Doom 3

בשבוע הבא אני מתגייס לצבא ועוזב את 'גיימר'. זה לא בא בהפתעה גדולה, שכן במשך שלוש השנים בהן עבדתי באתר, ידעתי פחות או יותר מה יהיה תאריך הגיוס שלי. הדבר היחיד שקיוויתי להספיק לעשות לפני שאני עוזב, זה לכתוב ביקורת על שני משחקי פעולה: Half Life 2 ו-Doom 3 - שני משחקים שאני מחכה להם כבר מספר שנים.

התקווה לכתוב על Half Life 2 נגוזה עם כל דחיה של המשחק. לכן, כששמעתי ש-Doom 3 יוצא ב-3 באוגוסט הייתי המאושר באדם. אין שום סיכוי שמישהו יצליח למנוע ממני לבקר את המשחק הבא של חברת id.

מרגע שיצא המשחק בחו'ל נדנדתי לאסף להשיג לי את המשחק. בהתחלה עוד הייתי אדיב, עם שיחות יומיומיות בסגנון 'אסף נו, מה עם 'דום 3'?'. אחרי שבוע איבדתי סבלנות, ופשוט חייגתי אליו כל שעה, אמרתי 'דום שלוש' וניתקתי. בסוף הוא הביא לי את המשחק. ובאותו יום המחשב שלי מת.

רגע לפני שיצאתי מדעתי באופן מוחלט, נחלץ לעזרתי חברי הטוב עידן (שאותו אתם אולי מכירים מן המשחק המפורסם 'מחץ את עידן זיירמן') והסכים לאפשר לי לשחק ב'דום 3' במחשב שלו, במשך מספר שעות כל יום. והנני כאן, שבוע אחר כך, עומד להגיד לכם שכל מי שירד על המשחק הזה ממש, אבל ממש טועה.

הזומבים היפים ביותר בעולם

אז 'דום 3'. לא בדיוק משחק שצריך היכרות, אבל שיהיה. המשחק פותח במשך חמש שנים אצל חברת 'איד' (ולא 'איי-די'), החברה המפתחת של סדרת משחקי הפעולה האגדיים 'דום' ו'קווייק'. עכשיו, מגיע אלינו 'דום 3', גם הוא משחק פעולה בגוף ראשון כמו כל המשחקים הקודמים של חברת 'איד', וכרגיל אצל 'איד', הוא לא מאכזב.

'דום 3' אינו משחק המשך ל'דום 2' מבחינה עלילתית. אם כבר, הוא יותר שחזור של 'דום' הקלאסי. הסיפור עצמו לא חדש: בני האדם נמצאים על מאדים, מתעסקים עם כל מיני דברים שלא צריך להתעסק איתם, פותחים שער לגיהינום, ויצורים נוראיים פולשים פנימה והורגים את כולם או הופכים אותם לזומבים. אה, ויש גם פרופסור מרושע. כפי שאפשר להבין, עלילת המשחק היא לא בדיוק יצירה ספרותית מתוחכמת.

אני אומר - סו וואט? גם העלילה של Half Life לא היתה מאוד שונה, וזה לא מנע ממנו להפוך למשחק הטוב ביותר אי פעם. הסיבה היא, שמבחינתי, הדרך בה העלילה - פשוטה ככל שתהיה - מועברת לשחקן, והעולם שהמשחק יוצר עבור העלילה הזאת, חשובים הרבה יותר. או במילים אחרות: במשחק מחשב, אווירה זה דבר חשוב הרבה יותר מהפתעות עלילתיות.

והאווירה של 'דום 3' פשוט מדהימה. הרבה זמן לא נתקלתי בעולם משחק כל כך סוחף וכל כך אמיתי, כך שהוא הצליח לשאוב אותי אליו בצורה מוחלטת. זה מתחיל בגרפיקה. 'דום 3' הוא, ללא שום עוררין, המשחק היפה ביותר אי פעם. הביטויים 'אין מילים בפי לתאר' ו'נעתקה נשמתי' נוצרו בדיוק עבור מצבים כאלו.

אני יכול להשתמש במילים גדולות ולהגיד שהמשחק עושה שימוש נרחב ב-Bump Mapping ו-Pixel Shading על מנת להציג טקסטורות מציאותיות במיוחד ואפקטי תאורה דינאמיים מרשימים. אבל באמת שאין שום דבר שאני יכול להגיד שיבהיר לכם עד כמה יפה המשחק הזה. תצטרכו לקנות את המשחק בשביל זה. וכן, הוא שווה את זה. יש עוד סיבות טובות, כמובן, אבל גם אם אתם בכלל לא אוהבים משחקי פעולה אתם צריכים לשחק ב'דום 3' רק כדי לראות כמה טוב הוא נראה.

מאוד אלים, מאוד חשוך

מעבר להישגים הטכנולוגיים של המנוע הגראפי ב'דום 3', מה שיותר חשוב הוא כיצד ניצלו המפתחים את הגראפיקה על מנת להשפיע על האווירה במשחק. גם כאן 'איד' לא מאכזבים: מבחינה אומנותית, השלבים והאויבים במשחק הם תאווה לעיניים. חדרים מרוחים בדם ואיברים כרותים, גופות התלויות מן התקרה ומפלצות שמתפרקות לחתיכות קטנות, הופכות את המשחק הזה למתאים לאנשים עם לב חזק בלבד.

השימוש בתאורה המשתנה הוא משמעותי לא פחות. 'דום 3' הוא משחק מאוד חשוך, והמפתחים מנצלים את החושך והצללים על מנת להפחיד אתכם עד מוות. צללים שתראו על הקירות יבהירו לכם שיש מפלצות באיזור והן רוצות לאכול לכם את המעיים. האורות בחדר שנכנסתם אליו הרגע ייכבו במפתיע ומספר מפלצות יופיעו משום מקום. נורה שאינה עובדת היטב תהבהב – רגע יש אור סביבכם, רגע אין.

כשהיה אור הייתם יכולים להישבע שראיתם צל של משהו, אבל אולי רק דמיינתם? והאם היה זה הקול של דלת שנסגרה ששמעתם עכשיו, או שמה מדובר במפלצת שירדה מן התקרה? 'דום 3' מנסה ומצליח להפוך אתכם לפרנואידים שמפחדים מהצל של עצמם. וזה כיף.

האחראי השני לאווירה המותחת והמאיימת של 'דום 3' הוא הסאונד. מאז Call of Duty לא שיחקתי במשחק שבו הקול שיחק תפקיד כל כך חשוב. במשחק עצמו כמעט ואין מוסיקה, אבל יש קולות רקע. כל הזמן. אתם תשמעו צרחות של אנשים שנאכלים חיים, בכי של תינוק, נהמות של מפלצות. כל הזמן. הבסיס במאדים כולל גם המון מכונות מוזרות, שמתעקשות להשמיע רעשים ברגעים המותחים ביותר ולהקפיץ אתכם.

אם יש לכם מערכת סראונד, זה המשחק שבו תרצו להשתמש על מנת להשוויץ בה לחברים (ואם אין לכם - שחקו בו עם אוזניות). 'דום 3' עוטף אתכם בקולות ובמראות מזוויעים ומנסה לערער את היציבות הנפשית שלכם. כשהוא מצליח, מתקבלים כמה מרגעי המשחקיות הנהדרים ביותר אי פעם.

לקפוץ מפחד

ב'דום 3' בולטת במיוחד העובדה ש'איד' למדו דבר או שניים ממשחקים כמו Half Life ו-System Shock 2, ומה הפך את המשחקים ההם לכל כך מותחים ומפחידים. כמו שני המשחקים המופלאים האלה, 'דום 3' מנסה להוציא אתכם כמה שפחות מן העולם שלו ומנקודת המבט הבסיסית. יש, אמנם, מספר קטן של קטעי קישור בכיכובו של הנחת (גיבור המשחק), אך את מרבית העלילה תלמדו ממכתבים וקטעי קול ווידאו שהשאירו אחריהם עובדי הבסיס.

גם כשתשתמשו במחשבים הפזורים בבסיס על מנת להפעיל מכשירים או דלתות, התמונה שמציגים צגי המחשב לא תשתלט לכם על כל המסך, כנהוג, אלא תמשיכו לראות את הכל מאותה נקודת מבט, כאשר הדבר היחיד שישתנה עבורכם הוא שהנשק ייעלם, ועל המסך יופיע סמן עכבר שבו אתם יכולים לשלוט.

יש לציין כי חלק מהטריקים בהם המפתחים משתמשים על מנת להפחיד אתכם הם שחוקים מדי. במיוחד הפריע לי השימוש החוזר בטריק של 'קחו שריון, וקבלו שלוש מפלצות שמופיעות משום מקום'. זה מפסיק להפחיד אחרי הפעם השנייה בערך, ואחר כך זה הופך לפשוט מעיק.

מצד שני, לזכותם של 'איד' אפשר להגיד שהם יודעים לשכלל את הטריקים של עצמם. לדוגמא, לעיתים קרובות תיפתח במפתיע דלת לארון קטן המכיל תחמושת ובריאות, אך גם מפלצת שתנסה להרוג אתכם. בפעם השלישית שזה קרה זה כבר לא הפחיד אותי, ואחרי שהרגתי את המפלצת נכנסתי לארון, לקחתי את התחמושת בנון שלנטיות, רק כדי לגלות שבארון הקטן יש עוד דלת, שדרכה קפצה לווריד שלי עוד מפלצת. כל כך לא הייתי מוכן לזה, כך שקפצתי גבוה יותר מאתלט אולימפי ממוצע.

אקשן כיפי, בלי הרבה מחשבה

אז עד עכשיו סיפרתי לכם על האווירה של 'דום 3', ועד כמה הוא מפחיד. מה עושים במשחק עצמו? פשוט הולכים ונהנים מכל זה. ובאופן יותר מדויק – נעים מחדר לחדר באיטיות ובזהירות, משתמשים הרבה בפנס, מדי פעם קוראים מכתבים שהשאירו אחריהם קורבנות הבסיס, ובעיקר יורים בכל מה שזז.

'דום 3' הוא משחק פעולה מהסוג הישן. אין כאן אויבים חכמים ואין כאן שליטה על קבוצה, ולמען האמת זה לא ממש חסר לי, כי במשחק אימה מן הסוג הזה שימוש במחשבה הוא לא הפואנטה. 'דום 3' הוא משחק של אינסטינקטים חייתיים נטו, וכך הוא צריך להיות.

המפלצות עצמן הן כמה מהמוצלחות ביותר שראיתי בשנים האחרונות. מרבית משחקי הפעולה כיום מתמקדים באויבים אנושיים, והניסיון שלהם לגוון את האקשן באמצעות מפלצות וזומבים בדרך כלל מניב מפלצות בנאליות מהסוג שראינו ב-Far Cry. ב'דום 3' זה לא המצב, והמפלצות בו מגניבות במיוחד ומעוצבות נהדר. העובדה שרובן מהוות גרסאות חדשות למפלצות הקלאסיות של 'דום' יוצרת תחושת נוסטלגיה והופכת את הקרבות נגדן למהנות עוד יותר.

אז מה יש לנו כאן? יצורים שהולכים על קירות וזורקים כדורי אש, שלדים שיירו עליכם טילים, חיילי קומנדו עם מכונות ירייה, זומבים עם מסור חשמלי, ומה לא. בונוס מיוחד מגיע למפתחים על יצירתה של גרסת ההמשך לפינקי – הכלב הוורוד מ'דום'. הפעם מדובר בכלב שאול שמן שמזנק עליכם מרחוק, והוא ללא ספק המפלצת הכי חמודה מאז הכלבים ששחררו גלים חשמליים ב-Half Life. לא יודע מה איתכם, אבל לי התחשק לאמץ אחד.

הנשקים של Doom 3

על מנת שתוכלו להתמודד בכבוד עם כל היצורים המוזרים האלו, במשחק יש ארסנל נשקים רחב למדי, ששוב יזכירו לכם את כלי הנשק מ'דום'. בין הנשקים במשחק תוכלו למצוא את השוטגאן (כנראה הנשק הכי שימושי במשחק), את רובה הפלאזמה, את הChaingun – מכונת ירייה קטלנית ומאוד מהנה לשימוש, וכמובן את הקלאסיקות – משגר הטילים, שיאפשר לכם ליהנות מן המנוע הפיזקלי המצויין של המשחק על ידי העפת מפלצות באוויר, וה-BFG 9000, שראשי התיבות שלו מהווים תיאור מספיק ליכולותיו (Big Fucking Gun, למי שלא יודע). המשחק כולל גם נשק חדש שנקרא Soulcube, אבל אני אתן לכם לגלות לבד מה הוא עושה.

כל נשק יעיל במיוחד נגד מפלצת אחרת, אז סביר להניח שתמצאו את עצמכם מחליפים לעיתים קרובות בין כל הנשקים, תוך כדי שאתם מנהלים את מאגרי התחמושת של הארסנל שלכם. ברמות הגבוהות 'דום 3' (ואני ממליץ לכם לבחור ברמת הקושי השלישית – Veteran) הוא משחק מאתגר למדי, ויהיה עליכם לחסוך בתחמושת על מנת לא להישאר עם המכנסיים למטה ברגעים הגורליים.

עד עכשיו הענקתי למשחק בעיקר מחמאות, ובכל זאת – המערכה לשחקן יחיד של 'דום 3' אינה מושלמת. הבעיה העיקרית של המשחק היא שהוא נוטה לחזור על עצמו לעיתים קרובות מדי. המשחק גם ארוך למדי – הייתי אומר לפחות 20 שעות משחק באחת מרמות הקושי הגבוהות. הייתי מעדיף משחק קצר יותר, אך מהודק יותר.

מצוין גם ברשת

לצד המערכה לשחקן יחיד, ל'דום 3' יש גם משחק מרובה משתתפים מהנה במיוחד, אשר יש שכבר מסמנים אותו בתור המשחק הגדול הבא לקרבות אחד-על-אחד. משחקי 'קוויק' של 'איד' נהנו תמיד ממשחק רשת מצוין ופופולרי מאוד, וגם 'דום 3' אינו יוצא דופן מן הבחינה הזאת. בניגוד למשחק היחיד האיטי יותר, המשחק מרובה המשתתפים של 'דום 3' הוא מהיר ואינטנסיבי. צפו לאקשן מטורף של טילים, פלזמה ומכונות ירייה.

כמו ב'קוויק 1', גם במשחק הרשת של 'דום 3' אין אף נשק חזק לטווח רחוק, כדוגמת רובה הצלפים של 'אנריל טורנמנט 2004' או ה'רייל-גאן' של 'קוויק 3'. 'דום 3' מראה לנו שאפשר להסתדר מצוין גם בלי. בנוסף, בדומה ל'קוויק', ב'דום 3' משגר הטילים מראה את עליונותו על כל הנשקים האחרים, הודות לקצב האש המהיר שיש לו, ולעובדה שהוא מאפשר לכם לבצע Rocket Jumps, שימוש בטילים על מנת לקפוץ גבוה במיוחד.

אלמנט חדש במצב מרובה המשתתפים של 'דום 3' לעומת משחקי פעולה מהירים אחרים הוא האפשרות לנצל את החושך לטובתכם. בחלק מן המפות תוכלו לכבות את האורות או לירות בהם, ואז לארוב לשחקנים האחרים. למעשה, רק דבר אחד הפריע לי מאוד במשחק מרובה המשתתפים, והוא הצורך בטעינה מחדש של כלי נשק. בעוד שבמשחק היחיד האיטי והמפחיד זה די התבקש, במשחק הרשת המהיר הטעינה מחדש של כלי הנשק פוגעת בקצב המשחק וקוטעת את האקשן.

מצבי המשחק מרובי המשתתפים של 'דום 3' הם Deathmatch (מנצח זה שהרג הכי הרבה), Team Deathmatch ו-Last Man Standing (האחרון שנשאר חי מנצח), וכולם מיועדים לעד ארבעה שחקנים בלבד, ומשוחקים באחת מתוך חמש מפות קטנות שמגיעות עם המשחק

כיף של משחק

אחת הטענות היותר מגוחכות שהושלכו כלפי 'דום 3' היא שהמשחק הוא 'בדיוק כמו דום, רק עם גראפיקה טובה יותר'. כל מי שחושב כך, צריך לחזור ולשחק ב'דום' שכן הוא כנראה לא זוכר עד כמה המשחק הזה נחות בהשוואה למשחקי פעולה מודרניים, ובעיקר לעומת 'דום 3'. 'דום 3' הוא לא רק פנים יפות. יש לו את הפנים הכי יפות, ובזה אין בכלל ספק, והפנים האלה מהוות חלק גדול ממה שהופך אותו למשחק כל כך טוב.

בנוסף, 'דום 3' מנצל את הגרפיקה והסאונד המעולים על מנת ליצור עולם משחק מופלא ואווירה מפחידה ומותחת יותר מכל משחק פעולה שראינו השנה. אז העצה שלי אליכם היא כזו: קנו אותו. שחקו בו בחושך. שחקו בו בלילה כשיש שקט סביבכם, והתענגו על כל רגע ורגע. והשתדלו להתעלם מכל המלעיזים הציניים שמנסים לטעון שהמשחק הזה רע. הם לא באמת יודעים על מה הם מדברים.

הנאה: 9
קול: 9
גרפיקה: 10
ממשק: 10
קושי: 8
ציון כללי:9.1