מדריך לאהבלה הירוקה

הפז"מ שלי בתור צפרדע זית מן המניין דופק בקושי שבועיים וחצי, וכן - תקראו לי צעירה, אבל אין לי מושג מה הולך בצבא. כרגע, כל מה שאני עושה זה לנסות לסגור את הריצ'רץ' של תיק ענקי, שכביכול אמור להכיל את כל מה שאני צריכה לאלוהים יודע עד מתי. בינתיים, בזמן שאני עומדת על התרמיל שעוד שנייה מתפוצץ ומתמלא בשמפו ומשחת שיניים מבפנים, והרוכסן המעצבן (אני ממש משתדלת לצנזר את כל מה שאני באמת חושבת על אמא של הרוכסן הזה) נתקע, עליתי על רעיון אדיר. אחד הדברים שחיילים אוהבים לעשות, לא משנה עד כמה הם חכמים או מנוסים, זה לתת עצות. אז קבלו את מדריך האהבלה המומחית לענייני תרמילים, והאחריות היא על המשתמש בלבד.

איך סוגרים את התיק? כפי שרמזתי בפתיחה, סגירת התיק כוללת תרגילים אקרובטיים מסובכים, שאפילו המורה לספורט שלכם מהתיכון לא תבין איך זו שמעולם לא קיבלה ציון עובר על כפיפות בטן הצליחה לבצע. אני אישית ממליצה לעמוד על התיק ביחד עם היפופוטם מצוי (או עם מישהו במשקל דומה), שיוציא את כל האויר המיותר מהתרמיל המסכן ויכווצ'ץ' אותו עד לרגע המרגש, בו הרוכסן ייפגש לראשונה בחייו עם הקצה השני של המסילה שלו. מקסימום תאלצו לזרוק את שאריות התיק לפח ותיקחו את המזוודה הענקית על גלגלים, זו הורודה הזועקת (אמא שלכם קנתה, כדי לזהות אותה מרחוק באולם קליטת מטען) שאפילו הסמלת שלכם לא תתאפק ותצחק לכם מול הפרצוף בגללה.

שאיכשהו האוטובוס בכל זאת הגיע. משום מה, ישנם נהגים רבים שעוד לא פגשו מימיהם בגאז'. אבל זה רק לטובה. בשעות הבוקר העמוסות עם ישראל השלו והאדיב בדרך כלל, משתנה. נוסע לנוסע זאב. פתאום על כל מושב יש עשרה מתחרים, שתשעים אחוז מהם נותרים לעמוד ולהחזיק במעקה של מדף המטען האישי בבושת פנים. התרמיל העצום שעליך מהווה יתרון: כל מי שינסה להידחף ולעקוף אותך במעבר, יקבל תא צדדי, זה שמכיל את האולר וכלי הגילוח, ישר לפנים. אתה והתיק תופסים ביחד ספסל שלם, ואין מקום לאף טיפוס מזעזע לשבת לידך. והכי טוב- דפקתם את המערכת. החוגר מאפשר גם לכם וגם לנוסע הסמוי שיושב בין המגבות לסוע חינם, כמעט עד אילת.