ספיישל פאדיחות 1

זה קורה לכולם וזה לא נעים. לפעמים אנחנו מעדיפים לקחת את זה לקבר. ולפעמים אנחנו כותבים על זה בג'נענע בתקווה להוריד לנו אבן מהלב. אז תהיו עדינים איתן:

הפאדיחה שלי: נועה אנג'ל
מאחר שאני עושה לעצמי פדיחות כמעט בתדירות בה אני נושמת וקשה לבחור, אלך על אחת מהקיץ האחרון: לבשתי את הביקיני שקניתי שנתיים לפני זה באילת בעשרים שקל, מדוכן של מישהו בשם נאג'י, והלכתי לים.

שם צד את עיני משתזף חמדמד, חנון חביב כזה מהסוג שאני אוהבת, והחלטתי (מתנצלת מראש על השימוש בביטוי) לעשות לו עיניים. לצורך העניין נכנסתי למים ושכשכתי כמו עלק-כוסית מהפרסומות, בונה על זה שכמה דקות אחר כך אלך אליו ואציג עצמי בנונשלאנס.

אך לחיים תוכניות משלהם ופתאום הגיח מאחורי גל ענקי (בעצם זה נראה יותר כמו מיני-צונאמי), התנפץ עלי והטביע אותי, בועטת ומפרפרת. אם לא ציינתי קודם- אני שוחה לא משהו כשיש לי כמות מסחרית של מלח בדרכי הנשימה.

אחרי שחילצתי את עצמי בקושי מהמים, אומללה ומדובללת, גיליתי למרבה הזוועה שהביקיני החליט להיפרד ממני ולנסות לצוף חזרה לבית שלו באילת. למזלי הצלחתי איכשהו לקשור אותו אלי בחזרה, לנוס במהירות לחוף הומה האדם, להתעטף במגבת ולעוף קיבינימט מהמקום. אשר לחמוד ההוא- אני חוששת שהוא ראה הכל כי הייתי ממש מולו, ושהוא כבר לא יעשה לי ילד אפילו ממקלות של בייגלה.

מוסר השכל: לא לקנות ביקיני בעשרים שקל מאף אחד בשם נאג'י לעולם ועד. בכלל, לא לקנות ביקיני. אם את כבר משלמת על בגד ים, לפחות שיהיה לו יותר בד. והכיטוב- לא ללכת לים בכלל, יש שם רק מדוזות וערסים. שבי בבית במזגן, תקראי ספר, תאמיני לי, לא צריך יותר.

הפאדיחה שלי: נעמה שיינמן

מה הדבר שכולן מפחדות ממנו בדייט הראשון?
כולנו מפחדות מאיזה פאדיחה נוראית שתהרוס הכל ותשלח את הבחור הרחק הרחק מאזור החיוג שלנו. בשביל זה אני פה, לספר לכן שזה באמת ככה:

את הבחור ההורס ההוא הכרתי דרך חברה באיזה בר מקומי, החלפנו טלפונים וכבר למחרת בערב קיבלתי טלפון מאותו חתיך משגע וקבענו לצאת. הוחלט ללכת לסרט, היה נפלא: סרט טוב, בחור טוב והיה נראה כאילו דבר לא יהרוס את הדייט המושלם הזה, אבל דברים טובים דינם להשתבש.

לאחר הסרט ישבנו לנו בנחת ודיברנו להנאתנו וברגע קריטי אחד זה קרה: הסנטר שלו נפגש עם המרפק שלי פגישה חזיתית וכואבת במיוחד.
אני לא יודעת מה אתם חושבים, אבל במהלך כמה השניות האלה עברו לי המון המון מחשבות בראש, וכולן היו באותו כיוון- הוא עכשיו יחזיר אותי הביתה ואני לא אשמע ממנו יותר. אחרי הכל זו זכותו אחרי שמרפקתי לו את הצורה.

אז זהו, שלא.
הדייט לא נגמר בזה, הבחור כמובן סבל מכאב עז בסנטר (אז אם במקרה ואתה קורא את זה, שוב סליחה) אבל המשכנו בדייט וכל זכר לפדיחה נעלם כלא היה.

ומה למדנו מזה תלמידים יקרים?
שלכולם יש פאדיחות. התפאדחת זה נורמלי וזה לאו דווקא יגרום לכל העולם לקרוס.
בסופו של דבר דינה של פאדיחה היא להיות זכורה כדבר משעשע שקרה לפני המון המון זמן. אגב, לבחור ולסנטר שלום.

הפאדיחה שלי: קטיה ריטבין

אז נעמה סיפרה לכם שדייט ראשון עם פאדיחה יכול להגמר טוב. תרשו לי לתקן אותה:
זאת הייתה הפעם הראשונה שיצאנו, אחרי שחודשיים שלמים הייתי עסוקה בצייד אינטנסיבי אחריו.

יום אחד, הוא פשוט ניגש אליי ושאל אם בא לי לצאת איתו ואני שיותר לא האמנתי מאשר האמנתי ישר קבעתי איתו דייט, ובמקביל תור במספרה ופגישה עם חברה כדי לקנות בגדים חדשים.

אז הלכנו לשבת באיזה פארק באזור השרון, פרשנו שמיכה דקה, פתחנו בקבוק יין והתענגנו על הצללים היפים של האורות על מי האגם. הוא לחש משהו ברכות, אני מצמצתי בעיני, העברתי יד מהירה על הצוואר והתקרבתי אליו מעט. הכול היה ממש לפי התסריט, רק כינורות וחצוצרות היו חסרות ברקע כדי להפוך את הדייט הזה לסרט הוליוודי טיפוסי ואפילו לזכות באיזה אוסקר על הדרך.

אחרי שלוש שעות של מזמוזים על השמיכה ואחרי שהיין כבר עלה קצת וסחרר את הראש החלטנו שנזוז לכיוון האוטו. הוא אמר שהוא חייב להשתין ופסע מספר צעדים אל עבר העץ הקרוב ואני התחלתי לרדת לאט לאט מהגבעה לשביל.

היה זה חודש ינואר והגשם האחרון השאיר על הדשא החלקלק את אותותיו. נעמדתי על הרגליים, התכופפתי לקחת את התיק שלי שהיה מונח על הרצפה. בלי לשים לב נתפסה לי הנעל בידית של התיק מה שהוביל לסדרת פעולות מהירה שבסופה התגלגתי על הדשא במורד הגבעה. התפללתי שהוא לא שם לב. אבל כנראה היה מאוחר מידי.

בין העשבים באוזניים שמעתי אותו צועק לי: "את בסדר?" הרמתי את הראש וראיתי את עצמי על הבטן באמצע השביל כשהרגליים שלי פשוקות והתיק שלי מונח במרחק כמה מטרים ממני. לא תמונה יפה במיוחד. מפסגת הגבעה הגעתי לשביל וכל זה בכמה שניות ספורות.

קמתי במהירות וצעקתי שרק נפלתי לשנייה אבל לצערי המראה שלי לא אישר את האליבי הזה. השיער שלי היה פרוע לחלוטין, המכנס הבהיר שלי השתפשף בדשא ותפס גוונים ירוקים והמרפק שלי דימם מעוצמת החבטה.

הוא גרר אותי לאוטו והסיע הביתה ואני פשוט לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. הקשר הזה החזיק מעמד עוד שתי פגישות ואחר-כך הוא כנראה פשוט החליט שזה יותר מידי בשבילו. מוסר ההשכל שלי הוא: אם שותים לא מתגלגלים.

הפאדיחה שלי: שירלי מנזורולה

זה קרה כשהייתי צעירה, רכה, וכמעט בתולה לחלוטין. הייתה לי כוונה טובה: לקיים יחסי מין. בן הזוג המיועד, הידוע גם בתור "הראשון שלי", התבכיין כמו ילדה קטנה.
"אוי אוי אוי", אמר, "איזה מסכן אני! הקונדום לוחץ ולא נעים, אין איזה אמצעי מניעה יותר ידידותי לאיבר המין הענק שלי?"

אותו בחור, כפי שאתם מבינים, היה אידיוט. הייתי צריכה להמליץ לו להימנע מסקס, אבל לא. במקום זה, הלכתי לחפש מידע על אמצעי מניעה חלופיים. את המידע מצאתי בעלון חינוכי מעפן סטייל שנות השמונים, כמו שמוצאים אצל היועצת של השכבה.
היה כתוב שם:
ספוגית – אמצעי מניעה ספוג בקוטל זרע המוחדר לתוך הנרתיק.
היי, זה נשמע טוב, חשבתי, והלכתי לחפש ספוגית בסניפי סופר פארם.

נעמדתי בבושה ליד המדף עם הקונדומים, סוקרת את הסחורה, ובורחת כל פעם שאחת מעובדות החנות התקרבה. שום ספוגית לא נמצאה. רק ערכות לבדיקת הריון, ואיתן עדיף לא להתעסק.

הסיטואציה אילצה אותי להתגבר על הפחד ולשאול אחת מעובדות הסופר פארם:
"תגידי, את יודעת איפה פה יש ספוגיות?"
"ספוגיות? מה זה?" היא שאלה.
"נו, כזה, סוג של, אה, אמצעי מניעה, וזה" גמגמתי.
"טוב, כאן בטוח אין. תנסי בבית המרקחת".
הלכנו לעמוד בתור לבית המרקחת. בסוף התור קידם את פנינו רוקח צעיר.
"יש לכם ספוגיות?" שאלתי.
הוא צעק לרב-רוקחת המבוגרת וחמורת הסבר: "יש לנו ספוגיות?!!!"
לא נשאר אדם אחד בכל העיר שלא שמע.

הרב-רוקחת ניגשה אליי והסבירה כך: "ספוגיות?! איפה שמעת על ספוגיות?! כבר איזה עשר שנים לא מייבאים ספוגיות לארץ! יש להן מהימנות נורא נמוכה. רק 60% סיכוי למניעת הריון. מה זה השטות הזאת, ספוגיות".
לקחתי את הבחור, השפלתי את עיניי, והלכתי משם. כל האנשים שהיו שם, דמיינתי אותם מסתכלים עליי בידענות וחושבים: השרמוטה הזאת, היא הולכת להזדיין. כשאנחנו היינו בגילה, לא ידענו מה ההבדל בין פין לפות. הנוער של היום, פשוט בושה!

מוסר השכל לכל נערה שנקלעת למצב דומה: אל תתרגשי אם הבחור מתבכיין. הוא רוצה סקס בלי קונדום? יופי. אז שיעשה סקס עם היד שלו, כמו שהוא עשה עד עכשיו. אלייך הוא לא מתקרב בלי גומיה על הזין שלו. לא משנה כמה הוא מתחנן. ככה תחסכי לעצמך הריון, מחלות מין, ומבוכה בין מדפי הסופר פארם.