Call of Duty

'בווום! קאבום בום בום! ואז הלכתי עוד קצת, ופתאום טה-טה-טה-טה ו-טראאחחח! והפגזים! והמרגמות! והמקלעים! ורגע לפני שהגעתי, קא-בא-בווום!!! אני מת. וואי, זה היה כל כך כיף. אפשר כוס מים?'

כך, פחות או יותר, תיאר את חוויותיו מהמשחק כל אחד ששאלתי אותו על Call of Duty, משחק הפעולה החדש המתרחש במלחמת העולם השנייה. האמת היא, שקשה לחשוב על דרך טובה יותר לתאר אותו. גם אם משחקי מלחמת העולם השנייה מאוסים עליכם יותר מחבילות הרחבה לסימס, גם אם אתם בכלל לא אוהבים משחקי פעולה, אפילו אם אתם מסוג האנשים שמעדיפים ביסלי על במבה, Call of Duty יספק לכם את החוויה הממוחשבת עוצרת הנשימה ביותר שתוכלו לחשוב עליה. קא-בא-בום זאת לא מילה.

בחזרה למלחמת העולם השניה

לפני שנגיע אל תיאורי הנלהבים משלבי המשחק, קצת חומר רקע. Call of Duty מגיע אלינו מחברת פיתוח צעירה בשם 'אינפיניטי ווארד'. חברה זו הינה צעירה אך מנוסה, ומורכבת ברובה מאותם המפתחים שהביאו אלינו בעבר את משחק הפעולה המצוין 'מדאל אוף הונור'.

העובדה הזאת ניכרת בכל פרט ופרט במשחק: החל מהגרפיקה ועד עיצוב השלבים, כל דבר ב-Call of Duty צועק 'מדאל אוף אונור 2'. אז אם אהבתם את 'מדאל אוף הונור', אתם תאהבו את Call of Duty מאוד. אפילו מאוד מאוד.

המערכה לשחקן יחיד של Call of Duty מחולקת לארבעה חלקים עיקריים. בשלושת החלקים הראשונים תשחקו בתפקיד חייל אמריקאי, בריטי ורוסי, בהתאמה. בחלק הרביעי והאחרון, תשחקו משימה אחת עם חייל מכל אחד משלושת הצבאות. כתוצאה מכך תוכלו ליהנות מכל סוגי הנשקים – אמריקאים, בריטים, רוסים וגרמנים, ואף לקבל תחושה מסוימת של הדרך בה מתנהלים הדברים בכל צבא. הרוסים, למשל, לא בדיוק מעריכים חיילים מוכי פחד מקרבות, ועל הפחדנים שבהם מפעילים את שיטת 'אתה החוליה החלשה, שלום!' המלווה בכדור בראש .

כמו 'מדאל אוף אונור', גם Call of Duty הוא משחק פעולה טהור המתמקד באקשן עצמו. המשחק נטול חידות, פאזלים וסרטוני קישור, עם דגש על דבר אחד בלבד: חוויה קולנועית אמיתית, המתרחשת כולה מנקודת המבט של השחקן ונשענת על המון תסריטים קבועים מראש. ההבדל הוא, ש-Call of Duty עושה זאת הרבה יותר טוב מקודמיו. זוכרים את משימת הפלישה לחוף אומהה האגדית של 'מדאל אוף הונור'? אז Call of Duty כולל משימות לא פחות טובות ממנה, והרבה יותר מפעם אחת.

השלבים של Call of Duty ידהימו אתכם בגודלם ובתחושת המציאות שלהם. קחו למשל את המשימה המפורסמת בה עליכם להסתער עם הצבא הסובייטי על סטאלינגרד, יחד עם עשרות חיילים רוסים אחרים. טנקים ומקלעים גרמניים תוקפים אתכם מכל כיוון, בעוד אתם כלל לא חמושים, ובליבכם מקונן הפחד שאם תישארו במקום אחד לרגע גורלכם יהיה זהה לזה של חברכם שהתפוצץ משמאלכם. Call of Duty עמוס ברגעים מסוג זה והוא יצליח, לגמרי, למשוך אתכם עמוק אל תוך העולם שלו. כשתגיעו למשימה האחרונה במשחק, בה תכבשו עם הסובייטים את ברלין, אין לי ספק שתרגישו את אותה תחושת התרגשות שאני הרגשתי. הטובים ניצחו את הרעים. הנאצים קיבלו בראש, ואני הייתי חלק מזה. הישג לא קטן, עבור משחק מחשב.

הצליל הנהדר של Call of Duty

כשחשבתי, לקראת כתיבת הביקורת, על הסיבות לכך שהרגעים האלה ב-Call of Duty הם כל כך מלהיבים, היו לי הרבה תשובות - החל מהדרך בה הם בנויים ועד הפיזור המוצלח של אויבים בשלב. אבל הסיבה הכי משמעותית, ומה שהופך את המשחק לענק באמת, הוא הסאונד שלו. בדרך כלל מתייחסים לקול בתור עניין שולי למדי במשחק מחשב, ואפילו אני לא נוהג להקדיש לנושא הזה יותר מכמה משפטים בסוף כל ביקורת. המשחק הזה גרם לי לשנות את כל הגישה שלי לעניין, ועזר לי להבין שסאונד טוב באמת יכול להוות את ההבדל בין משחק טוב למשחק מדהים.

ואיזה צליל יש ל-Call of Duty. הדרך האופטימלית לשחק במשחק היא באמצעות מערכת סראונד של 5.1 רמקולים, ואם יש לכם כזאת, המשחק הזה הוא הדרך הטובה ביותר להשוויץ בה. במשימה ממוצעת במשחק, בכל רגע נתון תשמעו פיצוצים עצומים מקדימה, מאחורה ובצדדים. מטחי המקלעים ירעידו לכם את החדר, כאשר תוכלו לשמוע את היריות שורקות לכם ליד האוזן. בכלל, השימוש בכל כלי הנשק במשחק הופך למהנה הרבה יותר הודות לקולות המדויקים שמלווים אותם.

ראוי לציין במיוחד את האפקט שנוצר כאשר פגז פוגע בקרבתכם: פתאום כל הקולות משתתקים, ואתם הופכים למסטולים לגמרי. הסביבה מטשטשת ואתם נעים באיטיות ממקום למקום. זה נמשך כמה שניות, עד שאתם שומעים את צליל ה'פופ' כשהאוזניים שלכם נפתחות, ובבת אחת כל הבומים של הפגזים והמקלעים חוזרים להרעים. פשוט נפלא. אז אם אתם עדיין תקועים עם שני רמקולים בלבד, זה הזמן להחליף. תאמינו לי שזה שווה את זה.

לא משחקים לבד

את הקמפיין הפרסומי הגדול של המשחק מלווה המשפט 'במלחמה ששינתה את העולם, אף אחד לא נלחם לבד'. ואכן, ב-Call of Duty כמעט אף פעם לא תילחמו לבדכם באויבים. כמעט תמיד יילחמו לצידכם חיילים אחרים, מה שמאוד תורם לאווירה הכללית ולתחושה שאתם בורג קטן במכונת מלחמה ענקית. אל דאגה, לא יהיה עליכם לפקד על אף אחד במשחק הזה ולא תצטרכו לשמור על אף אחד בחיים. החיילים שלצידכם יעזרו לכם בלחימה, אך הם אף פעם לא המרכז ולא יקרה (לכם) שום דבר אם הם ימותו.

וכשאני אומר 'יעזרו לכם' אני באמת מתכוון לזה. האינטליגנציה הממוחשבת של חברי הצוות שלכם היא מצוינת. הם יודעים לתפוס מחסה ולהציץ רק כדי לירות, לספק לכם אש חיפוי, והחשוב מכל: הם לא נתקלים בקירות ולא יורים בכם. כמובן שהם לעולם לא יהיו חיילים מוצלחים כמוכם, ואתם תהרגו הרבה יותר נאצים מכל חבר אחר בצוות שלכם, אך הם חכמים מספיק כדי לא לפגוע באמינותו של המשחק. הקצינים, שנוהגים לחלק לכם פקודות בקול סמכותי (ונהנים מדיבוב מצוין), אפילו כמעט גרמו לי לפלוט איזה 'כן המפקד' מדי פעם.

מנגד, גם החיילים הגרמנים אינם טיפשים, והם יודעים לבצע את אותן הפעולות של חברי הצוות שלכם. זה נכון שחלק לא קטן מהפעולות האלה הוא מתוסרט וקבוע מראש, אבל זה לא מורגש. הנאצים יודעים לברוח, להסתתר ולתקוף אתכם כשהם בעמדת יתרון. אל תנסו לרוץ עם הראש בקיר ולירות בכולם - זה לא יעבוד. ב-Call of Duty יהיה עליכם לחשוב על דרך פעולה, ואז להוציא אותה אל הפועל. להתכופף או לשכב כדי להתחמק מן היריות, לצלוף באויבים על המקלעים הנייחים ורק אז להתקדם הלאה. מי שלא מתכנן – מת.

משימות פיצוץ

השלבים המעטים במשחק בהם, למרות הכל, תילחמו לבד, הם השלבים החלשים ביותר שלו, ומשימה אחת שכזו אף הצליחה לשעמם אותי. בזה, בערך, מסתכמות התלונות שלי כלפי עיצוב השלבים של Call of Duty. המשימות במשחק יפתיעו אתכם כל פעם מחדש, והן מציגות אקשן מטורף, מהסוג שיגרום לכם לרוץ מחבילת בריאות אחת לשנייה בעוד הלב שלכם לא מפסיק להלום בקצב. ויש בהם הרבה פיצוצים. וטנקים. ומטוסים. וכבר הזכרתי פיצוצים?

אגב, כל המשימות במשחק יוליכו אתכם בנתיב קבוע כמעט לחלוטין, ומצפן בתחתית המסך יראה לכם תמיד את הדרך אל המטרה הבאה שלכם. ב-Call of Duty, לעולם לא תלכו לאיבוד. אין אזורים לחקור, ואין אפילו דלתות שאפשר לפתוח. וזה טוב, כי מחקר זה לא הקטע פה. הקטע הוא לא למצוא את הדרך, אלא ליהנות ממנה ומהתסריטים שמלווים אותה. הרעיון הוא שתרגישו בתוך סרט של מלחמת העולם השנייה, ובזה Call of Duty מצליח יותר מכל משחק אחר.

משחק מצוין - גם ברשת

המערכה לשחקן יחיד של Call of Duty היא די קצרה, והיא נגמרת תוך 9-10 שעות. לאחר מכן, אין לי ספק שתרצו ליהנות שוב מכמה משימות אדירות באמת שקיימות במשחק, אך תוכלו גם לנסות את המצב מרובה המשתתפים של המשחק, שהצליח לבדר אותי במשך שעות ארוכות. משחק הרשת של Call of Duty כולל מספר מצבי משחק, חלקם מבוססי מטרות ('השיגו את המסמכים' או 'פוצצו את התותח') המשוחקים במגוון מפות בנויות היטב.

עם זאת, הכי נהניתי ממצבי ה'כולם על כולם' הרגילים שכלולים במשחק. כאן נמצאים כל הדברים שהופכים את המערכה לשחקן יחיד של Call of Duty לכל כך טובה, כמו הסאונד המשובח והנשקים המהנים, והם הופכים את ההרג ההדדי לכיפי במיוחד. השחקנים ברשת מצליחים לספק אתגר אמיתי, ואם לא תיזהרו, תתפסו מחסה ותשכבו על הרצפה בעת הצורך, אתם צפויים להפוך לבשר תותחים. אבל ברגע שמבינים איך לשחק ולומדים להכיר את המפות, למצב ה'כולם על כולם' (Deathmatch) של Call of Duty אין הרבה מתחרים.

תוספת מגניבה במיוחד למשחק מרובה המשתתפים של Call of Duty באה לידי ביטוי רגע אחרי שהורגים אתכם. כשזה יקרה, תוכלו לראות בדיוק מי הרג אתכם ואיך, כאשר המשחק מראה לכם את רגע המוות מנקודת המבט של השחקן שירה את הכדור שחיסל אתכם. זה לא מפליא, אם כן, שהמשחק כבר הפך למאוד פופולרי ברשת, כך שאף פעם לא תהיה לכם בעיה למצוא שרת לשחק בו.

לפני סיום, כרגיל, עלינו לדבר קצת על הגרפיקה במשחק. Call of Duty משתמש במנוע הגרפי המיושן של 'קווייק 3', ולמרות זאת הוא מצליח להיראות לא רע בכלל, כנראה בזכות שדרוגים מסיביים למנוע. בכל זאת, אל תצפו לגרפיקה עוצרת נשימה. האובייקטים המרובעים מדי מהם סובלים כל המשחקים מבוססי 'קווייק 3' עדיין כאן, ופה ושם תוכלו להבחין בטקסטורה לא מספיק מפורטת. זה אף פעם לא מספיק בולט כדי להפריע, והמשחק מצליח ליצור מספיק רגעים מרשימים גראפית ופיצוצים מרהיבים, שמצליחים להשכיח את הבעיות האחרות.

למעט נושא הגרפיקה, Call of Duty הוא משחק מלוטש, מהוקצע ומצוין מכל בחינה. אין בו באגים, אין בעיות ממשק או שליטה, ויש בו המון כיף, כמויות עצומות של אדרנלין ואת הסאונד הכי טוב ששמעתי במשחק מחשב כלשהו. Call of Duty הוא משחק מלחמת העולם השנייה הטוב ביותר שיצא עד היום. אז אם עדיין לא הבהרתי את עצמי, אתם הולכים לקנות את המשחק הזה ולשחק בו. רצוי ברגע זה. ותפסיקו לאכול כל כך הרבה ביסלי אם אין לכם כסף.

הנאה: 10
קול: 10
גרפיקה: 8
ממשק: 9
קושי: 9
ציון כללי: 9.2