Mafia: The City of Lost Heaven

מתי קרה לכם לאחרונה שמשחק מחשב הביא אתכם עד סף בכי? אני לא יודע מה אתכם, אך הפעם הראשונה שמשחק השאיר אותי עם גרון חנוק ועיניים לחות, הייתה בסיומו של המשחק Mafia: The City of Lost Heaven. ואני לא מאלה שבוכים בסרטים.

מצטרפים למשפחה

'מאפיה' הוא משחק פעולה בגוף שלישי, מביתה של חברת Illusion Softworks, אשר מפתחת בימים אלו גם את משחק הפעולה הטקטי Hidden and Dangerous 2. המשחק החדש מתרחש בעיר אמריקנית טיפוסית של שנות השלושים ומכניס אתכם לדמותו של טומי אנג'לו, מאפיונר צעיר אשר ממלא משימות כאלה ואחרות עבור המאפיה האיטלקית. משימות אלו מערבות בעיקר נהיגה פרועה ברחובות העיר Lost Heaven וחיסול מאפיונרים בכמויות סיטוניות.

'אז מה קשור גרון חנוק לכל זה?', אתם ודאי תוהים. העלילה, רבותי. העלילה. הסיפור הוא עניין שמוזנח לעיתים קרובות במשחקי פעולה, אך כאשר היא כתובה כהלכה ומועברת בצורה נכונה, העלילה יכולה להפוך משחק פעולה מ'טוב' ל'מעולה'. ו'מאפיה' הוא ללא ספק משחק מעולה. 'מאפיה' מספר את אחד הסיפורים המרתקים, המעניינים והמרגשים ביותר שראו אי פעם מסכי ה-17 אינץ' שלנו, באופן שלא היה מבייש סרט הוליוודי מהדרגה הראשונה וסיום המשחק הוא להערכתי אחת מפסגות היצירה של עולם משחקי המחשב.

הסיפור של 'מאפיה' מסופר במבט לאחור, כאשר טומי מספר לבלש קשוח בשם נורמן את קורותיו: החל מרגע הצטרפותו למאפיה והפגישה באשתו לעתיד, דרך כל המשימות שקיבל על עצמו מדון סלייארי, הבוס הגדול של המאפיה האיטלקית ב-Lost Heaven, ועד ליסורי המצפון שהביאו אותו בסופו של דבר להתוודות על מעשיו בפני המשטרה, אתם זוכים לשחק את כל סיפור חייו המרתק של טומי.

עלילה זו מועברת לכם על ידי סרטוני קישור ערוכים ומבוימים ביד אמן, ואף על פי שסרטונים אלו נוטים לעיתים להיות ארוכים למדי, הם תמיד ישאירו אתכם דבוקים לכיסא. החל מתזוזות המצלמה בסרטונים הללו ועד להבעות הפנים של הדמויות השונות, ההשקעה בהם ניכרת בכל שנייה ושנייה. תוסיפו לכך את הגרפיקה המשכנעת של 'מאפיה' (כל הסרטונים הם במנוע המשחק) ותקבלו כמה מקטעי הקישור היפים ביותר שראיתם במשחק מחשב כלשהו.

חבל עליך, יש לך פנים יפות...

הגרפיקה של 'מאפיה' היא לא פחות ממדהימה. העיר Lost Heaven היא עיר יפהפייה: מבני העיר מעוצבים בסגנון אופייני לתחילת המאה והם זוכים לטקסטורות מפורטות במיוחד. הרכבים העתיקים שמציג המשחק מרשימים מאוד גם הם, ואמנם אני לא מומחה גדול במכוניות של שנות ה-30, אך גם אני לא יכולתי שלא להתרשם מההקפדה על הפרטים. האופן שבו פגוש המכונית מתעקם כאשר הוא זוכה לחבטה הגונה, הדרך בה דברים משתקפים על גגה של מכונית בצבע מטאלי, הכל משכנע ומרהיב עיניים באותה מידה. עם זאת, אני חייב להודות שהמכוניות ב'מאפיה' נוטות להתפרק פחות מאלו של GTA 3, למשל, וחבל שכך (אין כמו מכונית בלי דלתות כדי להראות לכם שאתם באמת משתוללים כראוי).

המשחק נהנה גם מאפקטי מזג אוויר נפלאים (ברקים, במיוחד), אפקטי תאורה מצוינים ומה לא. מנוע המשחק, אשר מכונה LS3D (אגב, הוא ישמש גם את Hidden & Dangerous 2), עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר בכל התחומים האפשריים. למרות זאת, להערכתי, מנוע המשחק מצטיין יותר מכל בכל הנוגע לפירוט הדמויות השונות. המודלים של בני האדם במשחק הם מהמציאותיים ביותר שראיתי במשחק מחשב: פני הדמויות מפורטות עד כדי כך שתוכלו לספור לנורמן את זיפי הגילוח שעל פניו. הדמויות נהנות גם מהבעות פנים ואנימציות אמיתיות (צורת ההליכה שלהן, למשל) ולמרות שלחלקן גוף מעט בובתי, לא פעם פי נפתח בתדהמה לנוכח רמת הפירוט של בני האדם במשחק.

רק הטוב ביותר...

בנקודה זו כדאי לציין שכל היופי הזה לא מגיע בחינם. 'מאפיה' עשוי להכביד מאוד על מחשבים ישנים יחסית, ואם המחשב שלכם לא עומד בדרישות המומלצות הרשומות על העטיפה, הייתי ממליץ לכם בחום לדחות את קניית המשחק ולהשאיל עותק מחבר על מנת לבדוק כיצד המשחק רץ על המחשב שלכם (ל'מאפיה' אין דמו). בכל זאת, אם יש לכם מחשב לא חדיש ואתם רוצים ליהנות עד הסוף מ'מאפיה', זהו בהחלט משחק ששווה לשדרג עבורו.

'מאפיה' חזק בכל הצד הטכני, וזה כולל גם את הקול במשחק. על אפקטי הקול הרגילים (פיצוצים, קולות הליכה וכו') קשה להרחיב יתר על המידה, שכן בעניין זה רוב משחקי הפעולה הצליחו להגיע כבר לרמה אחידה וגבוהה של איכות. עם זאת, המקום בו 'מאפיה' שוב מתבלט אל מול משחקים אחרים, הוא הקריינות של הדמויות. בניגוד לקריינות ב'מקס פיין', למשל, אשר הייתה עבשה למדי, השחקנים אשר הפקידו את קולם ל'מאפיה' עושים את עבודתם על הצד הטוב ביותר ומפגינים משחק יוצא מן הכלל, אשר לא היה מבייש את רוברט דה נירו ואל פצ'ינו בכבודם ובעצמם.

המוסיקה במשחק היא בסגנון שנות ה-30, וגם היא אותנטית לחלוטין, באופן שעוזר ליצירת האשליה שגורמת לכם להרגיש כאילו אתם נמצאים בתוך סרט בסגנון 'הסנדק' ולא במדינה מזרח-תיכונית קשת יום. זהו, למעשה, היופי הגדול של 'מאפיה'. הסיפור, המוסיקה, הקריינות, הגרפיקה, הסרטונים וגם המשימות עליהן תשמעו בהמשך, כל אלו משיגים מטרה שמעטים משחקי המחשב אשר מצליחים אפילו להתקרב אליה: הם מעניקים אופי ואישיות לדמויות, באופן שיגרום לכם להזדהות איתן באופן מוחלט ולהרגיש שאתם לא משחקים במשחק, אלא אתם חלק בלתי נפרד מן המשחק. כששמח לטומי, שמח לכם, וכשעצוב לטומי... ובכן, כאן מגיעים הגרון החנוק והעיניים הלחות.

'אז איזה משחק טוב יותר, 'מאפיה' או GTA 3?'

מכל הדיבורים על עלילה ודמויות כמעט ושכחנו שיש לנו כאן גם משחק. אז אל דאגה, יש כאן גם משחק והוא ארוך, מאתגר ומהנה במיוחד. לפני שאני מספר לכם מעט על מהלך המשימות ב'מאפיה', אני רוצה להתייחס להשוואה הנפוצה בין “מאפיה' ל-GTA 3, משחק הפעולה הפופולרי של חברת 'רוקסטאר'. מצד אחד, ההשוואה הזו נראית במקומה: שני המשחקים מציגים עיר חיה ונושמת ומאפשרים לשחקן לבצע משימות עבור המאפיה, הכוללות מרדפי מכוניות ושימוש בנשקים אוטומטיים.

למרות זאת, מדובר בשני משחקים שונים מאוד. ב-GTA 3, לרוב אתם חופשיים להסתובב בעיר Liberty City כאוות נפשכם תוך כדי דריסת עוברי אורח שונים, ביצוע משימות עבור מאפיונרים בכירים ומציאת בונוסים וכל מיני פעולות אחרות אשר מעצבנות שוטרים ומעניקות לכם כסף לקנות נשקים טובים יותר.

ב'מאפיה', לעומת זאת, ההתנהלות שונה לחלוטין. מבנה המשחק קבוע וסגור, כמו משחק פעולה סטנדרטי בסגנון 'מקס פיין' - ב'מאפיה' משימה רודפת משימה ואתם אף פעם לא חופשיים. בנוסף, דרך ביצוע המשימה, הנשקים שתשתמשו בהם ולעיתים קרובות גם הרכב שתיסעו בו, ייקבעו עבורכם. אין לכם שום חופש בחירה בעניין. למעשה, אין לכם אפילו כסף במשחק. הלינאריות, אגב, היא לא בהכרח דבר שלילי במקרה של 'מאפיה', שכן היא מאפשרת ליוצרי המשחק להעביר את סיפור העלילה בצורה הטובה ביותר.

גם הרעיון הבסיסי העומד מאחורי 'מאפיה' שונה לחלוטין. בעוד ש- GTA 3 מתמקד באלימות בוטה וחסרת שחר (אם כי מהנה), 'מאפיה' מנסה ומצליח להעביר לכם את התחושה שאתם אכן גנגסטרים בשנות ה-30. במהלך המשחק לא הרגשתי כל צורך להרביץ לזקנה ברחוב עם מחבט בייסבול או לדרוס אנשים ברחוב, הרגשתי מעל לזה. גנגסטרים שמכבדים את עצמם לא הולכים ומציקים לאנשים חפים מפשע. חוץ מזה, אנשים ב'מאפיה' לא מתפרקים לחתיכות כשדורסים אותם (למעשה, אפילו לא יורד להם דם).

המשימות של 'מאפיה'

את רוב המשימות שתקבלו ב'מאפיה' תתחילו ותסיימו בבר של דון סאליירי, הבוס שלכם. לאחר שתצטיידו בנשקים וברכב, תיסעו לנקודה בה המשימה מתחילה, תבצעו אותה עד תומה ובסופו של דבר תחזרו לבר. עניין הנסיעה בתחילת ובסוף כל משימה, עשוי לעצבן לעיתים. Lost Heaven היא עיר גדולה וחלק מן המשימות מתרחשות ממש בקצה השני של העיר, מה שיגרום לכם לבלות דקות ארוכות בנסיעות משעממות (אם כי בניגוד ל-GTA 3 ב-Mafia יש לכם מפה גדולה של כל העיר, מה שימנע מכם ללכת לאיבוד בנסיעות האלה).

למרבה המזל, המשימות של 'מאפיה' כוללות מספיק קטעי אקשן ארוכים על מנת להשאיר אתכם מעל למרוצים. בניגוד ל-GTA 3 בו ההתמקדות היא בנהיגה פרועה, בחלק גדול מ-21 המשימות הנרחבות של Mafia אתם תהיו נטולי רכב, בסצינות אקשן ארוכות נוסח 'מקס פיין'.

עם זאת, בניגוד למקס פיין, טומי אינו מצוייד ביכולות ההילוך האיטי (Bullet Time), מה שאומר שעל מנת לצלוח את 'מאפיה' כהלכה יהיה עליכם לסגל לעצמכם טקטיקות נבונות. ניסיון כושל להתפרץ לחדר ולרסס את כל מי שנמצא בו עם תת מקלע 'תומפסון' (או הטומי-גאן, כפי שמכונה בפי הגנגסטרים הנשק הטוב במשחק) יותיר אתכם ברי מינן. לכן, ב'מאפיה' על ההתנהלות שלכם להיות איטית ומחושבת. תפיסת מחסה, זיהוי מיקום כל האויבים וחיסול שיטתי הן מילות המפתח.

המשימות של 'מאפיה' משתלבות היטב בעלילת המשחק, וחלקים גדולים מסיפור המשחק יועברו לכם במהלך המשימות. לכן, אתם יכולים לצפות למספר מכובד של הפתעות אשר יתרחשו במהלך המשימות: לעיתים קרובות המשימות שנראות בהתחלה כשגרתיות ביותר הופכות למהנות ביותר ולעמוסות אקשן מצוין. משימה אחת ב'מאפיה' יכולה לכלול מרדפים מרגשים, לחימה בתוך שטח בנוי וקרב אחד על אחד בידיים חשופות - אף פעם לא תדעו למה לצפות ולאן תוביל אתכם המשימה הבאה.

מאפיונרים טיפשים במיוחד

עד כה חילקתי למשחק מספר עצום של מחמאות, אך ל'מאפיה' יש גם שתי בעיות משמעותיות. הבעיה הראשונה היא באינטליגנציה המלאכותית של האויבים, אשר נוטה להיות בינונית בדרך כלל. היריבים יודעים אמנם לתפוס מחסה ולהתגלגל ימינה ושמאלה כדי להתחמק מהיריות שלכם, אך זהו בערך. לעיתים גם לאחר קרב יריות ארוך ביניכם לבין אחד האויבים, הוא פתאום יעמוד (תוך כדי יציאה מהמחסה שלו) ויסתכל ימינה ושמאלה כדי לחפש אתכם, מה שיוביל אותו לגורל מלא בעופרת. קרה לי גם שמאפיונר אויב לא הצליח למצוא אותי כי עמדתי מדרגה אחת מתחתיו בגרם מדרגות.

בנוסף, האויבים לא בדיוק מנוסים בשימוש באקדח. לעיתים הם יחסלו מחסנית שלמה בלירות על קיר שאתם מסתתרים מאחוריו, אך הם לא יחזירו אש כאשר אתם יורים עליהם מרחוק, גם אם אתם חשופים לגמרי. בעיית האינטליגנציה מקצינה כשיש לכם משימה בה 'עוזרים' לכם הקולגות שלכם. גם האינטליגנציה שלהם רחוקה מלהרשים, אך עם הבדל אחד: עליהם אתם צריכים לשמור בחיים. זוהי משימה שדי קשה לעשות כאשר הם נכנסים לטווח האש שלכם, רצים אל האויבים כאילו אין מחר ובאופן כללי יגרמו לכם להתחנן שבמשימה הבאה לא תקבלו עזרה. לרוב גם לא תוכלו לתת לקולגות פקודות, מה שאומר שגם אם לקולגה שלוש נקודות בריאות ולכם יש מאה, לא תוכלו לומר לו להישאר מאחור על מנת לא לסכן את חייו ואת המשימה.

בעיה נוספת במשחק נוגעת לנושא השמירות. 'מאפיה' נוקט בשיטת נקודות השמירה, בה המשחק נשמר רק לאחר שתבצעו חלק מסוים מן המשימה. לרוב במהלך משימות יש מספיק נקודות שמירה, אך בחלק מקטעי האקשן הארוכים המשחק לא יישמר אוטומטית מה שידרוש מכם לעיתים לחזור על חלק ארוך מן המשימה שוב ושוב, וזה אף פעם לא דבר חיובי.

הצעה שאי אפשר לסרב לה

בנוסף לקמפיין לשחקן יחיד, המשחק כולל גם מצב Free Ride, בו אתם חופשיים להסתובב ב-Lost Heaven במכוניות שקיבלתם בקמפיין לשחקן יחיד, לגנוב מכוניות, להרוויח כסף על ידי נהיגה במונית, פיצוץ מכוניות או חיסול מאפיונרים ובכסף לקנות נשקים איתם תוכלו לפוצץ עוד מכוניות ולחסל עוד מאפיונרים. בנוסף, תמיד תוכלו לעצבן את שוטרי העיר (הקשוחים למדי. הם לא יעברו לסדר היום אפילו על נסיעה במהירות מופרזת או חצייה באור אדום!) וליצור מרדף מכוניות איכותי. בכל אופן, 'מאפיה' כולל הרבה פחות בונוסים ומשחקים פנימיים מאשר Liberty City של GTA 3, ולכן מצב ה- Free Ride עלןל להתחיל לשעמם לאחר זמן מה.

לאחר שתסיימו את המערכה לשחקן יחיד, ייפתח עבורכם מצב משחק חדש בשם Free Ride Extreme. במצב זה תוכלו להתפרע בעיר כאשר היא נטולת שוטרים וניידות, ולבצע 19 משימות מטורפות ברחבי העיר, כאשר ביצוע כל משימה יזכה אתכם במכונית חדשה ומהירה במיוחד. במצב זה תתבקשו לצוד את ספידי גונזאלס, בחור שרץ מאוד מהר, להסיע משאית שמתפוצצת אם היא יורדת מתחת למהירות מסוימת, לעקוב אחרי צלחת מעופפת ועוד דברים בסגנון. Free Ride Extreme יספק לכם עוד מספר מכובד של שעות הנאה, גם לאחר שתסיימו את הקמפיין הרגיל לשחקן יחיד ומצליח להוות חיפוי ראוי על העובדה ש'מאפיה' אינו כולל משחק מרובה משתתפים.

עם כל הכבוד למצבי ה-Free Ride, גולת הכותרת היא ללא ספק המערכה לשחקן יחיד. 'מאפיה' הוא משחק ארוך, עמוס אקשן והוא גם ממש לא קל. נכון, למשחק יש אמנם מספר בעיות, אך היתרונות של המשחק עולים בעשרות מונים על החסרונות שלו. ברגע שתתחילו לשחק ב'מאפיה' לא תוכלו להפסיק, גם בגלל ההנאה העצומה מן המשימות עצמן, וגם בגלל סיפור העלילה המופלא, אשר יגרום לכם להמשיך לשחק רק כדי לדעת מה קורה בהמשך. אז תעשו לעצמכם טובה ותקנו את המשחק, ואין לי ספק שתתחברו אליו כמוני, שכן Mafia: The City of Lost Heaven הוא בהחלט הצעה שאי אפשר לסרב לה.

הנאה - 9
קול - 9
גראפיקה - 10
ממשק - 9
קושי - 9
ציון כללי - 9.1