הרגעים הגדולים של משחקי המחשב

מאז ומתמיד, ניסו משחקי המחשב הטובים באמת להיות יותר מרק כיף חביב של הנעת כדור מצד לצד. המשחקים הטובים באמת, פנו לרגשות העמוקים ביותר שלנו: פחד, הומור, התלהבות, שנאה.

אילו סצינות מתוך משחקי מחשב אתם זוכרים בחיוך או בפחד? אילו רגעים אינכם יכולים לשכוח? האמת, לא ממש אכפת לי. אבל הנה הבחירה שלי לסצינות הטובות ביותר של כל הזמנים.

10. הרגע הקסום והטיפשי: Little Big Adventure 2

Little Big Adventure 2, המשחק הצרפתי אשר עקב אחריו עלילותיו של טווינסן ומלחמתו בחייזרים, היה משחק קסום ומהנה. כאשר התבקשנו לחשוב על הרגע המייצג את המשחק הזה יותר מכל, בסופו של דבר, התמונה אשר קפצה למוחנו לא הייתה לקוחה מתוך אחד מרגעי המפתח העלילתיים של המשחק, או מקטעי הפעולה העשויים-היטב שלו. בסופו של דבר, הרגע המייצג את Little Big Adventure 2 יותר מכל הוא הרגע בו אתם מניחים את ידיכם על המכונית הצהובה הקטנה של טווינסן.

נכון, למכונית של טווינסן יש חשיבות לפתרון הפאזלים במשחק והיא קיימת למטרה מסויימת, אבל ברגע בו נכנסתם לתוכה, כל אלה נעלמו. ברגע בו התחלתם להניע את המכונית, כל אשר עניין את השחקן הוא לבצע סיבובים שוב ושוב על הגבעות של האי בו הוא נמצא ולמשך כרבע שעה, כל המחשבות על התקדמות במשחק פשוט נעלמו. זו היתה שעה קצרה של קסם, במהלכה לכל הפרטים החשובים בחיים הייתה נטייה להעלם לתוך הרקע.

9. שיא הצחוק: אף אחד לא חי לנצח

No One Lives Forever הוא אחד ממשחקי הפעולה המוצלחים ביותר של השנים האחרונות, גם בזכות ההומור הנפלא שהוא מרעיף על השחקן מכל עבר. במהלך מלחמתה של קייט ארצ'ר, כוכבת המשחק היפהפייה, בארגון הטרור H.A.R.M, היא נתקלת בהמון פתקים מוזרים, שיחות משעשעות ודמויות מצחיקות.

אחת השיחות המצחיקות ביותר במשחק, ואחת שוודאי זכורה לכל מי ששיחק בו, היא שיחה בין מוכר מרוקאי לעובר אורח. המוכר מנסה למכור ללקוח המסכן קוף ולהלן תרגום חופשי של קטע מן השיחה ביניהם:

לקוח: 'אני לא רוצה את הקוף שלך'. מוכר: 'למה לא?' לקוח: 'בגלל שאני לא אוהב קופים. עכשיו תעיף את החיה המזוהמת הזאת ממני'. מוכר: 'אתה מעליב את הקוף שלי???' לקוח: 'אני בטוח שזה קוף מצוין, אבל אני לא רוצה אותו. עכשיו תעזוב אותי בשקט, אני עסוק.' מוכר: 'עשר דולר' לקוח: 'לא. לא הייתי רוצה את הדבר האיום הזה גם אם הוא היה בחינם.' מוכר: 'בחינם? אתה רוצה שהילדים שלי ירעבו?' וכך זה נמשך...

8. מהיר ומסעיר: מקס פיין

מקס פיין, אחד ממשחקי הפעולה הנמכרים ביותר בישראל בשנים האחרונות, היה משחק רווי באקשן, אלימות ופיצוצים. המשחק מלווה ממבט אחורי את מקס פיין, שוטר ניו יורקי אשר יוצא לנקום את מותם של אשתו ובנו, ואין לו כל כוונה לקחת שבויים.

המשחק, אשר נהנה מגרפיקה מעולה ומאפקט האטת הזמן (Bullet Time) המצוין, הציג סצינות פעולה מושלמות בזו אחר זו (חלקן נראות כאילו נלקחו היישר מתוך 'המטריקס'), אך הקטע הבא הצליח להזרים בי יותר אדרנלין מכל קטע אחר במשחק.

הסצינה מתחילה לאחר שמקס ידידנו קבע פגישה עם מאפיונר בשם פונצ'ינלו, במסעדה בניו יורק. באופן לא מפתיע במיוחד, היתה זו מלכודת. המסעדה מתפוצצת ומתחילה לבעור, ועל מקס (כלומר, עליכם) למצוא את הדרך החוצה. בסצינה שכולה אש ולהבות, אתם רצים מחדר לחדר, כאשר האש מתקרבת אליכם בצורה מאיימת ומתעקשת להעביר אתכם לעולם שכולו כוויות. גם לאחר שאתם מוצאים את הדרך החוצה, מחכים לכם שם אויבים חמושים, במה שמהווה את אחת מסצינות האקשן המהנות ביותר שנראו מעולם במחשב האישי.

7. כי גם אנחנו רגשניים: Planscape Torment

העלילה של משחק התפקידים הידוע Planescape: Torment בהחלט עלולה למלא ספרים שלמים. המשחק, אשר מתחיל מהתעוררות 'חסר השם' בבית קברות, במהרה גרר את השחקן לכל קצוות העולם ההזוי של Planescape במטרה לענות על השאלה 'מי אני?'

עלילת המשחק הייתה מסודרת בצורה מבריקה. בהדרגה נחשפו עוד ועוד פרטים בנוגע לעברו של השחקן ועל הנסיבות אשר הובילו אותו לרגע זה. עם זאת, במהלך סצינות הסיום של המשחק, אשר כולן התרחשו בתוך 'מצודת החרטות' (Fortress of Regrets), התחברו כל הפרטים השונים מעברו של השחקן לקו חיים רציף אחד. לפתע, דמותו של השחקן זכתה בבהירות אותה הוא חיפש כל המשחק והמשחק הגיע לסיומו המיוחל. מדובר ברגע מרגש באמת, בו השחקן משלים עם גורלו ברגע הסיום של המשחק.

6. שיא הרשע: Day of The Tentacle

Day of The Tentacle הוא משחק ההמשך ל-Maniac Mansion, הקווסט הקלאסי של חברת 'לוקאס ארט'. במשחק הרפתקה זה, שיחקנו בתור ברנרד החנון אשר נשלח לעבר, לוורן הביולוגית הפסיכית אשר נשלחת לעתיד ובתור הוגי הרוקיסט אשר נותר בהווה, במטרה להחזיר את העולם למצבו הטבעי ונטול הטנטקלים.

הסצינה המדוברת, מתרחשת כאשר לוורן (אשר כזכור, נמצאת בעתיד) זקוקה לאוגר. למה היא זקוקה לאוגר, אתם שואלים? על מנת לתפעל את הסוללה של מכונת הזמן שלה (באמת, איזה שאלות יש לכם. בשביל מה יש אוגרים בעולם אם לא כדי לרוץ בתוך גלגל קטן ולהפיק חשמל?).

לברנרד, אשר נמצא 200 שנה קודם לכן, יש אוגר. על מנת לשמר אותו במצבו ה'אוגרי', אתם מכניסים אותו למקפיא, ומוציאים אותו ממנו 200 שנה לאחר מכן בעתיד, בתור לוורן. האוגר יוצא כמובן בתור קוביית קרח ועליכם להפשיר אותו. ובשביל מה יש מיקרוגלים בעולם, אם לא כדי להפשיר אוגרים?

כאן מתחיל אחד הקטעים המצחיקים ביותר בתולדות משחקי המחשב. בעוד האוגר מתבשל לו במיקרו, מתחילה לוורן לנאום על כך שאסור לנסות דברים כאלה בבית (הכנסת אוגרים למיקרו), ועד כמה שמשחקי המחשב של היום הם אלימים ואסור ללמוד מהם דבר, וודאי שלא דרכי טיפול בחיות מחמד. היא נזכרת להוציא את האוגר מהמיקרו ברגע שהעין שלו החלה להתנפח. כנראה שאוגרים נטולי ראש מהווים מקור כוח פחות יעיל.

5. הנקמה המושלמת: Wolfenstein 3D

אלו מביניכם ששיחקו בילדותם ב-Wolfenstein 3D, משחק הפעולה הקדום מבית ID Software, ודאי זוכרים עד כמה היה המשחק מרתיע ומפחיד. באופן אישי, אני זוכר שהיד שלי רעדה בכל פעם שהפעלתי את המשחק. כנער צעיר, הרעיון של טירה מלאה בנאצים אשר עלי לחסל לבדי, היה מאיים ומרתק במיוחדד.

כך שעד כמה שזה נשמע טיפשי, לחסל את היטלר בחליפת רובוט (הבוס של סוף האפיזודה השלישית במשחק) היה פשוט חוויה נדירה. כל השנאה שהייתה בי כלפי היטלר ומה שהוא ייצג, כל העצבים המרוטים שהיו לי לאחר שלוש אפיזודות של חיסול נאצים בלתי פוסק ובעיקר רצון עז להישאר בחיים, גרמו לי כמעט לשבור את המקלדת בניסיון להרוג אותו, ובכך לנקום בו על כל מעשיו. כמובן שזה לא עזר, ועדיין הייתי זקוק לעוד הרבה ניסיונות על מנת לנצח אותו (היתה לו בחליפה מכונת ירייה קטלנית), אך כשזה אכן קרה, הרגשתי כאילו אני מייצג את העם היהודי כולו. אח, חיסול נאצים בימינו זה כבר לא מה שהיה פעם.

4. אחד בשביל כולם: Starcraft

אם יש דבר אחד שחברת 'בליזארד' יודעת לעשות במשחקי האסטרטגיה שלה, הוא ליצור אווירה אשר סוחפת את השחקן לחלוטין לתוך עולם המשחק. המערכות לשחקן היחיד ב- Starcraft אפשרו לנו לשבת מתוחים על קצה הכסא, בעת המעקב אחרי המלחמה העקובה-מדם של בני האדם וגזעי הזרג והפרוטוס המסתוריים.

שיאו של המשחק, כמובן, היה ברגעי הסיום שלו. ברגעים אלה, ניתנה לשחקן ההזדמנות לסיים את איום הזרג האכזריים ע'י השמדת מוח העל שלהם, ה 'אובר מיינד'. ברגעי השיא של המשחק, כוחות בני האדם והפרוטוס התכנסו יחד, במטרה לנקות את איום הזרג מהגלקסיה שלנו (לפחות עד חבילת ההרחבה).

המשימה האחרונה במשחק זה, בצירוף לסרטון הסיום אשר צורף אליה, הצליחו להשאיר את השחקן עם פה פעור. בסרטון הסיום המדהים, הקריב גיבור הפרוטוס, טאסאדר, את חייו על מנת להשמיד סופית את ה'אובר מיינד'. כל חוסר הודאות והמתח במשחק התנפצו באותו רגע קצר, כאשר השחקן חש סיפוק על עבודה שבוצעה היטב, מהול בעצב על מותו של טאסאדר. ללא ספק, מדובר באחד מרגעיו הגדולים ביותר של סגנון משחקי האסטרטגיה בזמן-אמת.

3. 'הירידה' המושלמת: Monkey Island

סדרת 'אי הקופים' היא עוד אחת מסדרות משחקי ההרפתקה המוצלחות עד מאוד של חברת לוקאס ארטס. המשחק הראשון בסדרה, “The Secret of Monkey Island', שוחרר ב-1990 ועשה מהפכה בעולם משחקי ההרפתקה, בעיקר בשל הסיפור המרתק, ההומור הנפלא והגיבור המשעשע אשר רוצה להיות פיראט: גאיבראש תריפווד.

אחד הרעיונות המוצלחים בסדרת 'אי הקופים' (שהופיע לראשונה, כמובן, במשחק המדובר) הוא קרב החרבות. שלא כקרב רגיל, קרב חרבות ב'אי הקופים' מתבצע ע'י החלפת עלבונות בין גאיבראש ליריבו: ככל שתיטיבו להעליב ולהגיב לעלבונות, סיכויי הניצחון שלכם גבוהים יותר.

מכל קרבות החרבות בארבעת משחקי הסדרה, להערכתי הטוב מכולם והמשעשע מכולם הוא הקרב נגד אמן החרבות מהמשחק הראשון. קרב זה היווה עבורי את אחד הרגעים המשעשעים ביותר במשחק מחשב כלשהו, הנה עלבון לדוגמא:

העלבון: אני אחלוב כל טיפה של דם מגופך! התגובה: כמה מתאים. הרי אתה נלחם כמו פרה...
העלבון: היזהר! הקרב האחרון שלי הסתיים כאשר ידי מלאות בדם! התגובה: 'אני מקווה שלמדת להפסיק לחטט באף...' תודו שזה עושה לכם חשק לחזור ולשחק במשחק.

2. הרגע המסעיר: Medal of Honor

נכון, Medal of Honor הוא משחק חדש יחסית, אך אני בטוח שרובכם כבר שיחקתם במשחק הפעולה המעולה הזה. ב- Medal of Honor השחקן (אשר נכנס לנעליו הצבאיות של סגן פאוול) נשלח למגוון משימות מרתקות במסגרת מלחמת העולם השנייה ועובר אינספור חוויות כאלה ואחרות, אשר מעבירות את תחושת הלחימה כפי שאף משחק לא עשה זאת לפניו.

עם זאת, המשחק מפורסם בעיקר בשל משימה אחת בו: משימת הפלישה לנורמנדי, המהווה שחזור מדויק של עשרים הדקות הראשונות מתוך הסרט 'להציל את טוראי ריאן'. למי שלא בקיא בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, הפלישה לחוף אומהה שבצרפת, אשר התרחשה בתאריך ה-6.6.1944, היתה חיונית לניצחונם של כוחות הברית במלה'ע השנייה. הגרמנים המתינו על החוף עם מקלעים ענקיים ומרגמות, בעוד חיילי כוחות הברית הובלו בסירות אל החוף, במה שהיווה עבור חלק ניכר מהם את יומם האחרון עלי האדמות.

ובדיוק ברגע זה מתחילה הסצינה הידועה מתוך המשחק. אתם יוצאים מן הסירה, כאשר כדורי המקלעים כבר שורקים סביבכם, ורעמם של הפגזים מחרישים את אוזניכם. אתם נעים משוחה לשוחה, מנסים שלא להיפגע, כאשר מסביבכם אתם מבחינים באינספור גופות של חיילים, בחיילים המתעופפים באוויר מהדף המרגמות ובחיילים פצועים אשר זועקים לעזרה. כשברקע צרחות של כאב ותפילות לאלוהים, אתם נעים לאיטכם לעבר הגדר, וממתינים להוראות המפקד שלכם. כי כמו תמיד, גם הפעם - גורלם של אנשים רבים נתון בידכם.

אין לי ספק שהמשימה הזאת היתה חוויה מדהימה עבור כל אחד ששיחק במשחק. רמת הפירוט של החוף, הקולות, המראות והעוצמה הרגשית של משימת הפלישה לנורמנדי הם דבר יחיד במינו, והוכחה ניצחת לעובדה שמשחקים חדשים הנהנים מטכנולוגיה חדשה יכולים להעניק לנו רגעים שמשחקים ישנים לעולם לא יוכלו.

1. הרגע המפחיד: Half Life

Half Life, אם יש מישהו שעדיין לא יודע, הוא משחק הפעולה הטוב ביותר שנוצר. אם בכל זאת לא שיחקתם בו, מיד לאחר קריאת כתבה זו (בכל זאת, עבדתי עליה קשה) עליכם לגשת לחנות משחקי המחשב הקרובה ולקנות אותו, כי אם יש משחק שאפשר לכתוב כתבה שלמה רק על הסצינות האהובות ממנו - זהו Half Life.

בכל אופן, המשחק מציב אתכם בחליפתו של גורדון פרימן, מדען חביב במתקן מדעי סודי ביותר, בו נערך ניסוי סודי ביותר עבור הצבא. הניסוי, כמובן, נכשל, וכתוצאה מכך אלפי חייזרים אלימים מציפים את המתקן. הצבא, בתגובה, שולח מספר לא קטן של חיילים על מנת לנקות את המתקן מכל הראיות המחשידות. כתוצאה מכך, על גורדון המסכן להתמודד גם עם החייזרים וגם עם החיילים, במה שמתגלה במהירות כאחד הימים הפחות טובים בחייו.

Half Life עמוס אמנם ברגעים מפחידים כאלה ואחרים (למשל, הקטע עם מפלצת הזרועות הירוקה והענקית), אך קטע אחד בו היווה עבורי את שיא המשחק. אני נמצא במחסן גדול, כאשר בדיוק סיימתי לחסל חבורה של לוחמות זריזות וקשוחות ביותר. אני הולך לי לתומי אל תוך אחד החדרים במחסן, כאשר לפתע הדלת נסגרת מאחורי והאור נכבה, אני מקבל מכה בראש ומאבד את ההכרה.

אני מתעורר לרגע רק כדי לראות חיילים סוחבים אותי למקום כלשהו ואז אני מאבד שוב את ההכרה. אני מתעורר שוב ללא נשקים במדחסת זבל ענקית, אשר ממש כמו ב'מלחמת הכוכבים', מורכבת משני קירות בטון ענקיים אשר מתקרבים אלי מימין ומשמאל ועומדים למחוץ אותי. אני בורח בשיניים, יוצא מהמשחק ויושב בשקט במשך רבע שעה רק כדי להירגע.

קשה לי לתאר עד כמה רצף האירועים המדובר הפתיע אותי והכניס אותי לפאניקה. אמנם מאז Half Life כמעט כל משחק פעולה שני כולל קטע בו הגיבור נתפס ומרוקנים אותו מנשקיו, אך ב-Half Life הדבר נעשה בצורה הטובה ביותר והמפחידה ביותר, בסצינה שלא היתה מביישת סרט אקשן מן הדרגה הראשונה. ללא ספק, זהו רגע שיישאר בליבי עוד זמן רב.