Max Payne
בדרך כלל, בעיות טכניות שונות אינן מטרידות אותי במשחקים, אך בכותר פעולה מהיר ואלים כמו מקס פיין, כישלונות טכניים אינם דבר שניתן להתעלם ממנו.<BR>מתחמקים מכדורים... ומעבודה<BR>
מקס פיין ייזכר עוד זמן רב כאחד המשחקים הבודדים שיצרו סביבם עניין והמולה אדירה זמן רב לפני צאתם (Hype, בקיצור ובאנגלית), ובכל זאת הצליחו לעמוד בציפיות. שחקני הפי.סי בילו שנים ארוכות בצפייה בקטעי וידאו ותמונות מדהימות, שהציגו את יכולותיו המופלאות של מנוע ה-Max FX של מקס פיין. מנוע זה אפשר, בין השאר, האטה והאצה חופשית של הזמן בכל רגע, כמו ב'מטריקס' או בסרטי אנימציה יפניים, עד כדי כך שניתן היה להבחין בכדורים החולפים להם לאיטם, מפספסים את מקס פיין במספר סנטימטרים. כאשר יצא המשחק, שמחו אותם השחקנים לגלות שהוא אכן מהנה בדיוק כפי שהוא נראה. מקס פיין היה בהחלט סיבה טובה מספיק להמוני שחקנים להצטייד בכרטיסי מסך ומעבדים חדשים, בשל דרישות המערכת הגבוהות של המשחק.
אנו, שחקני הקונסולות, איננו מכירים בעיות שכאלה. עדכון, שיפור ושינויי חומרה הם טירוף השמור לשחקני הפי.סי. מקס פיין, בגרסת הקונסולה שלו, יכל בקלות להפוך לבדיחה הגדולה של שחקני הקונסולות על שחקני המחשב - בעוד הם נאלצו להמתין שנים רבות עד לצאת המשחק, וגם אז נאלצו להשקיע כסף עבור שיפור המחשב, הרי ששחקני הקונסולות המתינו חודשים ספורים עד לצאת הגרסאות שלהם, ולא נכנסו להוצאות של אלפי שקלים על מנת שיוכלו לשחק בו. מקס פיין הוא הטוב שבטוב שיש לפי.סי להציע. אם מקס היה עובר בצורה חלקה ומרשימה לפלייסטיישן 2, הרי ששחקני הפי.סי היו נותרים פעורי פה וחסרי תגובה...
לצערי, ל-Rockstar, החברה אשר עליה הוטלה האחריות להמרתו של מקס פיין לקונסולת הפלייסטיישן 2, היו מחשבות אחרות. במקום לעבוד קשה, להתאמץ, ולהביא לבעלי הפלייסטיישן 2 המרה מושקעת ואיכותית, ש'תוציא את העיניים' לשחקני הפי.סי, מביאים לנו Rockstar המרה חלשה ובלתי מקצועית, גרסה ענייה של מקס פיין, מעין ברירה אחרונה, לאלו שאינם יכולים לשחק בו בשום מקום אחר. נניח שאכן הפלייסטיישן 2 ה'חלשלוש' שלנו לא היה מסוגל להריץ את מקס פיין בכל תפארתו - הייתי שותק. אך כבר ראיתי משחקים מרשימים גראפית הרבה יותר ממקס פיין, שרצו להם בקלילות ובמהירות על הפלייסטיישן 2. גם עם כל המגבלות הטכניות, מקס פיין נותר משחק פעולה מהנה, עובדה שמעידה ללא ספק על איכותו המדהימה, אך חבל שמשחק פעולה כל כך מושקע ומעולה בגרסאותיו האחרות, נותר בעייתי למדי בגרסת הפלייסטיישן 2.
מקס מחפש נקמה...
מקס פיין, שוטר, תושב ניו-יורק, חוזר הביתה ומגלה שאישתו ובתו הקטנה נרצחו על ידי חבורת מסוממים, כביכול בפריצה אקראית לביתו. מונע על ידי תשוקתו לנקמה, מצטרף מקס פיין למחלק הסמים ועובר לתפקיד סמוי, במטרה לחדור עמוק אל תוך המאפיה המקומית. לאחר זמן רב של עבודה מוצלחת, עניינים מתחילים להשתבש. הקשר היחיד של מקס לעולם החיצוני ולהיגיון, האדם היחיד שבו יכל מקס לבטוח, נרצח מול עיניו. עכשיו ניצב מקס לבדו בעולם, במלחמה מול מספר רב של ארגוני פשע, המשטרה, וגם בעברו, המאיים לצוץ ולרדוף אותו בכל רגע. כל זה מעניק לו משום מה יכולות-על לבצע תעלולים אקרובטיים מרשימים, ולהתחמק מכדורים כפי שאנו מתחמקים משלוליות בחורף. נו, טוב...
העלילה של מקס פיין עברה בצורה מוצלחת למדי ממסך המחשב למסך הטלוויזיה. רוב הדיאלוגים החשובים במשחק מועברים דרך מעין 'מסכי קומיקס' מדובבים, מצוירים היטב. מקס פיין אומנם נופל לכל סטריאוטיפ אפשרי בעלילה שלו, אך היא מושקעת ומוצלחת בהרבה מזו של משחק הפעולה הממוצע. בעיקרון, זה לא ממש משנה - מקס פיין הוא משחק פעולה, והוא מלא וגדוש בה. אולי אפילו קצת יותר מידי. רוב המשחק מתנהל כסרט פעולה הונג-קונגי ממוצע: רצים ויורים, מתקדמים מחדר אחד לשני, מחוררים את כל מה שנמצא בו וממשיכים הלאה. זה מהנה מאוד, אבל עלול להימאס במהירות לאלו שמחפשים משחק עמוק יותר. חובבי הפעולה, לעומת זאת, ירגישו בגן עדן במטווח החי של מקס פיין. עוד מעולם לא ראינו משחק שמצליח להתקרב כל כך לחיקוי אותן סצינות פעולה מרשימות בסרטים כגון אלו של ג'ון וו, אחת ההשראות הגדולות ביותר של המפתחים. ממש כמו אותם הסרטים, כך גם מקס פיין - מטופש, אך לעיתים עוצר נשימה.
הכישלון הטכני, או - לאן נעלמו כל הקליעים?
הבעיות הטכניות של מקס פיין בגרסת הפלייסטיישן 2 מתחילות כבר ברגע הראשון. רצף ארוך של מסכי 'לוגו' מכל החברות הקשורות במשחק והמרתו (ויש הרבה כאלה, מסתבר - מRokstar ועד 3D Realms) מסתיר זמן טעינה ראשוני בלתי סביר לחלוטין למשחק קונסולה. גם לאחריו, זמני הטעינה נותרים המוטיב העיקרי במשחק. כל אחד מהשלבים עולה באיטיות רבה, ועוד יותר גרוע - כנראה בשל מגבלות הזיכרון של הפלייסטיישן 2 (אותן מצאו מפתחים רבים דרך לעקוף, אך לא Rockstar), חולק כל שלב מהפי.סי לעוד כמה שלבים קטנים, כל אחד מהם שוב מעקב אתכם בדרך הלאה, בזמני טעינה מגוחכים. ישנם רגעים בהם ידמה לכם שמאחורי כל דלת במשחק מסתתר לו מסך טעינה מייגע. מיותר לציין שלא תמצאו שלבים חדשים לגרסת הפלייסטיישן 2. כל המשחק הומר ישירות מהפי.סי, ללא כל תוספות ראויות לציון.
הלוואי וזמני הטעינה היו הבעיה היחידה בהמרה. הם לא. כל המשחק, ואני מתכוון לזה - כל המשחק, נראה הרבה פחות טוב מאשר על המחשב הממוצע. הטקסטורות ברובן בינוניות עד גרועות, ונראות הרבה פחות טוב ממה שהן צריכות להיות. ללא הטקסטורות המרשימות, נותר העולם של מקס פיין 'קובייתי' למדי, שטחי, וחסר פירוט. מפתיעה למדי לגלות כי הכדורים החולפים להם באיטיות, האפקט החזק ביותר של מקס פיין, נעלמו כמעט לחלוטין. אולי עם זכוכית מגדלת תוכלו לראות כדור פה ושם, בהילוך איטי. אם האפקט הדומיננטי ביותר של המנוע הגראפי נעלם, מה נשאר בעצם מהגרפיקה? לא הרבה.
האירוניה אינה נעצרת כאן. אף על פי שמקס פיין על הפלייסטיישן 2 רץ במה שנראה כהגדרות הנמוכות ביותר שאפשר היה להגיע אליהן במנוע הגראפי, הוא עדיין מקרטע. לא לפעמים, לא רק ברגעים של עומס על המסך - תמיד. כמעט בכל פנייה, בכל סיבוב, ובכל פעם שמופיעה על המסך דמות אחת נוספת, קצב עדכון התמונות נופל לכמה שניות אל מתחת לגבול ה-10, מה שגורר את מקס פיין, בהרבה יותר מדי רגעים, הישר לתוך תחום ה'בלתי שחיק'. מי צריך הילוך איטי כאשר באופן טבעי המשחק רץ כל כך לאט...
דווקא אותם הדברים שאולי הייתי מצפה לבעייתיות בהם בגרסת הפלייסטיישן 2, הם אלו שעברו לקונסולה בצורה החלקה ביותר. השליטה, לדוגמא. גם ללא עכבר ומקלדת, מקס פיין נותר נוח מאוד לשליטה בעזרת הדואל שוק 2. הסטיק השמאלי שולט בתזוזותיו של מקס (קדימה, אחורה, ולצדדים), והסטיק הימני שולט בכוונת. כפתור ה-R1 יורה בנשק, וה-R2 מוציא את פיין ל'קפיצות ההילוך האיטי' המפורסמות שלו. R2 משמש לקפיצה, ואילו L2 מכניס את המשחק למצב הילוך איטי מתמשך (זמן ההילוך האיטי מוגבל על ידי מד קטן המופיע על המסך, המתרוקן בזמן השימוש בהילוך איטי, אך מתמלא במהירות). כל שאר הכפתורים משמשים לבחירת הנשק ולשימוש בסביבה. כך ניתן לבצע פעלולים מרשימים להפליא במספר לחיצות פשוטות. למהגרים מהעכבר לידית המשחק יידרש זמן להתרגל, אך בסופו של דבר מערכת השליטה מוצלחת ונוחה. כל דבר האפשרי באמצעות העכבר והמקלדת, אפשרי גם בדואל שוק 2, לאחר שמתרגלים.
גם פס הקול, האפקטים הקוליים והדיבוב, עברו למרבה המזל בצורה חלקה לפלייסטיישן 2. אם Rockstar היו מצליחים לקלקל גם אותם, הרי שכבר היה מדובר בהגזמה פראית לחלוטין... המוזיקה דינאמית למדי ומוצלחת, האפקטים משכנעים, והדיבוב סביר. זהה לגרסת הפי.סי.
מקס פיין אינו משחק פעולה ארוך במיוחד, כך שאורכו דווקא נראה טבעי למדי בפלייסטיישן 2... אין למקס מצב משחק מרובה משתתפים, ומן הסתם לא תזכו להרחיב את גרסת הפלייסטיישן 2 בתוספות ו'מודים' שונים, כך שאתם פחות או יותר תקועים עם מה שיש - כ-15 שעות משחק לשחקן הממוצע, ב-4 דרגות קושי שונות. המשחק מאתגר, אך רק בזכות כמות האויבים הרבה והנשקים שלהם, שכן בדרך הם לא יעשו הרבה יותר מלרוץ לעברכם תוך כדי יריות. חובבי הפעולה בהחלט ייהנו ממשחק חוזר ברמת קושי גבוהה יותר... אורך המשחק, אם כן, סביר בהחלט.
המרה צולעת
בדרך כלל, בעיות טכניות שונות אינן מטרידות אותי במשחקים, אך בכותר פעולה מהיר ואלים כמו מקס פיין, כישלונות טכניים אינם דבר שניתן להתעלם ממנו. המגרעות הטכניות אינן מצליחות 'להרוג' לחלוטין את מקס פיין, אך בהחלט מפריעות לו להגיע לאותה המצוינות שאליה הגיע על הפי.סי. גרסת הפי.סי פשוט טובה יותר, כך שאם יש לכם מחשב חזק מספיק על מנת להריץ את מקס פיין בצורה סבירה, עדיף יהיה לכם לרכוש את גרסת המחשב, הזולה והמוצלחת יותר. אף חובב פעולה לא יכול להרשות לעצמו שלא לסיים את מקס פיין בעצמו, ועל כן בעלי הפלייסטיישן 2 שאינם מחזיקים לצד הקונסולה גם מחשב אישי ממוצע, בהחלט יוכלו ליהנות, גם על הקונסולה שלהם. במהלך הזמן שבו שיחקתי במקס פיין לצורך ביקורת זו, לא הפסיקה להציק לי המחשבה עד כמה המשחק היה מוצלח יותר בפי.סי. עובדה זו ממש לא תפריע לאלו שמעולם לא שיחקו בגרסת המחשב (אם נותרו כאלה בישראל...). מקס פיין אינו גרוע. הוא פשוט הרבה פחות טוב ממה שהוא היה צריך להיות, ונותר כותר המומלץ בעיקר להשכרה. אין לי ספק שמקס פיין יכל לרוץ בצורה חלקה לחלוטין על הפלייסטיישן 2, ולהיוותר מרשים. Rockstar פשוט התעצלו בעבודה, ועל כך, שום פרס לא מגיע להם מאיתנו.
הנאה: 7
קול: 8
גרפיקה: 7
ממשק: 8
קושי: 8
ציון כללי: 7.7