Splinter Cell

'וואו, אני כזה מלך', חשבתי לעצמי כאשר בחמש דקות משחק בספלינטר סל, משחק הפעולה החדש של חברת יוביסופט, הספקתי לזנק על אויב מהתקרה, להשתמש באויב אחר בתור בן ערובה, להחשיך את החדר ולהמם שני שומרים נוספים בכוח המרפק שלי. נקי, אלגנטי ובלי יריית אקדח אחת.

טוב, אז זה לא שאני כזה מגניב. זה 'ספלינטר סל' שמאפשר לי לעשות את כל הדברים הנ'ל בקלות, ובכל זאת - איך אפשר שלא להתאהב במשחק שגורם לכם להרגיש כל כך טוב עם עצמכם? אי אפשר. ובכן, לאחר תלאות רבות, מעבד שרוף אחד והזנחה מוחלטת של הלימודים באוניברסיטה בימים האחרונים, אני גאה להציג לכם את הביקורת שלי על משחק המחשב הטוב ביותר של חצי השנה האחרונה, Tom Clancy's Splinter Cell.

ספלינטר סל: אקשן מסוג אחר

לגולשים המעטים שעדיין לא שמעו על המשחק, אספר כי ספלינטר סל הוא משחק פעולה בגוף שלישי, המתמקד בהתגנבות. במשחק מחשב זה, אשר מגיע אלינו לאחר שכבש את ליבם של שחקני קונסולת האקס בוקס לפני כמה חודשים, תיכנסו לחליפתו השחורה של סם פישר, סוכן סופר-חשאי של ארגון סופר-סודי בשם Third Echelon. ארגון זה מעסיק מרגלים אשר חודרים לבדם לאזורי אויב במטרה לדלות מידע מודיעיני, תוך שימוש בטכנולוגיות החדישות ביותר, ותוך ניסיון להיות כמעט בלתי נראים.

בספלינטר סל נשלח סם למגוון משימות ברחבי העולם, בעיקר למטרות איתור מידע כאלו ואחרות, אך גם למשימות חבלה והצלת שבויים. מבחינה עלילתית, אני מודה שאיבדתי את המעקב ואת העניין בשלב מסוים - העלילות הפוליטיות של משחקי טום קלאנסי אף פעם לא משכו אותי במיוחד. למרות זאת, כדאי לציין כי סיפור המשחק כולל קונספירציה גרוזינית (!) להשתלט על העולם... בדיוק כשחשבנו שסאדם חוסיין ועירק הם התגלמות הטרור, אנו מגלים כי כל הזמן הזה עמדה לנו מתחת לאף בירת הרשע העולמית האמיתית, הלא היא גרוזיה! בוש, לטיפולך.

אהם. בחזרה למשחק. כאמור, ספלינטר סל הוא משחק התגנבות מהסוג הכבד: לא עוד משחק אקשן טיפוסי בו מבלים 90 אחוז מהזמן בלחיצה על ההדק ורק במשימה או שתיים מתגנבים. בספלינטר סל התגנבות היא לא אופציה, אלא הברירה היחידה. סם פישר אמנם לא ימות מיריית כדור אחת, אך צרור יריות של רובה אוטומטי כן הורג אותו, מה שמצריך זהירות מירבית. בנוסף, לרשותו של סם עומדת מעט מאוד תחמושת והוא לא יכול לאסוף תחמושת נוספת מאויבים שהרג, עובדה שלא תאפשר לכם ריסוס בלתי פוסק של כדורים.

מדריך למתגנב המתחיל

כל זה אולי נשמע קשה מאוד, אבל זה כלל לא. ספלינטר סל מעניק לכם את כל הכלים הדרושים על מנת להתגנב, והוא מציג עקומת למידה מתונה מאוד, על מנת לאפשר לשחקן לסגל לעצמו את כל ההרגלים הנדרשים למרגל חשאי כסם פישר.

הדבר החשוב ביותר בספלינטר סל הוא החושך. על מנת לבצע את משימותיכם יהיה עליכם להיות כמעט בלתי נראים, וכיוון שסם הוא נטול יכולות דני-דין, החושך יהיה חברכם הטוב ביותר (המשימות במשחק מתרחשות בעיקר באזורים סגורים, ורק בלילה). לכן, לא לקח זמן רב עד שסיגלתי לי את ההרגל החשוב מכל: בכל חדר חדש שהגעתי אליו, הדבר הראשון שחיפשתי היה מתג לכיבוי האור. אם אין אחד כזה, יש לנסות לירות במנורות מבלי למשוך תשומת לב מיותרת.

לאחר שמחשיכים אזור מסוים, החיים הופכים להיות קלים הרבה יותר. כעת, תוכלו להתגנב אל האויבים ביתר קלות ולהמם אותם מאחור. לחילופין, אם אתם רוצים להימנע מתשומת לב של אויבים אחרים במקום, תוכלו לתפוס את האויב, לגרור אותו הרחק אל תוך המקום החשוך ושם לסיים את העבודה. נחמד, לא?

סם פישר: מרגל על

עבורי, ספלינטר סל היווה את חווית ההתגנבות האולטימטיבית. עבר זמן רב מאז ששיחקתי במשחק המצליח להיות מצד אחד אמין מספיק כדי למשוך אותי אל העולם שלו באופן מוחלט, ומצד שני להיות מהנה בצורה בלתי רגילה. הרבה מהקרדיט על כך מגיע לסם פישר עצמו: במרבית משחקי הפעולה כל מה שהגיבור יכול לעשות זה לירות, לרוץ או ללכת. בספלינטר סל, לעומת זאת, יש לכם שליטה מוחלטת ומאוד נוחה (באמצעות העכבר והמקלדת) על סם ותנועותיו.

סם יכול לעשות יותר מרק לתפוס אויבים ולהמם אותם: הוא יכול לחקור את האויבים (אם יש להם משהו מעניין להגיד), להכריח אותם לפתוח עבורו דלתות מסוימות ואף להשתמש בהם בתור מגן אנושי. יתרה מכך, במהלך המשחק תוכלו לקבוע בדיוק את מהירותו של סם, ולא רק לבחור בין ריצה להליכה. היכולת לקבוע את מהירותו של סם אולי לא נשמעת משמעותית, אך עושה את החיים לנוחים יותר ואת המשחק למציאותי יותר. בנוסף, מסוגל סם לטפס על צינורות, לעשות סנפלינג על בניינים, לארוב לאויבים מהתקרה, להציץ מעבר לדלתות ועוד. כל אלה לא רק הופכים את מלאכת ההתגנבות לקלה יותר, אלא גם הופכים את משחק למהנה יותר מכל משחק התגנבות אחר בו שיחקתי בשנים האחרונות.

בנוסף ליכולות אתלטיות אלו, כיאה לכל סוכן ממשלתי חשאי מצויד סם בגאדג'טים מתוחכמים ומגניבים ביותר. הגאדג'ט השימושי ביותר הוא סיב אופטי אשר תוכלו להעביר מתחת לדלת על מנת לראות מה נמצא מצידה השני. גאדג'טים אחרים כוללים משקפת לראיית לילה ומשקפת תרמית, כמו גם תחמושות מיוחדות ל-SC-20K, הנשק הכמעט יחיד בו תשתמשו במשחק.

ה-SC-20K הוא נשק מושתק, אשר מסוגל לירות מגוון דברים אחרים מלבד כדורים רגילים: כדורי הלם, רימוני עשן, והגאדג'ט האהוב עלי: המצלמה השורקת. ברגע שתירו את המצלמה השורקת מה-SC-20K, תתמקם המצלמה בניחותא במקום בו פגעתם, ונקודת המבט שלכם תעבור אל המצלמה. כעת, תוכלו בלחיצת כפתור לגרום למצלמה לשרוק ולמשוך את תשומת לב האויבים במקום. ברגע שאלו יתקרבו אל המצלמה, תוכלו לשחרר גז מיוחד שיערפל אותם ויאפשר לכם להתקדם הלאה. כפי שהאמריקאים נוהגים לומר, It Rocks.

חמש עשרה שעות של הנאה מוחלטת
המשימות במשחק עושות שימוש רב באירועים מתוכננים מראש, והן בנויות כך שהן לא כוללות אפילו רגע אחד של שעמום. קשה לתאר את המתח ואת האדרנלין שזורם בגוף בעוד אתם מתגנבים לכם באזור עמוס שומרים חמושים כאשר רק החשיכה נמצאת לצדכם, או כאשר אתם עומלים על פריצת דלת מסוימת ומתפללים שאף אחד לא יבחין בכם בינתיים. קשה לתאר כיצד פני זהרו מאושר כאשר בשלב מסוים במשחק ביצעתי סנפלינג מחוץ לבניין כלשהו, פרצתי לתוכו דרך חלון זכוכית, והענקתי כדור אחד לכל ראש שהיה באותו רגע בחדר. היה זה רגע קולנועי מושלם.

ספלינטר סל עמוס ברגעים כאלה. רגעים של מתח, של אקשן או פשוט של הנאה יוצאת דופן. למעשה, המשחק כולו הוא רצף של רגעים כאלה: הישג כמעט חסר תקדים עבור משחק באורך חמש עשרה שעות. חמש עשרה שעות משחק, ואף לא רגע אחד משעמם, מיותר או מתסכל. חמש עשרה שעות של הנאה מוחלטת ו(כמעט) חסרת פשרות.

עם זאת, כדאי לציין כי מרבית רגעי האושר האלה הם מתוכננים מראש, ונוצרו הודות לתכנון שלבים מדוקדק של מפתחי המשחק והודות למספר הגדול של סקריפטים שהמשחק כולל. עניין זה יוצר את אחת הבעיות היחידות במשחק: ספלינטר סל הוא משחק קבוע וקווי מדי. כמעט תמיד יש לכם רק מסלול אחד ללכת בו, ולכל בעיה כמעט תמיד יש רק פתרון אחד ויחיד. נכון, אפשר להגיד את זה על מרבית משחקי הפעולה שיוצאים כיום, אבל בספלינטר סל זה מורגש במיוחד, עד כדי תחושה מציקה שמישהו מושך אתכם באף ברחבי השלב.

קחו לדוגמא את המצב הבא. אתם רוצים לעבור בדלת מסוימת אך היא נעולה על ידי מנעול הדורש קוד סודי. חסרי אונים אתם מסתובבים באזור, ופתאום, איזה יופי! אתם רואים אויב שניגש לפתוח את הדלת על ידי קוד סודי. אתם תופסים אותו מאחור בתקווה שתוכלו להוציא ממנו את הקוד בכוח. אבל, הפלא ופלא, האפשרות לחקור אותו בכלל לא מופיעה, כי מפתחי המשחק לא התכוונו שתעברו את הדלת ככה. הם התכוונו שתשימו לב לאיזה מנהרת אוורור בתקרה, אשר דרכה אפשר לעבור את הדלת הנעולה. כלומר, אפשר לבצע פעולות מסוימות רק כאשר מפתחי המשחק מתכוונים שתבצעו אותן, אף על פי שאין סיבה נראית לעין שלא תוכלו לבצע אותן. זו בעיה.

האינטליגנציה המלאכותית של האויבים במשחק היא סבירה. מצד אחד הם ערים מאוד לקולות שאתם מפיקים, לגופות שהם מוצאים, ולשינויים בסביבתם ('היי, מי כיבה פה את האור?'). מצד שני, לחוכמתם יש גבול, וברגע שהם יגלו אתכם, דרך הפעולה שלהם מסתכמת בדרך כלל בלרוץ אליכם ולירות. לעיתים רחוקות הם מנסים לתפוס מחסה, שלא לדבר על ניסיון כלשהו לשיתוף פעולה זה עם זה.

יופי של משחק

אז נכון, ספלינטר סל אינו נטול בעיות, אך מבט אחד בגרפיקה המרשימה של המשחק ישכיח מכם את כל הטענות. מבחינת איכות טקסטורות ופירוט השלבים למשחק אולי יש עוד מה ללמוד ממשחקים אחרים, אך בשני נושאים מרכזיים המנוע מבוסס טכנולוגיית האנריל של ספלינטר סל עושה את העבודה טוב יותר מכל משחק אחר בו שיחקתי.

הנושא הראשון הוא האנימציות: התנועות של סם כל כך חלקות וכל כך מציאותיות, שזה פשוט מדהים. האופן בו הוא מעמיס גופה על גבו, מטפס במעלה הצינור או סתם טוען מחדש את הנשק שלו נראה מציאותי לחלוטין. אי אפשר לראות את זה דרך התמונות, אמנם, אבל כל סרטון מן המשחק יבהיר לכם את כמות ההשקעה והירידה העצומה לפרטים שנעשתה כאן.

מרשימה אף יותר היא התאורה שבמשחק. שוב, אני די חלש בתיאורי גרפיקה ולכן אני ממליץ לכם לשחק בגרסת ההדגמה על מנת להבין עד כמה אפקטי התאורה במשחק מוצלחים, אך אני אנסה בכל זאת. ספלינטר סל משתמש בתאורה דינמית, מה שאומר שהדרך בה הדמויות והאזורים במשחק מוארים, והצללים שנוצרים כתוצאה מכך, משתנים בהתאם למספר מקורות האור והכיוון שלהם. לא מדובר כאן רק בעניין של יופי, אם כן, אלא גם במשהו שתורם למשחקיות בצורה עמוקה: צללים של אויבים יכולים לספר לכם בדיוק היכן הם נמצאים (אם אינכם יכולים לראות אותם), וכך תוכלו לתכנן את מעשיכם בהתאם.

גם הסאונד במשחק עשוי ללא חת, במיוחד אם אתם מצוידים במערכת סראונד. המשחק עושה שימוש מעולה בקול תלת מימדי, ומאפשר לכם לשמוע אויבים הצועדים מאחוריכם, כדורי רובה השורקים לכם ליד האוזן ואת נשימותיו הכבדות של סם לאחר ריצה ארוכה. למעשה, הסאונד במשחק כל כך מפורט שהוא מאפשר לכם לשמוע בדיוק עד כמה חזק אתם נשמעים, ולפיכך עוזר לכם לקבוע את מהירות ההליכה שלכם ואת המשטחים עליהם תלכו. דיבוב הקולות במשחק מצוין גם הוא, במיוחד זה של סם.

יש לציין לחיוב גם את המוסיקה של ספלינטר סל. שקטה ומותחת כאשר אתם מתגנבים לאיטכם, ודרמטית וזועמת כאשר אתם מתגלים, תורמת המוסיקה מאוד לאווירה הקולנועית של המשחק.

האווירה הזו היא חלק גדול ממה שעושה את ספלינטר סל למשחק כל כך טוב. המשחקיות הכובשת, ביחד עם הגרפיקה, הסאונד והמוסיקה, מצליחים לשאוב את השחקן אל עולם המשחק באופן מוחלט, ולגרום לו להרגיש כחלק ממנו. לספלינטר סל אין אמנם משחק מרובה משתתפים, אך ממשחק היחיד שלו, אשר אורך, כאמור, כחמש עשרה שעות, אפשר ליהנות שוב ושוב, תוך ניסיון לשפר את ביצועי ההתגנבות שלכם ולהרוג כמה שפחות אנשים.

המשחק סובל ממספר בעיות קטנות, אך כאשר מסתכלים על התמונה הגדולה, אסור לכם בשום פנים ואופן לפספס את הכיף האדיר שספלינטר סל מספק. הוא ימתח אתכם, יענג אתכם ויגרום לכם להרגיש שאתם האנשים המגניבים ביותר עלי אדמות, גם אם אתם סתם סטודנטים למדעי המחשב.

הנאה: 10
קול: 9
גרפיקה: 9
ממשק: 9
קושי: 9

ציון כללי: 9.1