זהירות! נהגת חדשה!
מסתבר שלהוציא רשיון זה עסק יקר, מסובך ומסוכן. בעיקר להולכי רגל
זה דבר שרק מי שנולד בסוף השנתון שלו יכול להבין. תמיד היינו הכי קטנים, היה לנו בר ובת מצוה שנה מאוחר מידי, וכאשר כולם השוו בין המנילות שלהם, היינו בטוחים שהצבא שכח מקיומנו עד כיתה י"ב.
לילה אחד, אחרי עוד נסיעה מזעזעת עם החבר הכי טוב שלי, שניסה לבדוק אם אפשר להאיץ ל-100 קמ"ש ברחוב מלא במפרים, החלטתי שזהו זה - אם הוא יכול להוציא רשיון, אז אפילו אני, בעלת כישורים טכניים ששברה כבר שתי מצלמות של מגמת הקולנוע של תיכון מוסינזון (אה, ואני זו ששרפה את הצ'ינצ'ילה בכיתה י"א, התעלומה נפתרה), יכולה.
רשיון זה עסק יקר
מתוך החלטה להיות פרקטית, ניגשתי ישר לכספומט, שבישר לי בשמחה רבה שאני נמצאת בפלוס של ארבעה שקלים ותשעים אגורות בחשבון העובר ושב שלי. בחישוב מהיר- כמעט שתי דקות של שיעור נהיגה. האמת, אותו הסכום יושב בחשבון גם היום. מתישהו כשאצטרך לשלם עמלות וריביות לבנק, הוא יהיה שימושי. אך כתבתכם לא אמרה נואש, והמשיכה לפתח את הביזנס העצמאי שלה - עזרה בשיעורי הבית לילדים ביסודי (שזה כמו בייביסיטר רק משוכלל ותמורת שלושים שקל לשעה). בשלב מסויים התרחבתי גם לעסקי החנויות של מזון חתולים, שפית בבורגראנץ', צהרון, והשיא - הפעלות של המוני ילדים מנוזלים בימי הולדת.
רפי, האומלל שבחרתי להתרסק איתו לתוך עמק במדבריות של ארה"ב סטייל "תלמה ולואיז", לא הבין למה הוא נכנס. בשלושים השיעורים הראשונים הייתי, בניסוח עדין למדי, סכנה לציבור. הוא גילה לי, בוגרת כמעט 12 שנות לימוד בציונים די סבבה, שכנראה יש לי הפרעת ריכוז חמורה, שבעיקר מפריעה לי לשים לב לתמרורים ולהולכי רגל שאימצו לעצמם מנהג מוזר ביותר, לקפוץ מולי בכביש ולבדוק אם הם אמנם מרגישים ברי מזל. יומיים אחרי שפיענחתי איך לעבור להילוך שלישי שאלתי מתי הטסט, הוא רמז לי, לא ממש בעדינות, שיש שתי אפשרויות: לעבור לאוטומט או להצטרף למועדון הנוסע המתמיד של "אגד" (ההרשמה נסגרה כבר בספטמבר, למעוניינים).
היום הגדול מגיע
כעבור 76 שיעורים, וכל כך הרבה תלמידים שהתחילו אצל רפי אחרי וסיימו לפני, הגיע סוף- סוף הטסט. נכנסתי לאוטו עם חייל בעל הבעה כל כך היסטרית, שהאוטו רעד מפחד ביחד איתו. אני, המרגיעה הלאומית, הפעלתי את המערכת וצלילי ג'אז מילאו את הסיאט הירוקה. הוד מעלתו הטסטר התיישב על ידי, והורה לי לצאת מהמגרש של משרד הרישוי. המנוע נכבה לי שלוש פעמים, אך בסוף הצלחתי. היה אפילו נחמד, האמת, עד כמה שניתן לומר על מבחנים שנועדו מראש להכשיל אותך כדי לא לתת לעוד נהגים מטורפים לעלות על הכביש. הטסטר שרק עם המוזיקה, ואחרי 20 דקות וחניה לא צמודה מספיק למדרכה, הכל היה כבר מאחורי. נכשלתי. על שלא הסתכלתי מספיק במראות. אה, וגם משום שהתקרבתי לצומת ללא שדה ראייה מהר מידי. למרות שידעתי כבר בחוש השישי שלי שהיא ריקה, וצדקתי. בטסט השני למדתי מטעויות העבר, והסתכלתי המון במראות, ולפני כל צומת ירדתי להילוך ראשון. משום מה הבוחן היה עצבני למדי. יכול להיות שזה בגלל שכמעט נכנסתי במשאית חונה, לא הצלחתי לעבור נתיבים, אבל בעצם, קטע הכביש בין כפר סבא לקלקיליה היה עמוס באופן מוגזם, ככה שזו בכלל לא הייתה אשמתי.
בינתיים אתם יכולים להיות רגועים, אין סכנה שתפגשו אותי על הכביש בזמן הקרוב. אני מבטיחה לחזור, מייד כשיהיה לי כסף לטסט שלישי. ורק עוד משהו לסיום: להוציא רישיון זה עסק יקר, אבל אפשרי. מצד שני, אין מצב שתוכלו לשלם על החיים של החברים שלכם מהמשכורת ממקדונלד'ס. תוכיחו לכולם שאתם אלופי הרייסים. בקארטינג.