The Movies

פיטר מולינו לא יהיה כנראה לעולם במאי סרטים, אבל הוא ממש לא רע בפיתוח משחקים. הכותר האחרון שלו, The Movies, הוא משחק ניהול מבריק המאפשר לנו לשלוט על אימפריה הוליוודית פורחת – ולכבוש את עולם הקולנוע.<BR><BR>

The Movies | רשת 13

כתיבת תסריט לסרט קולנוע היא מלאכה שאינה שונה בהרבה מכתיבת כתבה – לשניהם יש התחלה, אמצע וסוף, ולרוב גם דגשים על הטוב, הרע והמכוער. במקרה של The Movies המצב קצת יותר מורכב. קשה להגדיר בדיוק מהם הצדדים החיוביים והשליליים של המשחק בצורה כה ברורה...

אז ננסה לפחות להתחיל בהתחלה: כפי שציפינו, מדובר במשחק ניהול מבריק ממיטב המסורת המשובחת של פיטר מולינו, מנכ'ל החברה המפתחת Lionhead – מסורת ענפה שכוללת כותרים רבים וטובים, כגון Theme Park ו-Dungeon Keeper. אך למרבה הצער, למרות כל הידע שמולינו צבר בשנות ניסיונו, ולמרות שיתוף פעולה עם יוצרים גדולים אחרים, כמו גארי קאר – למרות כל זאת, נדמה שבחלקים רבים של המשחק החלטות העיצוב נעשו בידי חבורת ילדים שזה עתה התחילו את דרכם בתעשיית המשחקים.

אולי כבר התרגלנו. כותריו של פיטר מולינו מעולם לא התיימרו להיות המשחקים הכי מלוטשים בשוק, והם גם לא בהכרח הטובים ביותר. מאז ומעולם פיטר שאף לדחוף את התעשייה קדימה, לנסות דברים חדשים ולהגדיר מחדש את חוקי המשחק – הוא לא רצה מצוינות, אלא רצה לפתוח תחומים חדשים, ושאחרים יטרחו לסגור את הפרטים הקטנים. The Movies הוא משחק הניהול השאפתני ביותר שמולינו עבד עליו עד היום – ובין אם אתם מתעניינים במדורי הרכילות של הוליווד או לא, אתם מוכרחים להודות שניהול אולפן סרטים ווירטואלי זה באמת רעיון מבריק.

כמו לכל תעשייה, למכונת הסרטים ההוליוודית היו רגעי שיא ושפל, התקדמות טכנולוגית לאורך השנים, כוכבים והפתעות. כמשחק ניהול זה פועל מעולה – The Movies כולל סרטים מז'אנרים שונים, קהל תובעני שצמא תמיד לפעלולים חדשים, שחקנים רמי מעלה שנוכחותם עלולה לדון סרט להתעלות או להתרסקות - והכל מצורף יחד לחבילה צבעונית ומלאת גיוון. כבונוס, ניתן אפילו ליצור סרטים משלכם ולשתף אתכם עם חברים ברשת.

עיר (בלי) החטאים

The Movies הוא אמנם משחק ניהול מצוין, אבל כשאתה בא במטרה לדמות את התעשייה ההוליוודית המורכבת, אתה מציב לעצמך סטנדרטים מסוימים. בואו כן נהיה קטנוניים: ברוב חלקיו, The Movies הוא Theme Park עם מצלמות וידאו במקום רכבות הרים. לאורך המשחק תעסקו ביצירת סרטים, בניית מעצמת צילום-סרטים ואפילו בשיקומם של שחקנים שיכורים - אך בזמן שתנהלו את כל חלקיה של אימפריית הקולנוע, מתקצוב סרטים ועד מיקומם של פחי האשפה וסוגי העצים לאורך השבילים, לא תרגישו באמת כמו מנהל אולפן הפקות הוליוודי.

אולי הבעיה היא שהמשחק 'נחמד' מדי. לא יתאפשר לכם להכנס למכרזים תחרותיים על מותגים מצליחים או לגנוב שחקנים פופולאריים מתחת לאפם של אולפנים אחרים. למעשה, התקשורת היחידה עם האולפנים היריבים נעשית בטקס הפרסים המיוחד של המשחק, אשר מתרחש פעם ב-5 שנים (ווירטואליות, כמובן. זה מגיע הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים...). בזמן שהטקס עשוי היטב ומוסיף אתגר וחוויה, האולפנים היריבים הם לא יותר מאשר שמות על המסך. לא תזכו לעולם לתקשר איתם, להתמקח איתם על מותגים פופולאריים וסרטי המשך, ללכלך עליהם בתקשורת או למשוך את השחקנים המובילים שלהם אליכם בעזרת חוזים כספיים שמנים. במקרה הטוב, שחקן של אולפן מתחרה ידפוק על דלתותיכם על מנת להציע את שירותיו מיוזמתו.

המחסור בתחרותיות לא מונע מ-The Movies להיות משחק ניהול משובח. בניגוד למשחקים רבים בז'אנר, מנגנון המשחק של The Movies באמת עובד. על מנת להצליח תצטרכו להתעדכן בדרישות הקהל, לשנות תוכניות מעת לעת ולקחת גורמים נוספים בחשבון לפני יצירת כל סרט - ולא תשתעממו לרגע. אחרי ההתחלה האיטית, המלווה בהסברים פשוטים שיעזרו לכם להבין היטב את מרכיביו הרבים של המשחק, תמצאו שאין לכם רגע אחד פנוי. תצטרכו לטפח את מעצמת הסרטים, לדאוג לשחקנים ממורמרים, לנהל את תהליך יצירת ההפקות – והכל מלווה בתשדירי רדיו מצחיקים הדבקים לרוח התקופות המשתנות, ודואגים להזכיר לשחקן עובדות חשובות כמו כך ש'תעשיית הסרטים היא רק הצלחה זמנית שלעולם לא תצליח לגבור על עולם התיאטרון'.

נפלאות התבונה

אחת המטרות שהמפתחים הציבו לעצמם במהלך הפיתוח היא לקחת את כל הגורמים הרבים במשחק ולדחוס אותם לתוך ממשק פשוט ונוח לשימוש. הרגשתי לגבי התוצאה מעורבת. באופן בסיסי הממשק אכן פשוט ומלא ברעיונות מבריקים: השליטה, רק בעזרת העכבר, נעשית על ידי הזזת העובדים למקומות הרלוונטיים. מחלוקת מטלות ועד שכירת העובדים, הכל נקבע בהרמת ומיקום הדמויות. אם תרצו שאחד הבנאים יתקן מבנה ישן, הרימו את הבנאי והפילו אותו על משבצת התיקון שלצד המבנה. אם תרצו שאחד המנקים ירים לכלוך מהשביל, הפילו אותו מעל הלכלוך. הלוואי שזה היה כל כך פשוט במציאות.

תוכלו לבצע כל פעולה במשחק בצורה הגיונית על ידי הנחת הדמות הנכונה במקום הנכון. את הדמות ניתן לבחור בקלות בעזרת מבחר אייקונים שמייצגים את כל העובדים. אם זה עדיין מסובך מדי בשבילכם, The Movies ימליץ לכם על דרך פעולה בעזרת שובלי אור שיצביעו על המקומות המומלצים ביותר לשים בהם כל דמות במשחק. בצורה זו לא תלכו לאיבוד גם בתחפושת של זומבי, ותאמינו לי, לא חסרות כאלו במשחק.

מצד שני, כשמדובר במשחק ניהול איננו מחפשים רק ממשק מופשט אלא גם כלים איתם נוכל לנהל בצורה יעילה את מעללינו. המפתחים, שכנראה ראו יותר מדי סרטי אימה על ממשקים מסובכים, דאגו להציג את כל הנתונים בעזרת מדים צבעוניים, מבלי להזכיר מספרים מפחידים או טבלאות מרתיעות - אך מנעו מאיתנו להגיע לסטטיסטיקות ונתונים מעמיקים ששחקנים מתקדמים עלולים לרצות.

זה יהיה מתסכל במיוחד כשתרצו לבחור בין שני שחקנים ותגלו שאין דרך להציב את נתוניהם זה מול זה לצרכי השוואה. במקום זאת תתבקשו ללחוץ על האייקון של כל שחקן, לחקור את הבועות שמופיעות סביבו ולזכור בעל פה כמה ירוקים היו כל המדדים החשובים. הודות לכך שהתאמתו של כל שחקן לסרט תלויה בגורמים רבים כשביניהם רמת הכשרון שלו, הלחץ שמופעל עליו והקשרים שלו עם הבמאי והשחקנים האחרים, לא תצליחו אף פעם לזכור את כל הנתונים ובפעמים רבות השחקן שפחות מתאים לתפקיד ימצא את דרכו לאולפן הצילומים בטעות.

המרוץ לצמרת של מקס פישר

עוד בעיה מציקה נוגעת להליך שכירת השחקנים. בתחילת המשחק מספר אנשים יעמדו בתור על מנת לזכות בתפקיד באולפן. משם תוכלו לשכור שחקנים, במאים, שחקני משנה, צוות הפעלה, מדענים וכו', אך במהרה פשוט יגמרו המועמדים והתור יתרוקן. בהמשך הדרך אנשים נוספים יבקשו להצטרף רק בהתאם להצלחתכם, ובמרבית שלבי המשחק תגלו שאתם נואשים למצוא עובדים.

העניינים מסתבכים עוד יותר כשהכוכבים הגדולים מתחילים לדרוש עוזרים: משום שמספר האנשים שרוצים להצטרף אליכם כה מצומצם, תצטרכו לקחת אנשים שכבר עובדים אצלכם - לעיתים כאלו שמאוד טובים במה שהם עושים - ולהעביר אותם לתפקיד החדש. נדמה שהמפתחים רצו לתגמל את השחקן על הצלחותיו, אך קשה להאמין כי במציאות יתקשה אפילו סטודיו צילום מתחיל למצוא 2-3 עובדים על מנת לטאטא את השבילים. מה גם שהיה יכול להיות נחמד לבחור בעצמנו אילו דמויות אנו רוצים לצרף אלינו: שחקנים מוכשרים עם בעיות אישיות חמורות או שחקנים נוחים לעבודה שאינם מלהיבים את הקהל. למרבה הצער המחסור באנשים מחייב לשכור את כל מי שידינו משגת.

הדבר הכי מטריד הוא שרוב בעיות המשחק כה פשוטות שהייתם מצפים ללמוד אותן בשיעור הראשון של קורס לפיתוח משחקים. מדובר בדברים קטנים שמעיבים על משחק יפיפה ומלוטש בעל איכות הפקה גבוהה. אציין שעל אף כל הביקורתיות אותה הפגנתי בפסקאות האחרונות, מאוד נהניתי מ-The Movies. אולי כדאי לשלוח את המפתחים המוכשרים של Lionhead לבית ספר בכדי כדי שיתרעננו בא'-ב' של פיתוח משחקים לפני שהם רצים קדימה עם שלל רעיונות חדשניים.

מסע בין כוכבים

ככל משחק ניהול המכבד את עצמו, The Movies מגיע עם תוכנה המאפשרת ליצור שחקנים משלכם ולערוך את פניהם כפי שתרצו. את השחקנים תוכלו להוסיף למשחק ובכך לעצב אותו בהתאם לאישיותכם. קחו לדוגמא את הסרטים הרומנטיים הנועזים של השחקנים הראשיים אלעד קפלן ונטלי פורטמן (שהבטחתי ליצור בכתבת ה'בקרוב', בזמנו) שעתה מככבים כדרך קבע בראש המצעדים.

בזמן שלא יעסקו בצילומים, שלל השחקנים יטיילו ברחבי המתחם, יפתחו מערכות יחסים עם שחקנים אחרים, ישבו לשתות ולאכול ואם תרצו אף יתאמנו על כישוריהם בז'אנר מסוים. כמובן שתצטרכו לשים עליהם עין, אחרת הם עלולים למצוא את עצמם שיכורים, מכורים לאכילה ובעלי תדמית גרועה בתקשורת. על מנת לנפח את רמת שביעות רצונו של כל שחקן תוכלו להגדיל את משכורתו, להעניק לו מתחם מגורים משופר או לשבץ לו עוזרים שיפנקו אותו בכל צרכיו. שחקנים מרוצים ובעלי קשרים טובים עם רעיהם הם מתכון בטוח לסרט מוצלח והדרך המהירה ביותר לפרסי 'ליאונהד' אשר יעניקו לכם בונוסים מועילים.

סך הכל, על מנת לרצות את כל העובדים, תצטרכו לדאוג למתחם שלכם, לשפץ אותו, לבנות פאבים ומסעדות ולקשט הכל בפסלים ומכוניות יוקרה. הגראפיקה של המשחק נעימה לעין והמנוע ש-Lionhead משתמשים בו מאז 'בלק אנד ווייט', המאפשר לגלול מתצפית בגובה העיניים עד למבט ציפור, מרשים כל פעם מחדש.

המפיקים

אחת מהנקודות החזקות ביותר של המשחק הוא תהליך יצירת הסרטים. מלבד העובדה שמדובר בגן עדן ליוצרי Mashinima (סרטונים ממשחקי מחשב) נלהבים, זו גם תוספת רצינית ומושקעת למשחק. את הסרטים תוכלו ליצור בעזרת תוכנה פשוטה המאפשרת לכם לחבר מספר סצנות זו לזו בכל סט נתון. יוצרי המשחק התעלו על עצמם עם מבחר הסטים, הסצנות והתלבושות לכל סוגי הסרטים. מכיוון שסטים מתבלים עם שימוש תדיר והודות לכך שגודל המתחם שלכם מוגבל, תצטרכו מדי פעם להרוס סטים ישנים על מנת לבנות חדשים במקומם, כך שאף פעם לא תשתעממו.

יצירת סרטים אינה הכרחית להצלחה במשחק, אך זהו חלק מהכיף. התהליך מוגבל ולא ניתן להורות לשחקנים בדיוק היכן ללכת וכיצד לזוז, אך מגוון הסטים והסצנות יתנו לכם מספיק אפשרויות בכדי ליצור סרטים בסיסיים אותם תוכלו לערוך ולהוסיף להם את קולכם. כצפוי, המוצר המוגמר נשפט על ידי המשחק בצורה טכנית למדי, אך לרוב תגלו שסרטים פרי ידיכם זוכים לציונים מעט יותר גבוהים מסרטי הג'יבריש של התסריטאים הממוחשבים. בנוסף לכך, תמיד ניתן להעלות את הסרטים לרשת ולזכות לאהדתם של גולשי אתר המשחק – מה שיעניק לכם אופציה להוריד פריטים נוספים מהמאגר.

בשורה התחתונה ועל אף הביקורת על הפרטים הקטנים, The Movies הוא אחד ממשחקי הניהול הטובים ביותר שיצאו בשנים האחרונות, ואחד המשחקים היחידים שיכולים לגרום לחובבי קולנוע להשאר בבית מול המחשב ולשכוח מדברים שוליים כמו שינה, אוכל ואוויר צח. הבעיה היא שלצד הרעיונות המבריקים והחידושים המעולים, The Movies נופל על טעויות עיצוב-משחק טיפשיות. אף על פי כן, רוב הבעיות הן שוליות ולאחר כמה שעות תתרגלו אליהן - וכשזה יקרה לא תוכלו להפסיק לשחק. כולי תקווה שחבילת ההרחבה תתקן חלק מהבעיות של הכותר, ואולי אף נזכה למשחקי ניהול נוספים בסגנון מהמפתחים המוכשרים. אם הקורא פיטר מולינו איתנו, הגיע הזמן שמישהו יעשה משחק ניהול המבוסס על תעשיית המשחקים – זה משהו שלא נפספס.

הנאה - 9
קול - 10
גראפיקה - 8
ממשק - 7
קושי - 8
ציון כללי - 8.5