Civilization 4

בכל יום שבת, קצת אחרי השעה שתיים בצהריים, מתיישבת משפחתי היקרה לארוחה משותפת. לא מדובר בהרגל דתי או משהו, אבל אני לא מרחם על הכופר המסכן שינסה להבריז מהארוחה הזו ללא תירוץ מתאים...

זה היה המצב גם לפני שבועיים. ישבתי בבית הורי, משחק לי להנאתי במחשב, ואז שמעתי את הקריאה הגדולה מאם המשפחה, הקוראת לכל מי שבאזור לבוא לאכול. לא קמתי מהמחשב. דואגים לשלומי, הגיעו מספר קרובי משפחה אל המחשב, נעמדו מאחורי, צפו בבוז באנשים המפוקסלים הקטנים שרצו על המסך, ואז דחקו בי לקום. נראה כי התגובה שלי עצבנה אותם. מה שאמרתי היה, בערך, 'עוד עשרים דקות'.

אבל סיפור כזה לא אומר לכם כלום, ולכן אבהיר קצת יותר עד כמה המצב חמור: לא משנה אם מאחורי היה עומד רוצח מסוכן עם סכין-קצבים ומסכת הוקי, בחורה אירופאית שופעת עם ביריות ואזיקים מרופדים, או הקרנף מכתבת ה'בקרוב' על Commandos Strike Force – שום דבר לא היה מסוגל להזיז אותי מהכסא באותו הרגע. אם הם באמת היו מנסים, אולי הייתי ממלמל איזה 'נו, מקסימום אני אחמם את זה במיקרו', לפני שהייתי חוזר ל- Civilization IV.

או, כן, Civilization IV – הצאצא הרביעי לאחת מסדרות משחקי האסטרטגיה הממכרות ביותר בעולם. ואני צריך לכתוב עליו ביקורת. אם נתעלם מהעובדה שמדובר במטלה לא קלה מלכתחילה, מכיוון שהיא דורשת ממני לעזוב את המשחק ליותר מרבע שעה, אין לי מושג איך להתחיל בכלל. האם לפנות לאנשים שלא מכירים את הסדרה, ולהסביר להם במה בכלל מדובר? או שאולי כדאי לי לפנות לבוגרי הסדרה הוותיקים, ולהסביר להם מה חדש במשחק הרביעי? אכן, לא קלים הם חייו של כתב בגיימר.

6000 שנות קידמה בשבוע

Civilization היא סדרת משחקי מחשב ותיקה למדי, אשר מלווה אותנו עוד משנת 1991. כל המשחקים בסדרה מתנהלים על בסיס אותו עיקרון: השחקן מתחיל בשנת 4000 לפנה'ס, עם קבוצה של מתיישבים מעם כלשהו המחפשים מקום בו יוכלו להתיישב בשקט ולשחק שש-בש (או דוקים, או מה-ג'ונג, או סוליטייר... תלוי איזה עם בחרתם). לרוע המזל, במהרה העם הזה מגלה שהוא לא לבד בעולם: המפגש עם עמים אחרים מביא עמו את כל המחלוקות הידועות: האם לשחק שש-בש או דוקים? מה ג'ונג או טוויסטר? כדורגל או פיינטבול? עמים שמצליחים לפתור את המחלוקות הללו מתיישבים ביחד לשנים ארוכות של מסחר ושיתוף פעולה. לעומת זאת, עמים שלא מצליחים לפתור את הבעיות שולפים חרבות וחניתות, ויוצאים לשפוך את חמתם על הגויים.

רק מה, השעון לעולם לא נעצר. למעשה, הוא מתקדם בקצב מסחרר, דרך ימי הביניים לעידן התעשייתי, ונעצר אי-שם בחגיגות ה- 2050 להולדת ישו. החניתות והחרבות הופכות לרובים וטנקים. הכרכרות והסוסים הופכים למפציצים חמקנים ונושאות-מטוסים. מי שירה עליך חץ בתחילת השבוע, עלול לגלות כי אתה יורה עליו טיל בין-יבשתי לפני 'יומן שישי'. במשך כל הזמן הזה, לשחקן לא נגמרת העבודה לרגע: הוא צריך לבנות ערים, לחקור טכנולוגיות חדשות, לאזן את המציאות הדיפלומטית המשתנה בהתמדה, לנהל את הערים הקיימות, לרצות את התושבים שלו, לדאוג לכלכלה ולתחזק את הכוח הצבאי שברשותו.

זהו העולם של Civilization, והוא ממכר. המשפט הכי נפוץ בהקשר אליו היה 'רק עוד תור אחד'. תמיד הייתם במרחק של רק עוד תור אחד מכיבוש האימפריה המצרית. רק עוד תור אחד מגילוי הטכנולוגיה שתאפשר לכם לבנות את בניין האו'ם. רק עוד תור אחד מהשלמת המהפכה והעברת האימפריה שלכם לצורת שלטון פונדמנטליסטית. כך, כל תור הצטרף לתור הקודם, ולפני שהבנתם מה קורה שם בכלל, 15 שעות נעלמו לכם מהחיים.

מילא 15 שעות, אבל הכוח של Civilization היה בכך שגם לאחר שסיימתם משחק (פרויקט שיכול להמשך גם שלושים וארבעים שעות), מיד יכולתם להתחיל עוד אחד. ועוד אחד. ועוד אחד. כל משחק היה שונה לחלוטין, עם עולם חדש, יריבים חדשים ואתגרים חדשים. במשחק אחד התחלתם על אי, מבודדים מכל אימפריה אחרת. במשחק אחר התחלתם ליד אימפריה לוחמנית, ובפעם השלישית באדמת ביצות מתסכלת. האפשרויות היו אינסופיות.

אז מה בדיוק קורה פה?

הרעיון הבסיסי מאחורי Civilization לא השתנה כבר 15 שנה. המשחק מתיימר לחלק את העולם כולו לרשת של משבצות. אתם מתחילים עם יחידות שמהלכות על הרשת הזו. ברגע שסיימתם להזיז את כל היחידות, נגמר התור. היריבים שלכם משחקים, ואז התור שלכם מתחיל שוב.

אבל בעוד שהזזת יחידות היא פעילות אותה יכול להשלים בהצלחה כל בוגר כיתה ב', במהרה נכנסות הערים לתמונה. נוסף על המימד הטקטי בו השחקן מזיז יחידות צבאיות, על השחקן לבנות ערים ברחבי העולם של Civilization. כל עיר כזו 'מעבדת' את האדמה שסובבת אותה, ומפיקה ממנה שלושה גורמים: זהב, ייצור ואוכל. אוכל מאפשר לעיר להמשיך ולגדול, וכך לנצל באופן יעיל יותר את האדמה שסביבה. ייצור מאפשר לעיר לבנות בניינים ויחידות חדשות, והזהב שלכם מממן את המחקר הטכנולוגי של האימפריה, הוצאות תחזוקה שונות ומשונות, ובסופו של דבר – עובר לקופת המדינה, שם הוא מחכה לימים של גרעון תקציבי או צורך דחוף במזומנים.

מרבית התורות ב- Civilization מסתכמים בביצוע הפעולות הללו - קביעת רשימת הבנייה של כל עיר, והזזת יחידות, פעילות מכובדת לכל הדעות... היחידות מגיעות במגוון טעמים: מיחידות שישפרו את תנאי השטח הסובבים את עירכם, דרך יחידות צבאיות פשוטות ועד ליחידות מיוחדות, כמו מנהיגים שיתנו בונוסים מיוחדים לאימפריה שלכם. המשחקיות הבסיסית, אם כן, פשוטה למדי, אך מדי פעם תצטרכו להסתכל קצת יותר מגבוה על הפעילות. מצבים כאלה יקרו, למשל, כשתצטרכו לבחור כיצד לחלק את התקציב לפעילויות כמו מחקר, כשתבחרו את הכללים שינחו את צורת השלטון, או כאשר תכנסו לדיונים דיפלומטיים עם אימפריות אחרות בעולם.

אפילו מיטב הדיפלומטים נכשלים לפעמים. במצב כזה, תצטרכו לקחת את כל היחידות נושאות-החרב (או הרובה, או ראש הנפץ הגרעיני) שלכם ולשלוח אותן אל מעבר לגבול. בעוד שמלחמה עשויה לדרוש כמות מסיבית של משאבים ומאמצים מצדכם (בכלל, הגישה של Civilization מאז ומעולם הייתה 'מלחמה היא גיהינום', ובמהלך המשחק דואגים שתרגישו את זה), הקרבות עצמם קצת פחות מרגשים. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לשלוח את החייל שלכם למשבצת בה נמצא כוח אויב, ותוצאות הקרב יחושבו עבורכם באופן אקראי ואוטומטי.

מה שכן הופך את העסק הזה לקצת יותר מעניין (מעריצי Civilization הותיקים, שימו לב – חידוש לפניכם) הוא השדרוגים. גם במשחקים קודמים בסדרה, היחידות שלכם נעשו טובות יותר ככל שהן ניצחו ביותר קרבות. כנראה שהטקסט 'שואב אלמנטים ממשחקי תפקידים' הופיע בכל כך הרבה מקומות לאורך השנים האחרונות, עד שהוא נכנס הפעם לורידים של מפתחי המשחק. עבור כל דרגה אותה אחת היחידות שלכם תעלה, תוכלו להעניק לה יכולת מיוחדת חדשה כלשהי. חלק מהיכולות הללו בנאליות למדי, כמו '10% בונוס לכוח', אבל יש גם כאלה שמעניינות הרבה יותר: יחידות יכולות לנצל את תשתיות האימפריה היריבה, לרפא יחידות שנמצאות איתן באותה המשבצת, או סתם לנוע במהירות גבוהה יותר דרך יערות.

לא קשה כמו שזה נשמע

יכול להיות שזה נשמע לכם מסובך. אתם צודקים, זה באמת מסובך, אבל לא כל כך נורא. Civilization IV מצויד ב- Tutorial שיסביר לכם את כל הצדדים העיקריים של המשחק, ומהרגע שנכנסים אליו, כמעט בכל צעד תלמדו כיצד לשחק קצת יותר לעומק.

הממשק הנהדר עוזר מאוד במטרה הזו. כמעט כל המידע הדרוש לכם - מהמחקר שאתם מבצעים, דרך הוראות הבנייה של כל עיר ועיר, ועד ליחס האימפריות האחרות אליכם - כל אלה זמינים מהמסך הראשי. אתם יכולים לגלות, בהתבוננות אחת, אילו משבצות על המפה מעובדות ע'י תושבי העיר שלכם, לשנות את המבנים שהעיר שלכם בונה, ולחלק פקודות בנוגע לאופן שבו המחשב צריך לנהל את הערים הללו. זה לא שאתם לא יכולים להיכנס עמוק יותר לתוך המערכת. במרחק של לחיצה אחת מהמסך הראשי נמצא תפריט העיר, עם כל מיליוני הסטטיסטיקות שאתם יכולים לדרוש ממנו.

כאן מתגלה הדבר שגרם, לי לפחות, באמת להתלהב. המפתחים של Civilization IV מאוד אוהבים לחלוק מידע. מאוד. העברת הסמן מעל כמעט כל אובייקט במשחק תחשוף כמות אדירה של מידע מבוקש. זה נעשה משמעותי במיוחד כשמעבירים את הסמן מעל מספרים המושפעים מגורמים רבים, כמו יחסיכם הדיפלומטיים עם אימפריות אחרות, ומקבלים פירוט של כל גורם ביחס שלהם אליכם. בצורה דומה, אפשר להעמיק גם בעניין הגורמים שמשפיעים על רמת הבריאות והאושר של העיר.

עמוק, אבל זורם

שחקני Civilization ותיקים יחשבו שהם מכירים את עניין ה'אושר' מהמשחקים הקודמים בסדרה. אם האזרחים שלכם לא מאושרים, העיר עלולה להיכנס למצב של מרד ולהפסיק לתרום למחקר, מסחר וייצור באימפריה שלכם. מושג הבריאות, לעומת זאת, מעט לא מוכר.

האמת היא ששני המושגים הללו חדשים. מפתחי Civilization IV החליטו להוריד הרבה מהגורמים שתסכלו שחקנים בכותרים הקודמים. בראש ובראשונה, הם רצו להתמודד עם נושא המרידות: דיכוי מרידות במשחקים הללו לא היה מהנה. בשלבים המאוחרים של כותרי Civilization ישנים יותר יכולתם לפתוח כל תור בשתי דקות של דיכוי מרידות - לא כיף. מהנים אפילו פחות היו גורמים כמו 'חוסר יעילות' או 'פסולת', שגרמו לייצור ולמסחר של ערים חדשות ומרוחקות מעיר-הבירה שלכם להתבזבז.

המפתחים ניסו לשמור על העומק אשר נובע מהמערכות הללו (שלא לדבר על העובדה שהן משמשות בתור גורמים מאזנים), ובו-זמנית להפוך אותן לזורמות ומהנות יותר. התוצאה: ערכי האושר והבריאות של כל עיר. השחקן עדיין צריך לבנות מבנים על מנת לטפח את האושר של אנשי העיר (וגם הבריאות, למען האמת), אבל כשלון בטיפוח האושר במידה הראויה לא יגרום לעיר לפרוץ במרד, אלא פשוט לייצר פחות. באותה צורה, מחסור בבניינים כמו ה'אקוודוקט' לא יגרום לעיר להיעצר בגודל מסוים ולהפסיק לגדול, אלא פשוט להתרחב לאט יותר.

ש'ס קונטרול

אפשר לדבר שעות על כל המערכות של Civilization שעברו שיפור במשחק הרביעי בסדרה. אני יכול להזכיר את המשאבים האסטרטגיים (שעברו מגוון שינויים ואיזונים), את מגוון האפשרויות החדשות שעומדות לרשות השחקן כשהוא משפר את תנאי השטח, ואת שיטת התחזוקה החדשה שנפטרת מאחת הטכניקות המאוסות ביותר של משחקי Civilization הקודמים, ה- Infinite City Sprawl (בתרגום מלעז: השתלטות על כל חלקה פנויה בעולם מהמשחק מוקדם ככל האפשר).

בינינו - מדובר בסתם בזבוז אוויר. אם יש לכם מושג על מה דיברתי בפסקה האחרונה, כנראה שאתם כבר מכירים היטב את משחקי Civilization. במקרה הזה, תרשו לי לחסוך לכם את המשך הקריאה: אם אהבתם את המשחקים הקודמים, רוצו לקנות את Civilization IV עכשיו. או שבעצם, תישארו איתי עוד קצת. אני לא יכול שלא להזכיר את אחד מהשיפורים המתוקשרים ביותר ב- Civilization IV: מערכת הדתות.

מפתחי המשחק לקחו את נושא הדתות בצורה הכי פוליטיקלי-קורקטית שאפשר (לא ברור לי למה – בפעם האחרונה שמישהו ניסה להתעמר בדתות מפורסמות, הוא קיבל 15 מנדטים). כל הדתות זהות כמעט לחלוטין, ונבדלות זו מזו רק בטכנולוגיה שהשחקן צריך לחקור על מנת להכניס אותן למשחק.

אז איך זה עובד? בוודאי כבר שמעתם את זה באינספור כתבות 'בקרוב' על המשחק, אבל הרעיון הוא בערך כזה: השחקן הראשון שחוקר טכנולוגיה הקשורה לדת מסוימת, זוכה לייסד את הדת הזאת. הוא מרוויח עיר המקודשת לדת, שהיא גם במקרה העיר הראשונה שמאמינה בדת שלו. מכאן והלאה, הדת מתפשטת בכוחות עצמה (ע'י נתיבי סחר קיימים, למשל), או ע'י אימון של מיסיונרים ושליחתם לארצות נכר (שזה כמו חו'ל, אבל יכול להופיע בתור שאלה בפסיכומטרי).

האמת, זה נותן לכם די הרבה. הדת משפיעה על מגוון רחב של אלמנטים במשחק, כאשר הראשיים בהם הוא הקצב בו אתם מייצרים תרבות (הרבה תרבות = גבולות רחבים יותר לאימפריה שלכם = כיף), המידע המודיעיני שיזרום אליכם לגבי ערי האויב והיחס של אומות האויב כלפיכם.

מה עוד יש לנו כאן?

תיארנו כאן רק את קצה המזלג של השיפורים אותם יש ל- Civilization IV להציע לשחקנים הותיקים של הסדרה, אבל בכל זאת מפתיע שהצלחנו להתעלם עד עכשיו מאחד השינויים הבולטים ביותר במשחק: המנוע הגראפי. לראשונה בסדרת משחקי Civilization, המשחק מגיע מצויד במנוע תלת-ממדי המאפשר לשחקן להסתובב מסביב למפה (במידה מסוימת, לפחות), להתקרב ולהתרחק ממנה, ולעשות את כל הדברים האלה שמנועים תלת-ממדיים נותנים לכם לעשות בכל מקרה.

היבט נוסף של המשחק שמשפר את חווית המשחק (אם כי גם הוא מאוד, מאוד שטחי) הוא המוסיקה שמלווה אותו. החל מנעימת הפתיחה בסגנון 'מלך האריות', דרך הנעימות הפשוטות שילוו את האימפריה שלכם בתקופת האבן, ועד ליצירות הקלאסיות המורכבות של זמנים מאוחרים יותר – ל- Civilization IV יש הרבה מה להציע לכם כשזה נוגע למוסיקה. אם בכל זאת מנגינות הרקע ימאסו עליכם, תמיד תוכלו להוסיף ספריית מוסיקה משלכם למשחק, ולשחק לצלילי הלהקה האהובה עליכם. אם כי דבר אחד שאני יכול בהחלט להמליץ שלא לבצע הוא לשחק לצלילי 'הפרויקט של עידן רייכל'. לא כי זה נוגד את רוח המשחק, או משהו – אלא סתם כי זו מוסיקה מעצבנת.

לבסוף, אסיים בשיר-הלל קצרצר לאורך החיים. עם אפשרות משחק מרובה-משתתפים שעובדת טוב הרבה יותר מבכותרי Civilization קודמים (אם כי, בכנות, לא מדובר בחלק הטוב של המשחק בכל מקרה), אפשרות לקבוע את אורכו של משחק בודד ממהיר (שעות בודדות) ועד לאפוס (שבוע, במקרה הטוב), ותמיכה טובה יותר במודולים שהוכנו ע'י גופים חיצוניים, בין השאר ע'י הכרה בתגיות XML ותסריטי Python (זו דרך מתוחכמת להגיד 'ממש קל להכין מודולים') – Civilization IV, כמו קודמיו, הוא משחק עם אורך חיי מדף שנמדד בשנים, לא בשעות.

בעיות?

או, כן, יש כמה בעיות. כמו קודמו, מדובר במשחק שבשלביו האחרונים מתחיל לסבול מדליפות זיכרון מציקות למדי, והתורות האחרונים יכולים להימרח על גבי שעות. רק בשביל לזרות מלח על הפצעים, הקיצור החביב מהמשחקים הקודמים שאפשר לדלג על כל האנימציות המתוחכמות ברגע שאלה נעשות מעיקות מדי – פשוט לא עובד ב- Civilization IV. כן, מדובר בבעיה מעיקה למדי.

אבל האכזבה האמיתית מ- Civilization IV היא נושא הקרב. נכון, התחום הזה לעולם לא היה חזק במיוחד בסדרה, אבל פשוט עצוב לראות איך, מאז המשחק השני, מערכת הקרב רק לוקחת צעדים אחורה. אז נכון, הוסיפו למערכת הקרב אפשרות לשדרג, משחק תפקידים-סטייל, את היחידות שלכם לאחר שהן מנצחות בדרגות. אבל בשורה התחתונה - המערכת הזו עדיין מאפשרת מצבים בהם קשתים מפילים מסוקים מהשמיים.

זה חבל, כי Civilization IV נמצא צעדים בודדים מתואר 'משחק האסטרטגיה המושלם'. האמת היא שאם לא אהבתם אף משחק בסדרת Civilization, הכותר הרביעי לא ישנה את דעתכם. אבל כל המתלוננים יכולים לחפש אותי בסיבוב... Civilization IV הוא המשחק הטוב ביותר, בסדרת האסטרטגיה הטובה ביותר שאפשר למצוא היום בשוק. הוא מלוטש יותר, זורם יותר, ומתקן המון טעויות שבוצעו ע'י קודמיו.

אם אתם נמנים על מעריצי הסדרה, המשחק הרביעי הוא מתנת החנוכה המושלמת שלכם. אם לעולם לא שיחקתם ב-Civilization ובכל זאת התעקשתם לקרוא לעצמכם 'שחקני אסטרטגיה', יש לכם ארבע דקות לרוץ לחנות ולקנות עותק של הדבר הזה לפני שאני מתעצבן ומשסה בכם את הקרנף מתחילת הכתבה. אל תגידו שלא הזהרתי אתכם.

אה, כן, ציונים. יש אנשים שזה משנה להם.

הנאה: 10
קול: 9
גרפיקה: 8
ממשק: 9
קושי: 9
ציון כללי: 9.1