Halo: Combat Evolved

ארבע שנים. ארבע שנים עברו מאז ששמעתי לראשונה את המשפט 'היילו יגיע בקרוב למחשב האישי'. זה היה בקיץ 1999, ועכשיו אנחנו מתקרבים ל-2004. זה הרבה זמן לחכות למשחק, במיוחד כשבמשך רוב הזמן הזה בכלל לא הייתי בטוח שהמשחק לא יישאר בלעדי לקונסולה של מייקרוסופט.

לכן כשהמשחק הגיע אליי לבסוף, לפני יותר משבוע, זה היה קצת מלחיץ, אתם מבינים. בכל זאת, ארבע שנים של ציפייה... מה אם הוא יאכזב? מה אם הוא יחליט לא לפעול על המחשב שלי? מה אם ברגע שאכניס אותו לכונן ייפתח שער למימד אחר ואני אשאב פנימה? הכל יכול לקרות. הכנסתי את הדיסק לכונן, והנה אני עדיין פה, עומד לכתוב לכם את הביקורת על המשחק החמקמק הזה. מי היה מאמין שהרגע הזה יגיע. אז תחזיקו חזק, הנה זה בא.

עלילה וכאלה

Halo: Combat Evolved, או’היילו’ כפי שאקרא לו בהמשך הביקורת, הוא משחק פעולה בגוף ראשון. המשחק מתרחש בעתיד, 2552 ליתר דיוק. בני האדם כבר לא חיים רק בכדור הארץ, בגלל בעיית צפיפות האוכלוסיה. יצאנו לחלל, ופגשנו שם – מי היה מאמין – גזע חייזרים מרושע שרוצה לחסל אותנו. גיבור המשחק הוא המאסטר צ'יף, חייל חזק במיוחד המתמחה בחיסול ה-Covenant, גזע החייזרים המרושע.

במשחק הוא חוקר את מסתריו של 'היילו' ('הילה'): עולם טבעת מלאכותי המקיף כוכב זר, ומטרתו אינה ידועה. גם ה-Covenant מעוניינים לגלות את סודותיו של 'היילו', והתוצאה: פיצוצים. בסך הכל, למשחק יש עלילה מעניינת למדי, שבהחלט משאירה טעם של עוד עבור משחק ההמשך, המפותח עתה עבור קונסולת האקס בוקס.

כבר מהרגע הראשון תוכלו להבחין כי’היילו’ אינו סתם עוד משחק פעולה עתידני בגוף ראשון. המפתחים ב'באנג'י' לא פחדו לבצע שינויים בנוסחאות הבסיסיות של הז'אנר על מנת ליצור משחקיות טובה יותר. קודם כל, בכל רגע נתון תוכלו לשאת רק שני נשקים. לא תוכלו לקחת איתכם גם נשק אוטומטי, גם רובה צלפים וגם משגר טילים: על משהו תצטרכו לוותר, מה שמוסיף אלמנט טקטי מעניין למשחק, וידרוש מכם לבצע החלטות קשות על בסיס קבוע.

השינוי המרכזי השני הוא המגן שלכם. למאסטר צ'יף יש מגן שמתחדש אוטומטית אם לא פוגעים בו במשך כמה שניות, ורק כאשר המגן מתרוקן הבריאות שלכם יכולה להיפגע. כתוצאה מכך, גם אם המצב הבריאותי שלכם קשה מאוד, אתם אף פעם לא נותרים חסרי אונים. המגן גם ייאלץ אתכם לשחק באופן חכם יותר, ולתפוס מחסה מן האש לעיתים קרובות כדי לאפשר למגן להתחדש. איך לא חשבו על זה קודם.

ההבדל המרכזי האחרון בין’היילו’ למשחקי פעולה אחרים הוא מנגנון השמירות. אני מאז ומעולם הייתי חסיד של השמירה המהירה (quicksave) שבעזרתה אפשר לשמור את המשחק מתי שרוצים וכמה שרוצים. עם זאת,’היילו’ מציג אלטרנטיבה לא פחות טובה, ואולי אף טובה יותר. המשחק משתמש בנקודות שמירה (checkpoints) תכופות, אבל באמת תכופות. כמעט בכל מקום שבו יכולתי לרצות לשמור את המשחק, הוא כבר נשמר אוטומטית.

ברגע ש'מתים', המשחק טוען מחדש את נקודת השמירה האחרונה (שנמצאת בדרך כלל רגע לפני הקרב שבו מצאתם את מותכם). התוצאה היא חווית משחק נטולת תפריטי שמירה, הישג שמעט מאוד משחקים יכולים להתהדר בו. עם זאת, ראוי לציין כי גרסת המחשב של 'היילו' מוסיפה את האפשרות לשמור את נקודת השמירה האחרונה שעברתם בקובץ נפרד, כך שתוכלו לחזור אליה בהמשך השלב, למקרה שתרצו לבצע חלק מן המשימה בצורה שונה.

אינטליגנציה חייזרית

אינטליגנציה מלאכותית במשחקי פעולה היא עניין בעייתי, ש'היילו' מצליח להתמודד איתו בצורה מופלאה. גזע ה-Covenant, האויבים הנפוצים במשחק, מציגים את האינטילגנציה הטובה ביותר שנתקלתי בה מאז No One Lives Forever 2. יש שלושה סוגים מרכזיים של חייזרי Covenant, ולכל אחד דרך התנהגות שונה. ראוי במיוחד לציין את חיילי ה-Elite, להם יש מגן מתחדש כמו שלכם: הם יודעים לתפוס מחסה כדי לתת למגן שלהם הזדמנות להתחדש, להשתמש בצעדי Strafe כדי להתחמק מהיריות שלכם, לברוח כאשר הם יודעים שהם בסכנה, להשליך רימונים כדי להוציא אתכם ממקומות מסתור, ומה לא.

לכן, כשיתקפו אתכם עשרות חייזרי Covenant חכמים בבת אחת - וזה יקרה לא מעט במהלך המשחק - יעמוד בפניכם אתגר אמיתי. בנוסף, ה-Covenant אינם צפויים: אם תשחקו בקרב כלשהו פעמיים, תוכלו לראות שהם מבצעים החלטות שונות. פעם הם יתקפו אתכם מהצד, פעם מן המרכז ופעם הם בכלל יחליטו להיכנס לרכב כלשהו ולהשתמש בו נגדכם. כל זה הופך את הקרבות במשחק למעניינים ומותחים הרבה יותר. אגב, כדי להתמודד עם האתגר הזה יעזרו לכם לעיתים קרובות נחתים אמריקנים, הנהנים גם הם מאינטלגנציה מלאכותית טובה - אבל ברמת הקושי בה שיחקתי (הרמה השלישית מתוך ארבע), הם חוסלו תוך דקות ספורות, והותירו אותי לבדי.

את גזע החייזרים השני ב'היילו' תגלו במהלך המשחק, והלחימה בו הרבה פחות מעניינת, שכן החייזרים השייכים לגזע הזה בעיקר רצים אליכם ויורים, כשהיתרון המרכזי שלהם הוא הכמות בה הם מגיעים. מה שכן מעניין בהם הוא העובדה שגם ה-Covenant לא בדיוק מחבבים אותם, כך שלקראת סוף המשחק כמעט כל הזמן יתנהלו לנגד עיניכם קרבות בין שני הגזעים, כאשר אתם יכולים להמתין לתוצאות הקרב ולחסל את מי שנשאר, או לנצל את ההמולה כדי להתחמק הלאה. לעיתים אף מצאתי את עצמי מוביל קבוצה של חייזרים מגזע אחד אל הגזע השני, על מנת שלא אצטרך להתמודד איתם בכוחות עצמי. מיותר לציין שזה ממש כיף.

מי ברכב, מי ברגל

עבורי, מה שבאמת עושה את’היילו’ למשחק כל כך טוב הוא השילוב המוצלח של כלי רכב במשחק. המשחק כולל ארבעה סוגי רכבים, ביניהם ג'יפ עליו יכולים לנסוע שלושה אנשים, טנק הרסני ורחפת חייזרית. השליטה בכל הרכבים היא קלה ונוחה, ומהנה ביותר. המנוע הפיזיקלי של כלי הרכב הוא נפלא, ומורגש במיוחד בנסיעה בג'יפ ה-Warthog, שבה תוכלו להרגיש היטב כל סלע שתעלו עליו וכל פנייה שתבצעו.

השלבים הפתוחים של היילו, שברובם כוללים גם רכבים, הם ללא ספק היותר כיפיים והיותר מוצלחים במשחק. בפניכם עומד שטח פתוח גדול, עם חייזרים הפזורים לאורכו ולרוחבו. איך תעברו אותו? האם תתיישבו במקלע נייח ותחסלו את האויבים בזה אחר זה? האם תגנבו רחפת חייזרית ותשתמשו בה נגדם? או שמא בכלל תעדיפו לחצות במהירות את האזור עם הג'יפ שלכם בתקווה שהחייזרים לא יספיקו להפגיז אתכם? הבחירה היא שלכם, ואם תשחקו באחת מרמות הקושי הגבוהות יהיה עליכם לנסות כמה וכמה דרכי פעולה לפני שתצליחו במשימה.

תצא בחוץ

למרבה הצער, בעוד האזורים הפתוחים של ’היילו’ מכילים כמה מהשלבים המהנים ביותר ששיחקתי בהם במשחק פעולה כלשהו, רובו של המשחק מתרחש דווקא באזורים סגורים. האינטליגנציה המלאכותית המצוינת עושה גם את הלחימה באזורים הסגורים למהנה למדי, אך עיצוב השלבים האלה מאוד לוקה בחסר. לעיתים תמצאו את עצמכם עוברים מחדר לחדר ומאזור לאזור, כאשר כל מקום נראה בדיוק כמו המקום שבו הייתם לפני רגע ולפני שני רגעים.

כאן ראוי להזכיר את המשימה הידועה לשמצה 'הספרייה'. במשימה איומה זו עליכם למגר את החייזרים מתוך בניין בן ארבע קומות, המורכב ממשהו כמו שלושה סוגי חדרים שונים, שפשוט ממלאים את המבנה בזה אחר זה. תיכנסו לחדר אחד, תחסלו המון חייזרים, תיכנסו לחדר שני, שוב תחסלו המון חייזרים, ואז תיכנסו לחדר שלישי, שנראה בדיוק כמו החדר הראשון, ובו, לשם שינוי, תחסלו המון חייזרים. וחוזר חלילה. זה משעמם, זה מתיש וזה מיותר.

למעשה, הייתי אומר שבערך שליש משלבי המשחק הם מיותרים לגמרי. אם המשחק היה כולל יותר שלבים פתוחים עם רכבים, ופחות משימות שחוזרות על עצמן באזורים שחוזרים על עצמם, הוא היה הופך להרבה יותר טוב, וכנראה גם היה מקבל ממני ציון גבוה מ-9. כמה חבל.

עכשיו כולם ביחד

האקשן הרכבי הופך גם את המשחק מרובה המשתתפים של’היילו’ לכיף גדול. המשחק כולל 16מפות, רובן פתוחות, בהן יכולים להתחרות עד שישה עשר שחקנים במגוון מצבי משחק. מבין מצבי המשחק השונים, המוצלחים ביותר היו Team Deathmatch (או Team Slayer כפי שהמשחק מכנה אותו) ו-Capture the Flag ('תפוס את הדגל'(. האקשן הקבוצתי של’היילו’ הוא משובח, בעיקר בזכות אפשרות השימוש ברכבים הפזורים לאורך המפות, כאשר על חלק מן הרכבים יכולים לעלות מספר שחקנים בבת אחת - אחד נוהג, השני יורה. קשה לסרב לאפשרות לקחת את הדגל, לעלות על הג'יפ ולדהור בחזרה לבסיס שלכם, בעוד אחד מחברי הצוות שלכם מחפה עליכם באמצעות המקלע שעל הג'יפ.

המפות למשחק מרובה המשתתפים של ’היילו’ הן בינוניות עד סבירות באיכותן, ובסך הכל מציעות אקשן קליל להפגת מתחים. לא מדובר במשחק רשת שיתחרה ב-Battlefield 1942 ואחרים, אך אם תרצו להעביר כמה שעות של כיף רכבי בהחלט תוכלו למצוא אותו כאן. אה, וגם קוד הרשת בסדר, אז בדרך כלל לא תסבלו מלאגים איומים.

גרפיקה וסאונד

התלונה המרכזית שלי כלפי המשחק מרובה המשתתפים של’היילו’ היא שאין בו מוסיקה. בכלל. וזה חבל, כי את המערכה לשחקן יחיד של המשחק מלווה מוסיקה מעולה. לעיתים מלודית, לעיתים רועשת וקצבית, המוסיקה של’היילו’ תמיד מתאימה לאווירה שבה אתם נמצאים באותו הרגע ומוסיפה המון למשחק. אפילו מצאתי את עצמי מזמזם אותה לתומי בשבוע האחרון.

בכלל, המשחק חזק מאוד בתחום הסאונד, במיוחד אם יש לכם מערכת סראונד. אפקטי הקול של המשחק עשויים בצורה הטובה ביותר, החל מקולותיהם של רובי הפלזמה ועד הדיבובים של הדמויות השונות וצעקות החייזרים. אז אם רציתם סיבה לקנות מערכת של 5.1 רמקולים למחשב, עכשיו מצאתם אותה.

מבחינה גרפית המשחק מוצלח פחות, שכן בכל זאת מדובר במשחק שהגיע לקונסולת האקס בוקס כבר לפני שנתיים. למרות זאת, אם אתם מצוידים בכרטיס מסך סביר (ג'יפורס 3 ומעלה – וזה לא כולל את כרטיסי ה-Geforce 4 MX), צפויה לכם חוויה נעימה לעיניים. השימוש של המשחק בשיידרים למיניהם בולט, כך שאפקטי המים מרשימים למדי. גם המודלים והדמויות השונות נראים טוב, הרבה בזכות האנימציות החלקות שהיילו מתהדר בהן.

למרות זאת, יש לי שתי תלונות מרכזיות כלפי המנוע הגרפי של המשחק. קודם כל, הסביבות הפתוחות היו יכולות להיראות טוב יותר – חלקם של הסלעים וההרים אינם חלקים מספיק ויש להם אופי מצולע משהו. הסביבות אמנם נראות טוב יותר ממה שהמנוע של 'קווייק 3' יכול להפיק, אך אחרי משחקים כמו 'אנריל 2' למדנו לצפות ליותר.

התלונה השנייה היא שהמשחק כבד למדי: אם אין לכם מחשב חזק באמת, לא תוכלו להריץ את המשחק כראוי ברמות הפירוט הגבוהות, וזה יפגע משמעותית בהנאה שלכם מממנו. על המחשב שלי (Athlon XP 2400+, 512 זיכרון, רדאון 9800 פרו) ברזולוציה של 1024x768 ורמת הפירוט המקסימלית, סבלתי לעיתים מהאטות במשחק בקטעים עמוסים. אז ראו הוזהרתם.

'היילו' נמכר בארץ במחיר גבוה של 279 ש'ח. האם הוא שווה את זה? כן, הוא שווה כל שקל. למרות הבעיות – ולמשחק יש בעיות חמורות, בעיקר בתחום עיצוב השלבים – זהו אחד ממשחקי הפעולה בגוף ראשון המעולים ביותר של השנים האחרונות. ’היילו’ נהנה מאיכויות הפקה נדירות, רעיונות חדשים ומוצלחים, וזה פשוט כיף לשחק בו, במיוחד אחרי ההמתנה הארוכה של ארבע שנים. בקיצור, שווה, שווה, שווה. לא הרבה משחקים מקבלים ממני שלוש פעמים שווה.

הנאה: 9
קול: 10
גרפיקה: 8
ממשק: 9
קושי: 9

ציון כללי: 8.9