חוקי הטוקבק

טוקבקים. בעברית, תגובות גולשים. חומר הסיכה שמניע את האינטרנט על צירו. האנשים המגיבים הם אלה שמפיחים רוח חיים בפינות הצחיחות והמשעממות ביותר של הרשת: הם מתבלים אותה בטיפשות, שגיאות כתיב וכל מה שגרוע באופי האנושי.

עקב המלחמה, לאנשים היה הרבה מה להגיד. הטוקבקים פרחו בכל אתר חדשות כמו פטריות על כפות רגליים של קשיש. לכבוד המצב הבטחוני, סקירה של תופעות נפוצות מרשימות הטוקבקים בימי המלחמה.

הראשונים

בכל קטע שעולה לאוויר ואיפה שאין סינון תגובות במערכת, הטוקבק הראשון [או השני, או החמישי..] ידווח: "אני ראשון!!!!!!1!".

מי הם אותם הראשונים? מדוע הם כה מתלהבים? האם הידיעה שהם ראשונים מביאה להם תחושת סיפוק וגאווה? האם הם מדפיסים את הכתבה יחד עם תגובתם, ממסגרים ותולים על הקיר לראיה? האם מציגים הם אותה בראיונות עבודה? כשהם מביאים בחורות הביתה?

כנסו דחוף!
ההודעות שהכותרת שלהן היא "כנסו", הן ההודעות הכי חסרות חשיבות. אתה תמיד נכנס אליהן, ומתאכזב.

חוק הכוסית
אם מופיעה בכתבה תמונה של בחורה נאה, לפחות חצי מהתגובות יעסקו בה. גם אם זו כתבה על גידולים ממאירים ברחם.

פופולריות 1

הנה סימן שהאתר פופולרי: כשמופיעים טוקבקים המפרסמים כל מיני דברים לא קשורים. למשל כשמישהו מעלה קישור לאתר היכרויות לכלבים בכתבה על בריאותו של אריק שרון. או אחר מלנקק למשחק רשת שבו צריך להלחם בחייזרים בחלל, בתור תגובה לכתבה על יהודים שנלחמים בערבים בלבנון.

פופולריות 2
כותב הידיעה יכול לרשום לזכותו הישג כאשר ברשימת אלפיים הטוקבקים שלו יהיה חרמן שישאיר את מספר הטלפון שלו להיכרויות. בימים קשים אלה, לא חסרו מגיבים בודדים שישמחו לארח פרגיות מפוחדות מהצפון.

בחורי ישיבות
בכל רשימת תגובות, תהיה לפחות תגובה אחד של דתי שטוף מוח שמסביר לנו בדיוק למה אויבינו טובחים בנו: כי עם ישראל אוכל בשר עם חלב ולובש חולצות בטן. תועבה.
הוא לרגע לא מעלה את המחשבה שזה קורה כי הוא ושכמוהו בוחרים שלא להתגייס לצה"ל ולתרום את חלקם בהגנה על המדינה. סליחה אם פגעתי הרגע ברגשות של חובשי הכיפות שכן משרתים.

צריך ל...

אחד מתוך שני מגיבים יודע ב-ד-י-ו-ק מה צריך לעשות כדי לנצח במלחמה. צריך ל - להוציא את הטנקים, להכניס מטוסים, להכנס בהם, לפתוח להם את האמא, להפוך את הבונקרים שלהם לגן חיות, לסרק את הילדים שלהם עם מסרק כינים.

מאחורי המסך, כל אחד יכול להיות מדינאי מחונן. בחיים האמיתיים, אלה אנשים שלא יהיו מוכנים לצחצח שיניים למען המאמץ המלחמתי.

כשהתותחים רועמים, השמאלנים שותקים
תופעה מעניינת. בידיעות מלחמה, המגיבים מתחלקים לכמה קבוצות עיקריות:
1. רוב של גזענים צמאי דם שסבורים שצריך לקצוץ דק דק את הערבים.
2. אזרחים מודאגים ששולחים חיזוקים ללוחמים.
3. כמה מגיבים בודדים שמקללים את התל-אביבים המנותקים ומאחלים שיפול להם טיל בדירת הגג.

והיכן הם השמאלנים שוחרים השלום? האם הם התמעטו עקב המלחמה? האם אין זה לרמתם להגיב? האם הם שותים לטה מקיאטו?

חוקי הטוקבק בג'נענע
הטוקבקים בג'נענע ובערוצי הצעירים השונים הם מסמך עגום שמראה חד משמעית: מערכת החינוך נכשלה. לפניכם הוראות פשוטות איך לכתוב תגובה אופיינית בג'נענע:

1. רשמו בכותרת: כנסווווווווווו
2. המציאו לעצמכם שם מהרפרטואר הרחב של "כוס!ן אש מג*ל שש!!!!!1", "אורטלוששש הנס*כה המאממת!!!!1".
3. הביעו את דעתכם לגבי הכתבה: "כתבה מפגרת חחחח" או "כתבה חמודה חחחחח"
4. מסרו את אהבתכם למי שאתם מעריצים. לדוגמה: "אגמוש שולתת!" או "אודי מלךךךך!"
5. הוסיפו הערה גזענית למען העדה השנואה עליכם. "מה, היא רוסיההה? איכססס!"
6. ד"שים לחברות.
7. לפני שאתם לוחצים על "שלח", בדקו טוב טוב שיש לפחות שגיאת כתיב אחת בכל מילה שכתבתם.

והרי לכם תגובה לתפארת! יאללה, עכשיו אתם מוזמנים להכנס בי בתגובות שלכם.

באהבה, מנזורולה

עוד צחוקים ואינטרט בכתבות האלו:

שירלי דוט.קום - מנזורולה על חוקי הרשת. אם אתה לא קורא, אין לך לב
אודי מכה שנית - הפרק החזק על הטוקבקים
כל הזין בטוקבקים - למה יש למגיבים זין קטן