלמות הרוע המושלמת, והיכולת להלחם נגדו, או להיכנס לנעליו במשחק Aliens vs. Predator מצליחה להעביר יותר תחושה של כוח מכל משחק אחר בעולם משחקי הפעולה. Ugh Zan מ- Serious Sam אולי יגרום לפיכם להשמט בתדהמה, היטלר בחליפתו הרובוטית מ- Wolfenstein 3D אולי יצליח להחזיר אתכם לימי הילדות, וה- Houndeyes מ- Half Life אולי יגרמו לכם להתפקע מצחוק עד הרגע בו תקלטו כי אתם בעצם מתים, אבל רק ה- Alien של Giger יחזור לבקר אתכם בסיוטיכם, בלילה. אל תגידו שלא הזהרנו אתכם.