Homeworld 2

בדיוק כפי שיש חיות שלעולם לא נועדו להיכלא בכלובים (כמו דינוזאורים, אבל נעזוב את זה), כך יש משחקים שלא נועדו שיכתבו עליהם ביקורות. למעשה, עצם המחשבה שתוכל ללכוד את נשמתו של המשחק המדובר, ולהעביר אותה בכמות מוגבלת של מילים, היא בלתי-נתפסת. משחק כזה, כמו ציפור אקזוטית שלעולם לא תוכלו לתאר כהלכה (או דינוזאור, אבל באמת כדאי שנעזוב את זה) נחת לאחרונה בחדר המערכת שלנו, ואת הנזק שנגרם למערכת העצבים שלי כתוצאה מעומס יתר, לאחר מכן, ייקח שנים לרפא.

בואו נעזוב לרגע את השאלה בה הביקורות האלה בדרך כלל דנות, 'עד כמה המשחק הזה טוב?'. אמנם אני אגש, בשלב כזה או אחר, לסיקור של יתרונות וחסרונות המשחק, אבל עד אז אני מעדיף לדון בשאלה בעלת הרבה יותר משמעות: 'עד כמה המשחק הזה יפה?'. ובמקרה של 'הומוורלד 2', התשובה היא 'יותר מכפי שאתם יכולים להעלות על הדעת'.

לא, היופי של 'הומוורלד 2' לא מתבטא רק במודלים גרפיים מפורטים במיוחד או אפקטי תאורה מתוחכמים (אם כי לאחר עשר דקות של משחק, אתם תברכו את האדם שהמציא את ה- Pixel Shaders). 'הומוורלד 2', בתנועה, כמעט מגיע למעמד של יצירת אומנות. פצצה של צורות וצבעים המרכיבים יקום שכואב להסתכל עליו. כל אלה מצליחים להסתיר, מתחת לפני השטח, מחול מתוחכם של הרס. עם כאלה נתונים שעומדים לטובתו, איך אפשר שלא להתאהב בו?

פעם נוספת, עם רגש

כמו קודמיו (המשחק המקורי, וחבילת ההרחבה שלו- Homeworld: Cataclysm) גם ‘הומוורלד 2’ משתייך לז'אנר משחקי האסטרטגיה התלת-ממדיים בזמן-אמת. וכמו קודמיו, צמד המילים 'תלת ממדיים' לא נמצא שם סתם. ‘הומוורלד 2’ לוקח את סביבת ההתרחשות שלו, החלל הפתוח, בשיא הרצינות, ומאפשר לכם להזיז כל חללית לכל כיוון אליו תחפצו. אם רק תפסיקו להיאחז בהם, מושגים כמו 'למעלה' ו'למטה' במהרה יאבדו את החשיבות שלהם.

זה, אגב, שקר גדול ושמן. כמו משחקי חלל רבים, גם ‘הומוורלד 2’ לא רץ עד הסוף עם הבחירה שלו, ומכיל מישור ייחוס שטוח שעליו תזיזו את החלליות שלכם רוב הזמן. כשתעניקו לחללית פקודת תנועה, היא תזוז בדרך כלל במקביל למישור הזה. גם כשתזיזו חללית 'למעלה' או 'למטה', הגובה אליו היא תזוז יקבע ביחס למישור.

אפשר להתלונן על זה, אם אתם באמת קטנוניים, אבל התוצאה היא ששיטת התנועה של ‘הומוורלד 2’ היא מאוד אינטואיטיבית. בשילוב עם כפתור השהייה חיוני, המאפשר לכם לעצור את הפעילות בשעה שאתם נותנים את הפקודות המסובכות יותר, לא ייקח לכם הרבה זמן להתיידד עם מערכת התנועה הבסיסית של המשחק, ולהתחיל לגלות את העומק האמיתי של 'הומוורלד 2'.
המערכה לשחקן היחיד של ‘הומוורלד 2’ (שם באמת מתחיל כל האקשן) עוקבת אחר המסע של ה- Hiigarans, צאצאי הגזע אותו הוביל השחקן הביתה במשחק הקודם. לאחר שגזע בשם ה- Vaygr תוקף את מושבות ה- Hiigarans, הם נאלצים להכניס פעם נוספת את ליבת ההייפרספייס מהמשחק הקודם לתוך ספינת חלל אימתנית (וכמו במשחק הקודם, גם זו נראית כמו חצי פיתה), ולצאת למסע נוסף ברחבי הגלקסיה. במהלך המסע, צפויים ה- Hiigarans לחשוף את סודות החיים, היקום וכל השאר, לגלות את הסיפור המלא מאחורי שלוש ליבות ההייפרספייס המסתוריות, ולפגוש גזעים ותיקים וחדשים כאחד.

טקטיקה בעמקי החלל

מהרגע הראשון בו אחד מסרטוני הקישור (המוצגים בצבעי שחור-לבן מפואר) יפנה את מקומו בהדרגתיות למנוע הגרפי המרשים של המשחק, לא תוכלו שלא להתרשם עד כמה הכל, בהעדר של דרך אחרת לבטא את זה, עשוי נכון. הפתיחה של המשחק נעה בצורה חלקה מבדיקת מערכות שגרתית, להתקפה פתאומית של ה- Vaygr ולבריחה נואשת. תסרוט המשימות החכם הזה אינו ייחודי רק למשימה הראשונה. משימות רבות מתחילות עם לא יותר מיעד כללי, ואז מאיצות את התרחשות האירועים ומגדילות את כמות המטרות העומדות בפני השחקן בצורה כמעט בלתי-מורגשת.

ברגעים האלה, לאחר שהמשימה התחממה וכוחות האויב הפנו את תשומת הלב שלהם לכיוונכם, יתגלה בפניכם מלוא החן של 'הומוורלד 2'. עשרות חלליות קטנות יטוסו במבנה מסביב לחלליות הענקיות בצי שלכם, יחידות תיקון קטנות יצוצו מדי פעם מתוך חלליות הענק ויקפצו לבצע עבודת תחזוקה קצרה לפני שיחזרו למקום המבטחים שלהם, מפציצים ישחררו את מטחי טילים לעבר מספנות היריב וענני אש ימלאו את האזור ויספקו רקע להתרחשויות.

השליטה שלכם על ההתרחשויות בלב הכאוס הזה תהיה מינימלית. כמו מרבית משחקי האסטרטגיה החלליים, ‘הומוורלד 2’ לא מעניק לכם שליטה על כל תנועה של כל יחידה בודדת בזמן הקרב. כל שתצטרכו לעשות הוא לתת לאחת היחידות שלכם פקודת התקפה, והיא מיד תתחיל לחוג מסביב למטרה שלה (או לעמוד במקום, אם מדובר ביחידה כבדה יותר) ולשחרר לעברה מטר של אש ללא התערבות אישית מצדכם.

את המגע האישי שלכם בקרב תוכלו לבטא בעזרת מספר דקויות טקטיות. תוכלו לשלוט במידת האגרסיביות של היחידות שלכם, לקבוע מערכות משנה (כמו מנועים או מספנות) בחלליות הגדולות יותר בהן יתמקדו היחידות ההתקפיות שלכם, ויהיו עוד 'יכולות מיוחדות' בהם תוכלו לשלוט, כנהוג בכל משחק אסטרטגיה טיפוסי.

למרות כל זאת, הכלי הטקטי החשוב מכל הוא האפשרות ליצור 'Strike Groups' בלחיצת כפתור. קבוצות אלה מחליפות את כל נושא ה'מבנים', ומאפשרות לאגד ביחד קבוצות של חלליות שונות בצורה המתאימה לביצוע משימה ספציפית. כך, למשל, אתם יכולים למקם את החלליות המהירות והקטנות יותר שלכם בקדמת החלליות הגדולות יותר, כך שיוכלו לכתר מיד כל חללית שתנסה לשבור את המסך ההגנתי שלכם. מדובר בשיטה נוחה מאוד להזיז צבאות גדולים ממקום למקום, מבלי שהחלליות יתפזרו ויתחילו לטוס במהירויות שונות ובנתיבים שונים.

אמנם אין לכם שליטה בכל האלמנטים הטקטיים של כל קרב, אבל כפיצוי, ‘הומוורלד 2’ דורש מכם כמות מכובדת של עבודה בקנה מידה גדול יותר. ראשית כל, עליכם לאסוף משאבים, כמובן. את 'נקודות המשאבים' תאספו מאסטרואידים הפזורים ברחבי המפות השונות במשחק, תוך תחרות צמודה עם היריבים שלכם על הנושא. את משאבים אלה תצטרכו לחלק בין מספר לא קטן של מקורות להשקעה. מלבד כל נושא ייצור החלליות, תצטרכו להשקיע את המשאבים האלה גם במחקר, על מנת לשפר את החלליות הקיימות ולבנות דגמי חלליות חדשים. תחזוקה הולמת של הצבא שלכם תהיה משתלמת ביותר לטווח ארוך, מכיוון שהצי שלכם, על כל החלליות המרכיבות אותו והשיפורים אותם חקרתם, ילווה אתכם לאורך כל המשחק.

יופי החלל

מבחינה טכנית, המשחק עשוי ללא רבב. המוסיקה משתלבת במשחק בצורה נהדרת, ומצליחה להכניס, מדי פעם, נימה מעט שונה (יש שיגידו דכאונית) לקטעי המעבר. גם האפקטים הקוליים עושים את תפקידם על הצד הטוב ביותר. אבל ככל שאלה יהיו טובים, הם כמעט והולכים לאיבוד בתוך המשחק בהשוואה לגרפיקה שלו.

הגרפיקה של המשחק מצליחה לגנוב את ההצגה כמעט מכל היבט אחר שלו. זה לא ש'הומוורלד 2' מצליח להשאיר את כל התחרות הרחק מאחור מבחינה טכנית. אם מדובר בספירת פוליגונים יבשה, 'הגמוניה', משחק האסטרטגיה החללי האחרון בו הזדמן לי לשחק, עשה עבודה טובה הרבה יותר. ‘הומוורלד 2’ מצטיין בקטגוריית הגרפיקה בצורה אחרת: הוא אולי לא נראה טוב כמו 'הגמוניה', אבל הוא נראה הרבה יותר יפה - אם אתם מבינים למה אני מתכוון.

כנהוג במשחקים מהסוג הזה, תמונות סטטיות כמו אלו שמופיעות בצד שמאל של העמוד הזה מצליחות להשיג רק חלק מהאפקט. דבר אחד שאותו כן ניתן ללמוד מהתבוננות בהן הוא שעבור משחק המתרחש בחלל, ‘הומוורלד 2’ הוא מאוד צבעוני. חלק מהרקעים שעל גביהם מתרחש המשחק יוצרים מראה סוריאליסטי משהו: כתמי דיו מייצגים פלנטות, הריסות של חלליות חייזריות עתיקות מיוצגות על ידי כתמים רחוקים – כל אלה הופכים את העולם של ‘הומוורלד 2’ להרבה יותר חי ומעניין מהעולם של מרבית משחקי האסטרטגיה החלליים.

אבל מרשימות ככל שיהיו התמונות, הן כאין וכאפס לעומת מראה המשחק כאשר הוא נמצא בתנועה. המראה של טיסת מבנה של אחת מחלליות הענק, או חללית המנקבת בעזרת תותח חורים במספנת אויב, מסוגל לצבוט גם את ליבם של שחקני האסטרטגיה האדישים ביותר.

אבל אני יכול להמשיך ולהזכיר נושאים קטנים בתוך המשחק עד מחר. אני יכול לתאר, למשל, את המשחק מרובה-המשתתפים (אבל כל אחד מכם שהתנסה קצת עם גרסת ההדגמה של המשחק יודע כבר עד כמה הוא טוב). אני יכול לתאר את העלילה המעניינת קצת יותר לעומק. אבל אם אני אעשה את זה, אתם עלולים להסתבך בפרטים הקטנים ולפספס את התמונה הכוללת.

מהי התמונה הכוללת? פשוט מאוד: ‘הומוורלד 2’ הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לשחקני האסטרטגיה בחודשים האחרונים. לאחר שנאלצנו להעביר מספר חודשים במהלכם רק חבילת ההרחבה של Warcraft III סיפקה לנו מעט אושר בחיים, נחת סוף כל סוף על המדפים משחק שעושה כמעט כל דבר על הצד הטוב ביותר. המערכה לשחקן היחיד שלו מעולה, המשחק מרובה-המשתתפים שלו טוב אפילו יותר, והוא מצליח לסחוף לעצמו את השחקן כבר מהרגע בו הירייה הראשונה משוחררת אל חלל ה... המם... חלל.

כמעט מושלם

תקראו לזה קטנוניות, אבל שני תחומים בודדים מונעים מהציון של המשחק לעלות גבוה יותר. הראשון הוא רמת הקושי הגבוהה של המשחק. מאוד, מאוד גבוהה. לי, אישית, נושאים כאלה מעולם לא הפריעו יותר מדי. אני אוהב משחקים קשים. אבל בואו נודה בזה, לא לכולנו יש את הכוח לנסות משימה מסוימת שוב ושוב עד שהם מצליחים לעבור אותה.

לא שלמחשב יהיה אכפת מנושאים זניחים כאלה. יש משימות בהן המחשב ישסה בכם חלליות ללא רחמים מהרגע הראשון בו תציבו את חללית החצי-פיתה שלכם בשלב. אמנם נחמד לראות יריבים ממוחשבים אגרסיביים, אבל במקרה הזה, אפשר בהחלט להגיד שהם מעט אגרסיביים מדי. למעשה, במהלך משחק ב- Skirmish נגד המחשב, אתם תצטרכו הרבה מזל ושכל על מנת לגבור על יריביכם. בנוסף, לשחקנים שלעולם לא התוודעו לז'אנר משחקי האסטרטגיה החלליים, הכניסה לעולם התלת-ממדי של ‘הומוורלד 2’ הולכת להיות בעייתית אפילו יותר.

הבעיה השנייה היא קצת פחות חמורה. 'הומוורלד' המקורי היה משחק מקורי וחדשני, שהוליד ז'אנר חדש לאוויר העולם. לעומתו, ‘הומוורלד 2’ נוקט בגישה שמרנית מעט יותר: הוא לוקח את הבסיס האיתן אותו יצר 'הומוורלד', ומשנה בו מספר תחומים על מנת להפוך אותו למעט טוב יותר. התוצאה היא שהמשחק מאוד מזכיר את קודמו, ומחברה שהמציאה תת-ז'אנר חדש בתוך ז'אנר משחקי האסטרטגיה, ציפינו, אם נודה בזה בכנות, למעט יותר.

אבל זו, כאמור, קטנוניות לשמה. אם אתם מחפשים משחק אסטרטגיה שימלא את החלל החסר בחייכם, לא תוכלו למצוא אפשרות טובה יותר מ'הומוורלד 2'. רשימת התכונות שלו נראית כמו משהו שסגנית מלכת היופי הייתה ממלמלת בתגובה לשאלה 'מיהו הגבר המושלם?': יפה, חכם, עם עיניים כחולות, חוש הומור וחיוך שרמנטי. נסחפתי קצת, אבל הנקודה ברורה. לקנות. עכשיו.

הנאה: 9

קול: 9

גראפיקה: 10

ממשק: 8

קושי: 9

ציון כללי: 9