Command & Conquer 3: Tiberium Wars

Command & Conquer 3. רק השם הזה מסוגל להפוך בקלות אנשים מבוגרים לערימת דמעות רוטטת, המבכה בנוסטלגיה על ימים שאבדו ואינם עוד. על ימים מחוסרי מנועים תלת-ממדיים. ימים ללא כל יומרות טקטיות עדינות ושיקולים אסטרטגיים מסובכים. מדובר בימי הזריחה של משחקי האסטרטגיה בזמן-אמת. הימים בהם המשחקים הללו היו פשוטים ומהירים. הימים בהם מותג Command & Conquer ניצב כמעט ללא תחרות.

אבל כמו המנהיג הכריזמטי ומחוסר-השיער שמפציע מתוך סרטוני הוידאו של המשחק, Command & Conquer 3 לא ירשה לכם להמשיך ולבכות על ימי הזוהר שאבדו. הוא ירים אתכם בעדינות, ייתן לכם חיבוק, ומיד לאחר שיצור אצלכם את התחושה כי לא עזב אתכם אפילו לרגע – יפנה את מבטכם לאופק בוהק, בו עשרות טנקים נלחמים זה בזה על מצע טיבריום רעיל.

אבל אז, בשעה שתבהו בחורבן המרשים שנפרש אל מול עיניכם, יתגנב זרע הספק אל לבכם. גם אזור הקרבות שנגלה לפניכם לא יוכל להסתיר את האמת המטרידה מעט: שהמנהיג הכריזמטי הזה יודע להבטיח הרבה, אבל לא לגמרי לקיים. הוא קצת מזדקן. הניסיונות להחליק את הקמטים שלו לא מצליחים לכסות לחלוטין את סימני הגיל שמקמטים את מצחו. ולעזאזל, יש לו בעיית שיער די רצינית, לא?

שובו של הקיין

בשנת 2047, מעט מאוד השתנה בעולם האפוקליפטי של Command & Conquer. כוחות האור של ה-GDI עדיין נלחמים מלחמת חורמה בכוחות חובבי-בגדי-העור של ה-NOD. הטיבריום, אותו משאב חייזרי שהגיע לכדור הארץ בסוף המאה העשרים, עדיין מתפשט בקצב מפחיד על הפלנטה – מרעיל כל דבר שהוא בא איתו במגע. בתוך הסביבה העוינת הזאת אתם הולכים להרגיש כל-כך בבית עד שאפילו לא תנסו לספר את הבדיחה מחויבת-המציאות על השם המשעשע של אחוות ה-NOD.

כמה סרטוני וידאו וקריאות 'היי! זה לא השחקן מ...' מאוחר יותר, כבר תובילו את הכוחות שלכם אל שטח האויב. בין אם תובילו את ה-GDI במטרה להציל בסיס ישן שלהם שנכבש ע'י ה-NOD, ובין אם תובילו את כוחות הגרילה של ה-NOD במטרה להשמיד מערך טילים של ה-GDI – לא תתקשו כלל להתרגל לסביבת המשחק החדשה-ישנה הזאת.

ה-NOD מצוידים בלהביורים, יחידות בלתי-נראות, ובאובליסק האור המפורסם שיורה קרני לייזר הממיסות כל דבר. ה-GDI מצוידים בטנקים מסורבלים עם כוח אש מרשים, נגמ'שים שמובילים את חיל הרגלים שלהם ללא פגע לשדה הקרב, ובתותח יונים מפלצתי (נו, באמת. Ion Cannon, לא תותח שיורה יונים, חכמולוגים!) שמסוגל לאדות בניין בתוך מספר שניות. מספיק שתזכרו באופן המעומעם ביותר את משחק ה-Command & Conquer האחרון שלכם, וההתאקלמות למשחק החדש תגמר עוד לפני שהיא תתחיל. בעוד מספר שניות נגיע לנקודה בה אתחיל להסביר מה בדיוק לא בסדר בכל הסיפור הזה, אבל בינתיים, תנו לי למשוך עוד קצת את האווירה ש-Command & Conquer 3 מנסה להעביר לכם: נוסטלגיה.

כבר מסרטון הוידאו הראשון, החמוש בשחקנים מפורסמים המשחקים באופן מוגזם, ברור כי Command & Conquer 3 מנסה להביא לכם על מגש של כסף את כל מה שאהבתם במשחקים הקודמים. יחסי הכוחות יהיו ברורים מאליהם אחרי שלוש שניות של משחק (אנשים עם משגרי רקטות מנצחים טנקים, אנשים עם מכונות ירייה מנצחים אנשים עם משגרי רקטות...), הממשק דומה מאוד לזה של המשחקים הקודמים, והודעות שנשלפות בזמן המשימות הרבה פעמים יזכירו לכם אירועים שקרו בעולם של Command & Conquer בעבר.

כל זה עטוף במנוע תלת-ממדי נוצץ (הדבר היחיד ש-Command & Conquer 3 באמת לקח מ-Generals), וגם אם הוא אינו נמנה על חזית הטכנולוגיה, הוא עדיין נראה טוב למדי ומכריח אותי להעריך את הצורה החלקה בה הוא עובד על המחשב שלי (גם הוא, מה לעשות, לא נמנה על חזית הטכנולוגיה).

עוד חוזר הניגון

אין לי שום אשליות לגבי החלל ש-Command & Conquer 3 בא למלא בחיינו, בדיוק כפי שלמפתחיו אין שום יומרות מוגזמות בנושא. מדובר במשחק רטרו. לצד Company of Heroes הכבד והמעט-מהורהר ו-Supreme Commander האפי והמתנשא-קלות, Command & Conquer 3 הוא החבר הטוב שלכם מהיסודי, שקפץ לבקר. הוא כיפי, קליל, ולא לוקח את עצמו מאוד ברצינות. מסוג הדברים שתוכלו לבלות איתו 'כמו פעם'. אפילו ה-Scrin, גזע החייזרים הוולגרי החדש, משחק לפי כללים מאוד דומים לאלה של שני הצדדים הותיקים.

ברגעים מסוימים, זה עובד. ל-Command & Conquer 3 יש כמה שלבים כיפיים במיוחד במשחק לשחקן-היחיד, המשחק מרובה-המשתתפים שלו כיפי בדיוק כמו בעבר, והתוצאה מלוטשת ברמות מרשימות מאוד. האינטליגנציה הממוחשבת, למשל, מצליחה להרשים לא-פחות מזו של Company of Heroes, לדוגמה.

אבל הנה הבעיה: אם חברה מסוימת, במיוחד חברה עם ניסיון ותקציב מפואר, בוחרת לעשות משחק באווירה נוסטלגית – היא צריכה לעשות אותו מושלם. זו הסיבה שמשחקים כמו Serious Sam זכו לתהילה, בעוד ש-Will Rock הדומה נשכח במהרה. והבעיה היא ש- Command & Conquer 3 הוא הרבה דברים (רובם כוללים בתוכם את המילה 'פיצוצים'), אבל הוא לא מושלם.

אלה דברים קטנים, באמת. כמו הממשק, למשל, והצורה שבה מעט מדי מחשבה הושקעה בקיצורי המקלדת שמהווים את ברירת-המחדל שלו. או הצורה שבה הסרטונים שמציגים את המטרות שלכם בכל משימה עוצרים לחלוטין את הפעילות רק בשביל להציג לכם תמונה של בניין, במקום פשוט להעביר לכם את המטרה בעזרת סרטון וידאו בצד מבלי באמת להקפיא את השלב.

אבל יש עוד. למשל, שלבים מסוימים במערכה לשחקן היחיד, שמצליחים בעיקר לעצבן ולתסכל. זה לא שהם קשים – הם פשוט דרשו ממני סוג של עבודה סיזיפית שגורם לי לתהות למה בכלל אני טורח לנסות את המערכה לשחקן היחיד, במקום לקפוץ ישירות למשחק מרובה-המשתתפים (שם, אם אני מוכרח לדבר בכנות, די בעטו לי בישבן. שוב, ושוב, ושוב).

אפשר לפתור את הבעיה הזו בקלות אם פשוט אומרים לי 'נו, אז תשחק במשחק מרובה-המשתתפים'. זה טיעון מעניין, ומכיוון ששיבחתי כבר את האינטליגנציה הממוחשבת של המשחק, הוא אפילו יכול להסיח את תשומת לבי מקוד הרשת הלא-לגמרי-מוצלח. אבל כשהמשחק כל כך נקי מחידושים, ומזכיר בכל רמ'ח איבריו את Tiberian Sun הישן-יותר, אין לי יותר מדי סיבות להעדיף אותו על פני אחד מקודמיו. או, נניח, כל משחק אסטרטגיה בזמן-אמת אחר שיצא בעשור האחרון.

כאמור, Command & Conquer 3 מנסה בקלילות לדלג מעל שיקולים רציונאליים כאלה, ולפגוע היישר בבטן הרכה שלנו: תחושת הנוסטלגיה. אבל מפתחי המשחק לא הפנימו עד הסוף שנוסטלגיה או לא נוסטלגיה, עדיין יש לנו סטנדרטים.

כמה טוב שבאנו הביתה?

אני מצטער, לרגע שקעתי בנימה שלילית מדי. זה לא באמת נכון, אתם יודעים. כן, יש ב-Command & Conquer 3 חסרונות קטנים ומעצבנים, שגורמים לו להיראות קצת פחות נוצץ ליד ענקי האסטרטגיה שהגיחו לעולם לפני חצי שנה. אבל באמת, מדובר במשחק כיפי. אני לא יכול לחשוב על מישהו שיקנה את Command & Conquer 3 ויתאכזב. אפילו הנשמות הציניות ביותר יפצחו ברינה ודיצה כשהם יצפו בסרטון הוידאו של תותח היונים משחרר את מכת המוות המפורסמת שלו (ואין שם אפילו יונה אחת! חכמולוגים!).

אבל Command & Conquer 3 לא משיג יותר מזה. הוא 'לא מאכזב', אבל אי-אפשר להגיד עליו הרבה מעבר לכך. הוא מספק לנו עוד מאותו הדבר. ומילא אם הוא היה עושה את זה, אבל עוטף את זה בביצוע מלוטש – זה היה נהדר. אבל אפילו הביצוע שלו זוכה לציון 'חביב-פלוס', ולא הרבה יותר מזה.

אז מה יש ל-Command & Conquer, אחת מסדרות משחקי האסטרטגיה בזמן-אמת הותיקות ביותר, להציע לשחקני האסטרטגיה של שנת 2007? לא הרבה מאוד. קצת זיכרונות ילדות מתוקים, כמה פיצוצים מרהיבים, ואת קרחתו המבריקה של קיין. יש כאלה שזה מספיק להם.

יתרונות: נגיש מוכר וקל ללמידה. מנוע גרפי במשקל- נוצה. אינטליגנציה ממוחשבת מרשימה.
חסרונות: כבר ראינו את זה בעבר.. גם ראינו את זה נעשה טוב יותר.

ציון כללי: 79