לך בכיוון האורז
אביתר חלימי שמע שאין אורז, והזדעזע. אבל זה בגלל שהוא בדיוק ראה את מיקי בוגנים עובר ברחוב. אבל בכל זאת, האם לא סבלנו מספיק בפסח? וסוכות???
בימים האחרונים כולנו הזדעזענו לשמוע על המחסור העולמי באורז. כתבות בחדשות, כתבות בעיתונים - כל אלה הם דברים שאני מניח שהיו מכיוון שאני לא קורא או צופה באף אחד מהדברים הללו.
זכרון כואב
כמובן שהמחסור הנוכחי באורז מחזיר אותנו אחורה, לאותה צלקת ישנה שנצרבה בגופנו ב-92', שנת מחסור המגבות הגדול. באותה שנה היתה דנמרק, מיצרניות המגבות הגדולות באירופה, נתונה במלחמה ארוכה וקשה עם אויבתה הגדולה, הלא היא "הוט ספרינגס", עיירת נופש קטנה בארה"ב.
הרקע למלחמה אינו חשוב (משהו שקשור במינוח הלעגני "מטלית" בו נקטו תושבי הוט ספרינגס כלפי סוגי בד שהדנים בפירוש דרשו לכנות "מגבות"), אך מה שחשוב הוא התוצאה ההרסנית: את שנת 92' העביר העולם כולו ללא מגבות, וחוץ מאשר בצרפת, נאלצו תושבי העולם כולו לחיות את חייהם בבלבול, דאגה וטפטוף. המלחמה גבתה גם את חייהם של כל תושבי דנמרק.
מצע זה על שום מה?
מדוע, בעצם, אנחנו כה מזדעזעים מהמחסור האחרון באורז? אנחנו הרי לא אוהבים אורז. מעולם לא אהבנו אורז. אורז הוא לא יותר ממצע בו משתמשים בני האדם כדי לשים עליו תבשילי ירקות. הרבה בדומה לחסה בתחתיתו של סטייק עסיסי, או הצלחת שמתחת לחסה. או השולחן שמתחת לצלחת. אילו יכולנו, הרי, היינו חותכים את כל השטויות ואוכלים הישר מן הרצפה! בלי אורז, בלי צלחות, בלי שולחנות. אפילו בלי מרצפת. האם לא הגיע הזמן שכולנו נשב על הרצפה, נפרק את הבלטה, נעיף הצידה את השטר הישן של העשרה שקלים שהחבאנו לעת מחסור, ונאכל את תבשיל הירקות שלנו הישר מאדמת הבוץ הזולה עליה נבנתה דירתנו המעופשת על-ידי צמד קבלנים נוכלים, אי שם לפני שתיים או שלוש מאות??? חומר למחשבה.
אם אין אורז, שיאכלו אורז מלא
לאלה מאיתנו שבכל זאת זקוקים לאורז, יש תחליפים רבים. לקחנו את אריק מוסקובסונסקי, מדען מאוניברסיטת צומת יד מרדכי, לשיחה בנושא.
- "שלום אריק"
- "וברכה"
- "אריק, מה אתה יכול להציע לקהל קוראנו, לקראת המחסור הצפוי באורז?"
- "ובכן, אנחנו כאן באוניברסיטת צומת יד מרדכי צפינו את הבעיה כבר בשנת 2001, אז התחלנו לעבוד על פיתוחו של רובוט-חלל בשם ג'פרי"
- "מה... מה הוא עושה, בדיוק?"
- "ובכן, ברגעים אלה ממש הוא מחריב את קניון גבעתיים. יש לציין שמדובר באבטיפוס שהעבודה עליו טרם הושלמה. אנחנו מאמינים שבקרוב מאוד הוא ירגע ויתחיל להכין אורז. בינתיים אנחנו מאכילים אותו בתינוקות ומשתדלים שלא להכעיס"
"אוקי, תודה לך..."
"אם למישהו יש תינוק לבזבז שהוא לא צריך-"
"תודה"
בלי פאניקה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אחיי, רעיי, לסיכום אומר זאת. עם ישראל עבר רבות במהלך השנים. רק לפני שבוע ציינו את יציאת מצרים. רק בעוד ימים ספורים נציין את יום השואה, ובעוד מספר חודשים - את מלחמת לבנון השלישית. הצלחנו אפילו להתמודד בלי פירה, כי זה מגעיל. החשוב ביותר ברגעים אלו של משבר עולמי, ויותר מזה - ישראלי, הוא להרגע. להרגע, לקחת רגע, לנשום, ולא להכנס לפאניקה. הדבר החשוב ביותר ברגעים אלו, הוא לשמור על צלם אנוש. וכמובן, להמשיך ולשנן לעצמנו שיש דברים חשובים ביותר בעולם מאורז. אפילו שזה לא נכון.