כל היהודים האלה!

מה הקשר בין עסקים לאפיקומן? מה המורה לתנ"ך הסתירה מכם? ולמה כל הגויים (יימח שמם) שונאים אותנו?!

ג'ואיש

כשחושבים על זה יהודי באנגלית זה JEWISH. הסיומת ISH באנגלית כמעט אף פעם לא באה בהקשר חיובי (עיין ערך Selfish או Foolish) מכאן יש להניח שהגויים (יימח שמם) רואים יהדות כתכונה בעייתית למדי ומגנים אותה.

רמפל - סטינקי

מכירים את הסיפור על עוץ לי גוץ לי (במקור – רמפלסטינסקי), שעזר לבת הטוחן לצאת לחופשי תמורת בנה הבכור העתיד להיוולד?

מדובר בגמד שיש לו אינסוף זהב טהור והוא מתעקש שהוא צריך תינוק זכר מאיזו שיקסע פשוטת עם.
מה יש לגמד לעשות עם תינוק זכר? זה די מחשיד, מה הוא פדופיל או משהו?. מילא היה מבקש לעצמו עוּבר, במקרה כזה הייתי מתרצה ונותן לו ליהנות מהספק שאולי הוא בסך הכל מעוניין בתאי גזע עובריים לצרכי מחקר לגיטימי ופורץ דרך. זה לא המקרה, מה שמביא אותי למסקנה הבלתי נמנעת שהוא ככל הנראה סתם רוצה קצת דם נוצרי סחוט טרי לשם הכנת מצות לכבוד חג הפסח.
רמפלסטינסקי באמת מצלצל יהודי משהו.

אפיקומן

והנה דוגמא שתמחיש למה הגויים (יימח שמם) חושבים לפעמים עלינו היהודים באופן שלילי וסטריאוטיפי. מנהג האפיקומן הוא מנהג יהודי שעונה על כל הסטריאוטיפים החשוכים מימי הביניים. רק יהודים יכולים ללמד את הילדים שלהם להתעסק ב"מסחרה" מלוכלכת בערב חג, ליד שולחן האוכל שסביבו כל האורחים והמכובדים ובעצת כתבי הקודש לעודד את הילד הרך לגנוב את האפיקומן. כן, בדיוק ככה, לגנוב מהמבוגרים.

אחרי שהדרדק הצליח במשימתו וגנב את האפיקומן הוא זוכה על פי המסורת לדרוש מעורך הסדר מתנה תמורתו. עד שלא תמה עסקת החליפין, נאלצים האורחים לשבת כבני ערובה בידי הגנב הקטן עד להודעה חדשה מבלי שהטקס יבוא על סיומו. מדובר כאן בלא פחות מעסקה שפלה, הקטן יודע שהמבוגרים זקוקים נואשות לאפיקומן הגנוב שבידיו ולפיכך שהוא בעמדת כוח המאפשרת לו לסחוט אותם עד שמבוקשו יענה. הילד היהודי למד איך מוציאים לפועל עסקה ראויה: למצוא נקודת תורפה של אדם בזמן הנכון ולנצל אותה כדי להשיג רווח מהיר. חבל רק שדווקא בעסקאות של חילופי השבויים הגן היהודי לא כל כך עוזר לנו לאחרונה.

עבודת מטה

אם כבר ביהודים עסקינן, הנה קצת מן המקורות (בראשית ל"ח): איש היה ביהודה בימי התנ"ך, אונן שמו. הבנאדם הטריד את עצמו מינית (ואף נהנה מכך יש להניח) ולבסוף נשאר וכל תאוותו בידו (עוד לא המציאו אז את נייר הטואלט). העניין התפרסם איכשהו בציבור ומאותו רגע הייתה הפעולה הנ"ל ידועה בשם "מעשה אונן" (לימים "אוננות").

אני בטוח שאונן הזה עשה הרבה דברים יפים ומגוונים (ולא מגונים) בחיים שלו. אולי הוא נהג לחטוב עצים למשל, אבל אף אחד לא החליט שמעכשיו יש לומר "אוננתי עצים למדורה" או בטח יצא לו לתת פעם איזו סטירה הגונה למישהו, אבל אף אחד ביהודה לא קם בוקר אחד ואמר "אשתי פטפטה יותר מדי אז אוננתי לה על הפרצוף". ככה זה אנשים, פעם אחת בנאדם מועד ועושה איזו שטות ורק את זה זוכרים לו לתמיד. אה, כן וגם אלוהים דאג לחסל אותו בגלל כל העסק. איזה באסה לאונן.

הפדגוגיים הדמגוגיים

אבל סיפורים תנ"כיים שכאלו לא ממש מלמדים בכיתה, אה?
תארו לעצמכם כמה סיפורי מין עסיסיים (שלא לומר דוחים ממש), פזורים לאורך התנ"ך? חלקם מוצלחים לא פחות ממיטב אתרי הזימה שרובכם ביקרו בהם בשעה האחרונה (או שיבקרו בהם בשעה הקרובה). לרוע המזל שם לעצמו משרד החינוך למטרה לגונן על נפשם הרכה של התלמידים ולחסוך מהם תיאורים מיניים קשים.

זה ממש חבל, הנה סוף סוף משהו פיקנטי בתנ"ך, שאפילו המופרע של הכיתה (זה שבהפסקות גונב לחנון של הכיתה את המשקפיים ומורח אותם בטיפקס) היה מקשיב להם בריכוז רב גם בלי מנת הריטלין - פורטה היומית שלו. המורה הנבוכה מעדיפה פשוט לדלג בקלילות לפרק הבא והתלמידים אפילו לא מודעים לכך שהם פספסו פה איזה משהו מעניין.

נ.ב. – שעיה, אם אתה קורא את זה, אולי אפשר לקבל כבר את המשקפיים שלי חזרה? אני ממש צריך אותם. אפילו כבר קניתי מדלל לטיפקס.

חמש תהיות לסיום

• אם לפצצות סירחון יש תאריך תפוגה, זה אומר שאחרי שהוא עובר הן מפסיקות להסריח?
• גם לכם קורה לפעמים שאתם אוכלים משהו עיסתי כמו קוסקוס ועדיין אתם מתפתים ללעוס אותו קצת למרות שברור לכם שאין בלעיסה שום צורך ממשי או תועלת?
• איך זה שדווקא אנשים שקוראים לעצמם "אניני טעם" בוחרים לא פעם לכנות צחנה איומה "ארומה משכרת"?
• האם השפה הארמית הייתה היידיש של ימי התנ"ך? מין שפה מיושנת שרק הזקנים השתמשו בה כדי לדבר ביניהם?
• למה לסלט עם גבינה בולגרית קוראים סלט יווני? למה לא קוראים לו פשוט סלט בולגרי?