הלו הלו

מישהו זוכר את הימים הרחוקים לפני שהטלפון הסלולרי נכנס בסערה לחיינו? זוכרים שפעם היינו מתקשרים לחברינו הביתה, ואם מישהו מההורים ענה היינו צריכים לבקש אותו לטלפון? זוכרים איך היינו קובעים להיפגש עם מישהו בגינה בדיוק בשש, ואם הוא היה מאחר לא הייתה לנו שום דרך להתקשר אליו ולהגיד "שמוק, תזיז את התחת שלך לכאן"? זוכרים שהסתובבנו עם טלכרט, או אפילו עם אסימונים למקרה חירום?

את הזכרון העמום החליפו מכשירים מרעישים ומפלצתיים: טלפונים סלולריים. היום, תראו לי מישהו שאין לו אחד כזה. לכולם יש! ילדים בכיתה א', סטלנים, זקנות, חולי נפש מאושפזים, אפילו נכים מלידה שאין להם ידיים מורידים רינגטונים בעזרת אצבעות רגליהם.
והיום, אני מגישה לכם אוסף חוקים אוניברסליים שתופסים לגבי כל מי שראה, נגע, או שמע על טלפון סלולרי בחיים שלו. נו, אתם בטוח יודעים על מה אני מדברת.

חמיד יא חביבי

אני יודעת שאני לא הראשונה שעולה על החוק הגורף הזה, אבל אי אפשר להתעלם ממנו. כי זה קורה לכולם:
לכל מספר סלולרי קיים, יגיע ערבי תועה. אתם תענו לו, תגידו "הלו? הלו?" ותסבירו לו שאתם לא מבינים מה הוא אומר. הערבי יפטפט בערבית, יספר לכם בלהיטות את סיפור חייו כנער מוסכים שעלה לגדולה ואתם לא תבינו מילה. אולי יאיים על חייכם בלי שתדעו. אתם תנתקו, הוא יתקשר שוב ושוב. אין ברירה אלא להתרגל לחמיד החמוד. אמצו אותו. הוא יארח לכם חברה בלילות בודדים.

הורים מחוברים

אמא שלכם לא יודעת לשלוח אס-אם-אס. לא משנה כמה תנסו ללמד אותה, היא לא תבין. ואם היא כן יודעת, אבא בטוח לא יודע. אם אתם שייכים לזן הנדיר ששני ההורים שלו מתכתבים באס-אם-אסים, נדפקתם. הם הולכים לנדנד לכם משני כיוונים!

סיפורי גבורה

לכל בעל טלפון סלולרי יהיה סיפור גבורה לספר לכם. איך גנבו לו את המכשיר והוא יצא במרדף אחר הגנב, איך אבד לו הסלולרי והוא נמצא מצלצל בתוך הבטן של הכלב שלו, איך המורה החרימה לו את הנייד והוא היה צריך להתגנב דרך החלון לחדר המורים בשביל לחלץ אותו. ברגע שיש לבן אדם טלפון סלולרי, הוא הופך לגיבור על.

משרד הבריאות

נכון, סלולרי זה מסרטן ולא בריא. אבל בריא עוד פחות מזה, זה לדבר עם אוזניה. קרה לי המון פעמים שראיתי איזה פסיכי בחליפה הולך ברחוב, צועק לעצמו ומנופף בידיו וחשבתי מה לעזאזל לא בסדר איתו. ואז הבנתי שהוא מדבר עם אוזניה. בריא או לא בריא – לדבר עם אוזניה זה הדבר הכי מעפן שיש.

חוק האוטובוס

בכל אוטובוס עמוס, יהיה הפטפטן המעצבן והקולני שידבר ככה שכולם ישמעו את הסיפורים שלו על מה שהולך לו בפרוסטטה.

חוק הערס
כמה שהערס יותר עני, ככה המכשיר שלו יותר משוכלל. זה מדהים. אפשר לפגוש על הברזלים בן אדם שלאחיות הקטנות שלו אין מה לאכול, והפלאפון שלו יכול לנגן, לצלם, להבעיר מדורה, לעשות פליק פלאק לאחור ולסרוג גרביים. אגב, הוא גם מעשן יותר סיגריות.

חוק ההתלהבות

כשאתם משיגים סלולרי חדש עם מספר חדש, אתם מתלהבים כל כך שאפילו מנת ריטאלין כפולה לא מצליחה לעצור את שטף האס-אם-אסים שזורם לכם באצבעות. לאף אחד עוד אין את המספר החדש שלכם, ולכן אף אחד לא מתקשר. וכשמישהו כן מתקשר – אין מילים לתאר את האקסטזה! למישהו אכפת מכם, הידד! אתם מתענגים על הטרו-טון החדיש שלכם, ועונים לו באושר.

כמה חודשים אחרי, נמאס לכם מהמכשיר. כשאתם שומעים אותו מצלצל, בא לכם לשבור אותו על קיר. ובמקום לענות אתם מסננים, סתם כי אין לכם כוח לדבר.

אח.. טלפון סלולרי – זה כמו מחזור: תופעה מרגיזה, שמרגע שהיא מתחילה, היא לא הולכת להיפסק. נראה לי שאקח הפסקה, אכבה את המטרד המצלצל, ואתנתק עד הפעם הבאה.

עוד טורים וחוקים של מנזורולה מהעת האחרונה:

מחרוזת שירים ליום העצמאות
את באה לפה הרבה? - איך לא להתחיל
חוקי הבגרויות