למה אין לי רישיון

אין לי רישיון. בחיי. מופתעים? לא יודעת, אותי זה נורא מצחיק, שאנשים מניחים אוטומטית שבגילי אני בטוח נוהגת. הם מתקשרים להזמין אותי לאיזה מקום, ואז שואלים: את יודעת איפה זה נמצא?

ממש פשוט. את נכנסת מהרחוב הזה, אחר כך להוא, פונה שמאלה ברחוב שאחר כך וכו'.
ממש לא נעים לי להגיד להם אחרי ההסברים המפורטים האלה שאני זקוקה רק לכתובת הבסיסית, כי ממילא אגיע לשם ברגל/ אוטובוס/ מונית/ טרמפ, אז אני פשוט אומרת: "סבבה, נתראה".

אסור להנחית על מכרים חדשים בשורות כמו "תשמעו, האמת שאין לי בכלל אוטו. וגם לא רישיון". הם יזדעזעו. המחשבה הראשונה שלהם תהיה שנכשלת בתשעה טסטים וגם בטסט העשירי חינם, או שדרסת מישהו ושללו לך. האמת שדווקא למדתי קצת נהיגה פעם, די בהצלחה, וכל מה שמנע ממני באותה תקופה לגשת לטסט היה דווקא היעדרו של מבחן התיאוריה, אליו לא ניגשתי עקב שילוב קטלני של עומס לימודים ועבודה. גם כשכבר היה לי זמן ללכת לעשות אותו מצאתי מיליון ואחד תירוצים לדחות. בסוף הבנתי: תכל'ס, אני פשוט לא רוצה רישיון. בכלל. זה לא מגניב אותי, זה לא נחוץ לי, יש לי דברים הרבה יותר חשובים להוציא עליהם כסף וזמן עכשיו מאשר שיעורי ריענון וכל הבירוקרטיה הנלווית. אוטו אין לי ממילא.

אין כסף, אין כוח ואין רצון

זה עוד דבר שאחרים לא יכולים להבין: מילא זה שאין למישהו אוטו, או כסף, או זמן להשקיע בשיעורי נהיגה- איך אפשר שלא להשתוקק, אפילו תיאורטית, להתנייד בעצמך? ואני אומרת, הנה, עובדה, זה לא חסר לי בכלל. הרבה יותר נוח ללכת ברגל כשאפשר, ולהנות מהאוויר ומהטבע. אם זה קצת רחוק אז לוקחים אוטובוס, ושם אפשר לפגוש טיפוסים מרתקים. אם זה ממש מקרה של פיקוח נפש אז לוקחים מונית, לא ביג דיל. מקסימום תמיד יהיה שם איזה נהג מצחיקול שיאכל לך את הראש בדיבורים וישאל אותך איך יצא לאבא שלך כזה פרח אם הוא לא גנן.

בדרך יש גם זמן לחשוב על כל מיני דברים כי לא צריך להתרכז בכביש, לשמוע מוסיקה, לדבר חופשי בפלאפון, אם זו נסיעה ארוכה אפשר גם לישון קצת. לא צריך לחפש חנייה במשך שעה, לא צריך להיתקע בפקקים ולהשתלב בין כל מיני נהגים שאין לדעת מי בדיוק נתן להם רישיון ואיזה פטריות הזיה הוא לקח קודם (גם כאלה ראיתי). כל זה כמובן אפילו בלי להיכנס להוצאה הכספית שבאחזקת רכב.

לשמחתי, אני מתחילה להכיר עוד ועוד אנשים מצוינים שעברו את גיל העשרה והם עדיין נטולי רישיון. חלק מהם באמת דרסו מישהו לפני שנתיים אז עושים להם קצת בעיות עם החזרה לכביש, אבל רובם הגדול- אפילו בנים- כלל לא טרחו ללמוד נהיגה מלכתחילה. הם לא מוציאים מכלל אפשרות שאולי יעשו את זה בעתיד, אבל כמו שאמר לי אחד מהם: "אני מספיק מבסוט מהאופניים שלי כרגע. אם מפריע לבחורה שאני לא בא לאסוף אותה עם אוטו- שתלך לחפש". נהדר, לא?

אז בלי לחץ, רבותיי- גם אם בא לכם לשבת מאחורי ההגה וגם בא לכם להיצמד לססטוס של הולכי רגל, הכל הולך. או נוסע. מה שחשוב זה רק לשמור על עצמנו תוך כדי. יאללה, מי נותן לי טרמפ הביתה עכשיו?

עוד בנושא:

סיפורים מהטסט- הכותבים שלנו היו שם ויש להם מה לחלוק אתכם
בחורה על ההגה- נעמה שיינמן, נהגת חדשה, טוענת: אנחנו נוהגות יותר טוב
גבר על הכביש- גבר אמיתי חולם לקבל רשיון מיום הולדתו הראשון
אוהבים לנהוג ואין לכם רשיון? שחקו במשחקי חניה