ICO

דהרות פרסה. רגליים ארוכות וחומות מבקעות את האדמה בעוד הסוס דוהר קדימה. על הסוס מובל ילד... עם קרניים.

כך מתחיל המשחק החדש מבית סוני - ICO. ללא ספק אחד מהמשחקים המוזרים ביותר ששיחקתי בחיי. העלילה שלו כמעט ואינה קיימת, המשחקיות פשוטה הרבה יותר ממה שהורגלנו בשנים האחרונות, הגרפיקה לא מתוחכמת במיוחד, והסאונד כמעט שאינו נשמע. אז למה התוצאה הסופית כל כך... מרתקת?

ילד עם קרניים?

איקו הוא כאמור, ילד עם קרניים. זו, לפחות לדעת אנשי הכפר שלו, סיבה טובה מספיק לשלוח אותו לטירה מבודדת, לצמיתות. בטירה הזו, בה מתרחשת כל עלילת המשחק, איקו פוגש את יורדה (Yorda)- נערה צנומה, כל גופה לבן, שלכודה בכלוב ענקי שתלוי על התקרה. ללא היסוס, איקו מצליח להוריד את הכלוב לאדמה וכך מתחילה ההרפתקה שלהם ביחד.

ההרפתקה של ICO אינה מלאת אויבים ופעולה, רגעי משבר, שמחה, וכאב .לא תתקלו בה באתגרים בלתי אפשריים או מאבקים נואשים באיתני הטבע. ICO מציג, בפעם הראשונה על הפלייסטיישן 2, הרפתקה פשוטה ונינוחה, אשר רוב רובה מתמקד באינטראקציה המופלאה שבין שתי הדמויות הראשיות: איקו ויורדה.

על האינטראקציה הזו נמצא הדגש העיקרי של המשחק. איקו ויורדה מתקשרים במהלך ההרפתקה בכמעט כל דרך אפשרית, ו-90 אחוז מהפאזלים מתמקדים בהבדלי היכולות שלהם, וכיצד להתגבר עליהם.
בעוד איקו יכול להתנדנד על חבלים, לקפוץ קפיצות ארוכות, ולגרור את עצמו על צינורות, יורדה יכולה לבצע רק פעולות פשוטות כמו טיפוס על סולמות ו... הליכה, בעיקר. בנוסף, יורדה מסוגלת לפתוח דלתות אשר נעולות בפני כל אחד אחר, כולל איקו.

במהלך המשחק, מטרתנו העיקרית היא להוליך את איקו במבוכי הטירה, למשוך ידיות, להפיל גשרים, לפוצץ פצצות, ועוד כל מיני פעולות טיפוסיות יותר ופחות לז'אנר, על מנת ליצור מעברי הליכה ליורדה.זו תפתח עבור איקו את הדלתות אליהן אין לו גישה, עד שלבסוף יצליחו שניהם לברוח מהטירה.

במהלך המשחק ייתקל השחקן בעשרות חידות אשר משתמשות בנוסחה המתוארת, כאשר כל חידה משנה במעט את הדרך לפתרון ויוצרת אתגר חדש לגמרי. חלק מהחידות קלות מאוד, וחלקן דורשות מחשבה עמוקה ואף יכולות לתקוע את ההתקדמות לכמה ימים. העלייה בקושי החידות אינה מדורגת ומשתנה ללא הרף במהלך המשחק.
למרות מספר היכולות המצומצם של איקו, מגוון החידות שסוני יצרו בעזרתן מרשים בהחלט. החידות בהחלט אינן חוזרות על עצמן, והשחקן זוכה לאתגרים חדשים שוב ושוב, עד להתמחות באותן יכולות.

עלילה? לא כאן...

על שאלה אחת לא מקבל השחקן תשובה לכל אורך המשחק - למה איקו ויורדה רוצים בכלל לברוח מהטירה? לא ברור... כאן מתחילה הבעיה עם העלילה ב-ICO, שבהחלט לא תתאים לכל אחד. יורדה מדברת בשפה לא מובנת שמתורגמת על המסך לסימנים מצריים מוזרים. איקו ממעט בדיבורים (וכמעט שאינו מדבר כלל) ורק המלכה, אימא של יורדה, מספקת מעט רמזים עלילתיים. יורדה רוצה לברוח מהמלכה, מסיבה לא ברורה, והנ'ל תעשה הכל על מנת למנוע ממנה לברוח עם איקו. מלבד זאת, אין השחקן יודע דבר על מהות המסע של יורדה ואיקו, או על רקע הדמויות. אין שום דבר שימשוך את השחקן קדימה, מלבד הטבע הליניארי של המשחק ופתרון החידות השונות - אך אולי דווקא החורים העלילתיים שבו יוצרים את כל העניין בהרפתקה של איקו.

שפתה המוזרה של יורדה גורמת לשחקן לתהות שוב ושוב על מניעיה ועברה. למה איקו בכלל נמצא בטירה המוזרה הזו? למה יורדה כל כך רוצה לברוח ומדוע המלכה שולחת את החיילים השחורים (אשר גם זהותם קשורה באופן מהותי לעלילה)? מהו טיב הקשר בין שני הגיבורים? דבר אחד אוכל להגיד לשחקן הסקרן- אותן השאלות הנשאלות בתחילת המשחק, נשארות פתוחות גם בסופו. המשחק מתרכז ביצירת אווירה שתוכל רק לעזור לך במעט לענות על חלק מהשאלות הרבות שהמשחק מעורר. אומנות הסיפור של איקו לא מתבטאת במילים, אלא בכל חלק אחר מהמשחק, דבר שהופך אותו, במידה מסוימת, למשחק 'אומנותי' מאוד.

על מנת למנוע מיורדה ואיקו לברוח, שולחת אחריהם המלכה את חייליה- השדים השחורים. אלה מהווים את האויב היחיד במהלך כל המשחק. איקו נושא עמו מקל עץ פשוט (ובשלב מסוים משיג חרב) שהוא האמצעי היחיד שלו לנצח את השדים השחורים. המטרה היחידה של השדים היא להשיג את יורדה ולשאוב אותה לתוך חורים שחורים אותם הם יוצרים במהלך התקפותיהם. יורדה חסרת אונים בקרבות, ועל כן איקו חייב לעצור אותם, וזו לא תמיד משימה פשוטה, במיוחד כשהם מגיעים בכמויות גדולות. איקו לא יכול למות, והמשחק נגמר רק כשיורדה נשאבת לתוך אחד החורים. הקרב אינו מתוחכם במיוחד, וכל עוד תשאירו את יורדה צמודה אליכם, לא תהיה לכם בעיה להיפטר מהשדים בקלות.

שליטה מדויקת, גרפיקה מיוחדת

המשחקיות והממשק הם האזורים בהם ICO מצטיין יותר מכל. איקו מהלך ממקום למקום על ידי הזזת הג'ויסטיק השמאלי. המצלמה משנה את מיקומה ללא הרף בהתאם למיקום הדמות על המסך, ולרוב בוחרת זוויות צילום מצוינות שמראות את כל אזור המשחק הרלוונטי. ניתן להזיז את המצלמה על ידי הזזת הג'ויסטיק הימני, אך היא תחזור למקומה הקודם ברגע שהשחקן יעזוב את הסטיק.

כפתור העיגול שולט בכלי הנשק של איקו והריבוע מפעיל ידיות, סולמות, פצצות, ואת כל שאר הכלים הדרושים לפתרון החידות במשחק. כפתור המשולש גורם לאיקו לקפוץ באוויר, והאיקס מרים חפצים מהרצפה. כפתור R2 ממקד את המצלמה על איקו ועזיבתו תחזיר את המצלמה למיקומה הרגיל. לסיום, כפתור הR1 מטפל בכל מה שקשור בתקשורת עם יורדה, בין אם לקרוא לה מרחוק, להחזיק את ידה על מנת שתוכל לעמוד בקצב הריצה המהיר של איקו, או כול דבר אחר ביניהם.
על המסך לא תמצאו שום סימנים חיצוניים שלא קשורים למהלך המשחק. השליטה באיקו חדה ומדויקת, ואין ספק שהושקעה בה מחשבה רבה מצד היוצרים על מנת שלא תפריע לאווירה הקסומה השוררת במהלך המשחק.

הגרפיקה במשחק היא הנקודה הבעייתית ביותר שבו. למעשה, הגרפיקה היא אחת מהפשוטות ביותר שנראו במשחק קונסולה, אפילו פשוטה יותר מחלק ממשחקי הפלייסטיישן הישנים. אבל, עם כל הפשטות שבה, הגרפיקה מעבירה את אווירת המשחק באופן מדהים.

המראה הפשוט של הדמויות, חסרות הבעות הפנים, משקף את אווירת האנטי-גיבור השוררת במשחק. זוויות הצילום הרחוקות בהן בוחרת המצלמה יוצרות תחושה של נמלה קטנה בעולם זר וענקי, אשר משתוקקת לברוח ולצאת לחופשי. טשטוש התמונה, בו משתמשים היוצרים כמעט בכל זירות המשחק, מקנה סוריאליזם בלתי מציאותי למשחק. הגרפיקה הפשוטה והשחורה של האויבים עומדת בניגוד מוחלט לצבעה הלבן והקסום של יורדה, ומסבירה בלי מילים את סיפור המשחק הרבה יותר מכל דבר אחר בו.

האנימציה במשחק היא האספקט הגרפי המרשים ביותר של ICO- תנועותיו של איקו מדויקות ומתחברות אחת לשנייה בצורה מושלמת. התקשורת שלו עם יורדה מדהימה - כל החזקת יד קטנה, משיכה מעל צוק, או סתם כשהוא קורא לה לגשת אליו, יוצרים תחושה של חמימות בלב. האנימציות של האויבים המעטים במשחק גם הן מגוונות מאד והקרבות נעשים למעניינים ולו רק כדי לראות כיצד יגיבו החיילים השחורים לתנועותיו של איקו.

עם כל הפשטות שלה, הגרפיקה באיקו רחוקה מלהיות ממכוערת או חסרת פירוט, כפי שהעין הבלתי מזוינת תשפוט אותה באופן מידי. ניתן לסכם את הגרפיקה כ'מיוחדת', עוד אספקט של המשחק שגויס על מנת לשרת את האווירה שבו וליצור חווית משחק שונה לגמרי מבכל משחק אחר. אין לי ספק שלא נראה עוד הרבה דברים דומים לגרפיקה של איקו בשנים הבאות.

הקול במשחק גם הוא גויס על מנת לשרת את האווירה. למעט בנקודות השמירה בהן מתנגנת מנגינה קצרה, אין אפילו פס מוסיקה אחד בכל המשחק. אין זה אומר שהמשחק נטול צלילים - האפקטים הסביבתיים נשמעים היטב לכל אורך המשחק וחבטות החרב של איקו על הקירות מהדהדות למרחק ויוצרות אפקט הד מרשים. זעקותיו של איקו נשמעות שונה בהתאם לגודל החדר בו הוא נמצא, וכל חפץ וחפץ במשחק יוצר קול מתאים ומדויק.
אפקט ההד השולט במשחק, הקול המוגבר של פסיעות הרגליים ושלל האפקטים השונים מחזקים את אווירת העולם המנוכר אותו ICO מנסה ליצור בהצלחה מרובה.

חוויה ייחודית

למעשה, סיכמנו את כל האזורים אשר לפיהם נהוג לשפוט משחקים. הבעיה היא, שלפי כל אלה, ICO יוצא כאשר ידו על התחתונה, וזה עוד לפני שדיברנו על אורכו הקצרצר של המשחק, 5 עד 7 שעות בלבד, כלום בשביל משחק הרפתקה. אך ICO הוא יותר ממשחק רגיל - הוא יצירת אומנות מופתית, אשר אין לשפטה לפי הקטגוריות הרגילות של משחק קונסולה. ICO הוא ניסיון לחדש, להשפיע על ליבו של השחקן באלמנטים שונים - בין אם זה שיתוף הפעולה העדין בין שתי הדמויות הראשיות במשחק, הגרפיקה הפשוטה אך האומנותית, או המחסור בעלילה המהווה תירוץ לשחקן להפעיל את דמיונו, כמו ספר טוב. ICO, למרות ובגלל כל הדברים שנאמרו במהלך הביקורת, הוא דווקא כן משחק סוחף. עדיין לא הבנתי את העולם המוזר והסהרורי של ICO, וכנראה שלעולם גם לא אבין, אך בעצם, אין זה משנה...ICO היה בשבילי חוויה שלא אשכח עוד הרבה זמן.

ביקורת זו מבוססת על הגרסה האמריקאית של המשחק. הגרסה האירופאית מתוכננת לצאת במהלך חודש מרץ 2002.

הנאה - 9
קול - 8
גראפיקה - 8
ממשק - 10
קושי - 7
ציון כללי - 8.6