גולשי גיימר: קווים לדמותם

יאללה, נגמר. בזמן שאתם קוראים שורות אלו, אני בוודאי מסתובב, עטוי מדים, בבסיס צה'ל כזה או אחר. זה לא שלא אכתוב יותר בגיימר - בטח אחזור לפה לביקורת כלשהי, או סתם כדי לעצבן המון אנשים עם הדעות שלי על 'מיסט'. אבל זה לא יהיה אותו הדבר.

במהלך שלוש ומשהו השנים בהן עבדתי באתר, גיליתי משחקים וסגנונות משחק שלעולם לא הייתי מתקרב אליהם לולא דחף לידי עורך האתר נציגים שלהם ואמר: 'תכתוב'. אבל יותר משלמדתי להכיר את תעשיית המשחקים, למדתי להכיר את הגולשים. דפוסי ההתנהגות שלהם, ובעיקר מדיניות כתיבת התגובות של הגולשים היו חומר מרתק לניתוח.

כעת, רגע לפני שאני נוטש את הספינה, אני מביא בפניכם את המסקנות. שלוש שנות התצפית הניבו שבע תכונות עיקריות. שימו לב כי אף גולש אינו כה חד ממדי - גולש ממוצע בגיימר הוא שילוב של שתיים או שלוש תכונות. עכשיו, בואו ונקפוץ לרשימה עצמה. ומן הסתם, יש בדיוק סוג אחד של גולש שמתאים לנו לדון בו בתור התחלה.

הקונספירטור

'...כתב צעיר זה תפקידו הוא כלי משחק בידי חברות גדולות וזולות שעיקר אמונתם המבאישה- כסף וממון, במקום יצירה ודמיון... קצת מידע: אתר גיימר הוא אתר הכפוף לחברות המסחריות: הד-ארצי, אסקייפ, ונטוויז'ן... יכולתי לפרט עוד עמודים רבים מספור על השחיתויות הרבות שבשלטון ענקי כלכלה אלו, ועל מלחמתו ההכרחית באדונים החדשים של העולם- שהופכים אותנו לצמיתים (עבדים) מודל 2000. אך מקווה אני שהבנתם ומבינים אתם כמה חשובה המלחמה העיקשת באנשים מושחתים אלו- זאת אינה רק האמנות, זהו שכר המינימום של הוריכם- או הנמכת מעמד הביניים, זהו הקיבעון המחשבתי והשעבוד למותגים...'
-c.l מגיבה לביקורת על 'פיפוש: המהפכה'. יוני 2003.

במהלך שנות קיומו של Gamer, החברות שעמדו מאחוריו התחלפו, קרסו, צמחו והשתנו. גם מדיניות האתר עברה שינויים, כדי לאפשר לאתר לצמוח. אך בעוד שיש אנשים שלא מתווכחים עם הצלחות, אנשים אחרים חייבים לקעקע אותן. איש כזה יכול להפוך לגולש הקונספירטור. הקונספירטור מריח משהו מסריח באוויר, והוא נשבע למצוא את מקור הריח הזה גם אם הדבר יהרוג אותו.

אם לומר את האמת, זה לא קשה. אחרי הכל, גיימר הוא אתר גדול, ואם רק תתחילו לרחרח, לא יעבור זמן רב לפני שתגלו שהאימא של אחד הכתבים עבדה פעם בשביל אחותו של אשתו של מפתח המשחק. כל הסיפור הזה הסתיים ברע, וזו הסיבה, כמובן, לכך שהמבקר קטל את המשחק.

לאף אחת מההאשמות האלה אין ממש קשר למציאות. רובן לא הגיוניות יותר מהטענות שנאס'א זייפה את הנחיתה על הירח, או שממשלת ארה'ב מגדלת גויאבות מהונדסות-גנטית באזור 51. אבל לקונספירטור, שמגיע מנקודה של חוסר הסכמה מוחלטת עם דעותיו הנלוזות של הכתב, קל יותר להאמין בקונספירציה רחבת היריעה מאשר באפשרות הפשוטה שהכתב לא מסכים עם הדעה שלו.

קיים זן נוסף של קונספירטורים. אלה לא מחכים שריח הקונספירציה יגיע לאפם. הם מחפשים אותו באופן פעיל. כל כתבה היא תירוץ טוב לפקפוק במניעי האתר, והטחת ההאשמות לא עוצרת לעולם (למשל, לא ייתכן שיש בחורה בצוות האתר. זה בוודאי גבר, והוא מנסה לגרום לגולשים התמימים לקנות עכבר אופטי במחיר של כרטיס מסך). גולשים כאלה נדירים יותר, אבל לידם הקונספירטורים ה'רגילים' נראים כמו חובבנים משועממים.

האינטליגנט

'המשחק הזה היה אחד מהמשחקים הטובים ביותר שיחקתי ואני עוד זוכר שקניתי אותו לפני אי אלו שנים. לכול אלה שהעיזו להשוות אותו לדום ודומיו אתם לא שפויים. אלו שני סוגי משחקים שונים לגמרי. סטאר קונטרול 2 הוא משחק שצריך לחשוב כדי להתקדם ובסופו של דבר לנצח (אם כי זה לוקח זמן ארוך) אבל לפי מה שאני רואה לרוב הגיימרים היום חשוב רק איך המשחק נראה...'
-אני-צול מגיב לכתבת המחווה שלנו לסטאר קונטרול 2. ינואר 2003.

מחקרים מקיפים ועמוקים, שנעשו בקרב כחמשה מחבריי הטובים, הוכיחו ללא כל צל של ספק כי שמונים אחוז מגולשי גיימר משוכנעים כי הם יותר נבונים מכתבי האתר. אותם מחקרים הוכיחו כי שישים אחוז מהגולשים הללו צודקים. הטבע בירך את כתבי גיימר בשלל מתנות (כמו מראה נאה במיוחד וכשרון מיוחד לזיהוי מחלות זיהומיות), אבל לרוע המזל, אינטליגנציה לא תמיד נכללה בחבילה הזו. למזלנו, מספר גולשים מצליחים לפצות על הבעיה הזו.

הגולש הנבון שייך לזן הולך ונעלם של גולשים. מספר גדול של גולשים משתמש במערכת התגובות כמערכת 'זריקת רימון'. הגולשים הללו זורקים את התגובה שלהם, מבלי לבדוק מה נאמר לפניהם או אחריהם, ומבלי באמת לטרוח לחכות לתשובה בתגובה לטענות שהם השמיעו.

אבל הגולש האינטליגנט לא נופל במלכודת הזאת. בתור התחלה, הוא באמת טורח לקרוא כמה מהדברים שנאמרו במערכת התגובות לפני שהוא קפץ לביקור. מהסיבה הזו, יש שיקראו לגולש האינטליגנט גם 'ההיסטוריון', אבל הם מפספסים כמה מהתכונות המרגשות יותר של הבחור.

אתם מבינים, הגולש האינטליגנט לא משאיר תגובה המופנית רק כלפי האנשים שכבר ביקרו בנבכי הכתבה הנוכחית. הוא משאיר את התגובה שלו גם עם הפנים לעתיד. הוא מנסה, ישמור השם, לפתח דיון. לעתים קרובות, אם יגיבו להודעה המקורית שלו, הוא עלול אפילו להגיב בחזרה. מופרע, אבל נכון.

בסופו של דבר, אחרי כל הודעות ה'אני ראשון!' ושאר הפנינים שמשאירים אחריהם הגולשים האחרים שמתוארים כאן בכתבה, הגולש הנבון הוא זה למענו נפתחה מערכת התגובות. אמנם לעתים קרובות הגולש הזה בורח לפורום הקרוב למקור מגוריו, ומעדיף להציג שם את תלונותיו ודעותיו, אבל לפעמים, רק לפעמים, הוא מפגין נוכחות גם בתוך הכתבה עצמה. מזל.

המעליב

'משחק ת-ח-ת! ח*א של משחק. חחחחח'
-משתמש ששמו לא יוזכר כאן מגיב לביקורת על משחק ניהול כלשהו. 2003.

בואו ונודה באמת: ככתבי גיימר, אחד מתפקידינו העיקריים (אחרי שאיבת האבק במשרדי נטויז'ן וריקון מכונת הקפה שלהם) הוא לעצבן את הגולשים שלנו. מדובר בתפקיד מגוון המשתנה מרגע לרגע, ודורש מאתנו מקוריות בלתי פוסקת. לפעמים אנחנו מעליבים סגנון משחקים אהוב במסגרת הכתבה שלנו, לפעמים אנחנו מתעלמים מקיומו של משחק אחר. לפעמים אנחנו סתם משבחים את 'הסימס' וגורמים לפאניקה. חלקנו משיגים את המטרה ביעילות כזו, עד שאפילו אנחנו לא יכולים לחזות את התוצאות.

תוצאה אפשרית אחת כזו היא הופעתו של המעליב. המעליב הוא גולש שעצביו התרופפו בצורה כה קיצונית, עד שהוא נאלץ לשחרר את תוקפנותו בצורה מיידית. הדחפים הפתאומיים שלו משוחררים בצורה הטבעית ביותר שהוא מסוגל לחשוב עליה: קללות.

כאן אנחנו יכולים למצוא פיצול חד בשורותיהם של המעליבים. המעליבים הזריזים יותר לא משקיעים הרבה ברצף הקללות שהם מתכוננים לשחרר. הם מאתרים את המטרה הקרובה ביותר (קרי, הכתב ששמו מתנוסס בראש הכתבה), ומוציאים עליה את כל מה שעובר להם בראש. רצף טקסט כזה יכול לכלול, למשל, פירוט טכני על עבודתה של אם הכתב, נתונים דמוגראפיים בנוגע למשפחתו ולפעמים אפילו מידע מדויק בנוגע לגודלם וצורתם של איברים מסוימים בגוף הכתב.

לעומתם, קיים סוג מעט עמוק יותר של מעליבים. אלה טורחים באמת לקרוא את הכתבה המדוברת, או לפחות לדלות מתוכה מספר משפטי מפתח לפני שהם משתפים אותנו במחשבותיהם הכמוסות ביותר. מגיבים כאלה, במקום לתקוף את בריכת הגנים של הכתב, תוקפים את מוצאו של המשחק, בדרך כלל באמצעות האנשה כבדה של אוסף הביטים שמרכיבים אותו. על אף התחכום היחסי שמגיבים אלה מציגים, הם עדיין נרדפים על ידי כל כוחות האור והצדק באתר.

הקטנוני

'תגידו אתם עילגים? זה אלכס, לא אלקס.'
-Gaver-Gaver מוכיח שאין כזה דבר 'טעות קטנה', בכתבת ה'בקרוב' על Half Life 2. ספטמבר 2004.

בכתבה ממוצעת של גיימר יש כמעט עשרת אלפים תווים, שמרכיבים ביחד יותר מאלף מילים וכמות מכובדת של פיסות מידע קטנטנות שאנחנו מכנים בשם 'משפטים'. לכן, קיים סיכוי סטטיסטי שבאחד מהמשפטים האלה תיפול טעות, בין אם היא נעשתה בתום לב או בעקבות גרירת טעות שמישהו אחר עשה קודם.

אז נכון, יש לנו עורך, ואפילו עורכת. אבל גם הם (ובבקשה אל תורידו לי את המשכורת על המשפט הזה) לא ממש מושלמים. וגם הם טועים לפעמים. וטעויות משתרבבות לכתבות לפעמים. תפקידו של הקטנוני ('הניטפיקר') הוא לזהות את הטעויות הללו, ולמרר לכתבי גיימר את החיים בנוגע אליהן.

נכון, לעתים מדובר בשירות מעולה, המאפשר לנו לגלות טעויות שלא שמנו לב אליהן. אבל עקשנותו של הניטפיקר לרדת לפרטים מגוחכת לפעמים. הודעות כמו 'טיפשים! המשחק הזה יצא ב-1992 ולא ב-1993!' (על משחקים שיצאו בחג המולד של 1992), או כמו ההודעה שצוטטה למעלה, גורמות לנו לדפוק את הראש שוב ושוב בקיר, לאחר שאנחנו קוראים אותן.

שימו לב - יש צורך להבדיל בין הגולש האינטליגנט לגולש הקטנוני. בעוד ששניהם כותבים תגובות המבוססות על מאגר נרחב של ידע אישי, מדובר בסוג גולש שונה לגמרי. הראשון משתמש בידע האישי שלו על מנת לפתח נושאים חדשים לדיון. השני, לעומת זאת, משתמש בידע הזה רק על מנת להצביע על טעויות בטקסט שכבר נכתב.

המתמטיקאי

'מי לימד אותך לעשות ממוצע? תבדוק במחשבון זה יוצא 7.2 לא 6.7'
-amit-geynis מצביע על פגם קשה בהגיון בביקורת על Breed. אפריל 2004.

מבין שלל הטיפוסים שהופיעו בכתבה זו, המתמטיקאי הוא כנראה הטיפוס היחיד שבסיפור החיים שלו יש התחלה ברורה וסוף ברור אפילו יותר. לקראת סוף שנת 2001, עבר האתר שדרוג רציני מכל כיוון אפשרי. מערכת הכתבות קיבלה עיצוב חדש, מערכת הפורומים שונתה ללא היכר וכתבי גיימר עברו לתת למשחקים ציונים מאחד עד מאה, ולא עד עשר.

חמש הקטגוריות (קול, גרפיקה, ממשק, הנאה וקושי) שתמיד נלוו לציון, נשארו. אבל כתבי גיימר המשיכו לתת למשחקים ציונים כלליים שאינם קשורים כלל לציונים בקטגוריות הפרטיות. אחרי הכל, אי אפשר למדוד משחק מחשב בצורה כל כך קרה ומתמטית, נכון?

לכאורה, זו נשמעת כמו הצהרה הגיונית. אבל כנגד כל הגיון אפשרי, בד ובד עם הופעת המערכת הזו, הופיע המתמטיקאי. המתמטיקאי משוכנע כי בשיטת הענקת הציונים של גיימר חייב להיות סדר. חייב להיות הגיון. יותר מכך, הוא מסוגל להאמין כי קיים סיכוי יותר גדול שכתבי גיימר טועים בחישוב הממוצע של חמישה מספרים, מאשר שהוא פשוט טועה. עכשיו, אני יודע שטענתי מקודם כי הגולש הממוצע נוטה להיות חכם יותר מכתב גיימר, אבל לטעון שאנחנו לא יודעים לחשב ממוצע - זה כבר מעליב.

כמובטח, לסיפור הזה יש סוף טוב. לפני מספר חודשים, המלך הבלתי מעורער של העולם התחתון של גיימר, יוני מנדס, הוסיף לציון בביקורות את ההערה הנהדרת 'הציון הכללי אינו ממוצע'. מאז, זן המתמטיקאים באתר נעלם כמעט לחלוטין. מזל. היו לי מספיק כאלה באוניברסיטה, וכבר אז לא אהבתי אותם.

ולבסוף...

חסר חוש ההומור

'מטומטם...ובגלל פיפא יש חור באוזון?!'
-גולש בשם מאריו לא מבין שאלעד קפלן צוחק איתו. אוגוסט 2004.

בשורה התחתונה, כמובן, אני סתם צוחק אתכם. במהלך שלוש שנות העבודה שלי בגיימר ראיתי גולשים עושים (וכותבים) המון שטויות. חלקם שעשעו אותי מספיק על מנת שאצטט אותם שוב ושוב בישיבות הצוות של המערכת. אבל בשורה התחתונה, גם אם הם לפעמים יכולים לעצבן קצת, הגולשים הם מה שעושים את גיימר.

אז בחייכם, אם אתם שייכים לקטגוריה האחרונה, אל תפרסמו תגובות בתחתית הכתבה הזאת. לא התכוונתי להעליב אף אחד. אחרי הכל, בזכותכם אני כאן.