הנוער יזכור אחרת

היום אנחנו מציינים את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה. זה אחד הימים העצובים במדינה שלנו. היום בו כולנו מתכנסים לזכור את הכאב והופכים לאחד. כנראה אין עוד מדינה בעולם שאזרחיה ותושביה עומדים דום, לא כי אמרו להם, אלא כי הם רוצים להזדהות עם המשפחות השכולות.
גם כאן בג'נענע אנחנו מתייחדים עם המשפחות ומורידים את דגלינו הוירטואלי לחצי התורן.

עד כה נהרגו במלחמות ישראל 22,123 איש ועוד 3,846 איש איבדו את חייהם בפיגועי הטרור. אנו רוצים לזכור כל אחד ואחת מהם, אבל גם להתייחס למשהו קשה לא פחות, שאינו בא במקום אלא כתוספת - תאונות הדרכים. כשאתה מאבד אדם קרוב אליך אתה זוכר אותו כל השנה.
יום הזיכרון הוא הזדמנות להחליט שמניין ההרוגים במדינה שלנו גדול דיו ואין צורך להוסיף עליו גם את הרוגי תאונות הדרכים ולכן אין מנוס אלא להפסיק להתפרע על הכבישים, לשים לב לתנועה ולהיזהר באופן כללי.

אם כל זה נשמע לכם קצת כמו הטפה, אז לא טעיתם. אנחנו מאוד רוצים שכל גולשינו יחזרו אלינו יום אחרי יום.
מי שכבר הבין עד כמה החיים קצרים והפכפכים הם חבריו של שחר ברזילי ז"ל שנהרג מפגיעת רכבת עוברת בבינימינה בזמן שנסע על אופניו, והוא רק בן 15.
בשביל חבריו של שחר המשפט "עדיף לאבד רגע בחיים מאשר את החיים ברגע" כבר מזמן איננו קלישאה, אלא המציאות הקשה שאיתה הם מתמודדים כל יום.
כדי להתמודד עם הכאב ולהעביר את מסר החיים הם הקימו לכבודו אתר הנצחה ויצרו שיר יפיפה - "מאח למלאך".
השיר נכתב על ידי גד אקוקה שמוכר לכם מתחרות הלהקות הצעירות - התחרות במקורה הייתה שיתוף פעולה עם ארגון "הנוער ינהג אחרת". השיר מבוצע על-ידי גד אקוקה ועל ידי איילת דדון ובעזרתו של די. ג'י נתי מוטעי.
לשמיעת השיר "מאח למלאך" לחצו כאן>>>

מאח למלאך / גד אקוקה, איילת דדון ודיג'י נתי מוטעי

בית 1:
זה לא נתפס שככה פתאום נעלמת מהעולם,
כך הלכת לבדך לתוך האור הלבן,
עוד מחכים שתחזור, מחכים לך כולם,
16 שנים, עכשיו זה תם אבל לא נשלם.
מצאת את המוות אבל בכלל לא חיפשת,
מביט אלייך לשמיים, אך עם ראש נטוי מטה.
איך נכנסת פתאום לשינה? - חבר ואח,
איך בשניה קטנה קרתה התאונה? - ובום טראח,
הכל הלך, עולם הפך,
הכאב שורף כל כך,
אתה למעלה אך נשארת מלאך,
את הטוב שה' נתן בסוף הוא גם לקח,
אותך נזכור לעד, נזכור ולא נשכח.

פזמון:
מאז שהלכת, הכל מתפורר,
מלאך אתה היית, ומלאך תישאר.
ואם אתה שומע, מחכים שתחזור,
יודעים שעלינו מלמעלה תשמור.

בית 2:
כמה שחושב כך הכאב מתגבר,
הכאב בכל יום עמוק יותר חודר,
מנסה להעביר את הזמן, אבל הוא לא עובר,
בכי בלי דמעות, מתגעגע חבר.
רוצה שתהיה כאן איתי, הלב איתך עדיין,
עפר לעפר, לב אל לב, עין לעין.
מצומרר, מתעורר בבהלה מסיוט,
מזועזע, החלום הזה הפך למציאות,
עוד אסון שקרה בטעות בגלל טעות,
עכשיו אתה בתוך תוכי, עמוק בפנים חרוט.
טעות קטנה, פזיזות, מהלך מיותר,
ברגע כה קצר הכל הלך הכל נגמר,
וזה מוזר לדבר עלייך בלשון העבר,
היה, עשה, רצה, ותמיד אמר,
אבל לי רק לא נותר זמן לך לומר,
אוהב אותך אחי, נתראה מחר?

פזמון

בית 3:
מלאך אתה היית גם על הקרקע,
אז איך זה שפתאום לשמיים הגעת?
כשמביט אל תוך הלילה בכוכב מנצנץ,
אני יודע שאתה בי עיניים נועץ,
עוד לילה ללא שינה להירדם מתאמץ,
שוב את המחשבות במים אני רוחץ.
עוד חלום עליך שבראש מנדנד,
שפתייך לוחשות לי קולך בי מהדהד.
בנשמתי געגועים, אותי לא עוזבים,
בגופי זעזועים,בכל רגע עוברים.
במוחי צמרמורות, כשמסתכל בתמונות,
ידי רועדות, כשעוברות המחשבות,
עיני דומעות, לרגע לא מפסיקות,
למה ה' אני ממשיך לחכות? אני זוכר,
וגם אזכור אני נודר, ועכשיו בצער רב אני אומר,
היה שלום מלאך, היה שלום חבר.