זכרון ושכחה

יום השואה יצויין החל מהערב בכל חלקי הארץ, החל בטקסים, שיחות ומפגשים בכיתות הלימוד וצפירה.
השנה אצלי בבית הספר יתנהל טקס אשר השנה יתרכז במשפט אייכמן - פושע נאצי שנתפס על ידי המוסד והובא למשפט בישראל שבסופו הוצא להורג, המשפט נפתח באפריל 1961 ועורר סערה תקשורתית רבה ברחבי הארץ.
מידי שנה היום הזה מקבל פינה מיוחדת אצלי בלב, סבא שלי ז"ל היה ניצול שואה ששרד את אושוויץ. גם אני כמו רבים אחרים יצאתי למסע לפולין כדי לראות, לחוות, ולנסות להבין מה היה שם.

מתוך יומן המסע שלי ביום הביקור באושוויץ:

"...הלכנו לביתן ההתייחדות שם כל אחד מאיתנו הדליק נר או אפילו כמה נרות ולאחר מכן הקראנו את השמות של בני המשפחות שנספו בשואה. הטקס היה ממש עצוב וכואב ולא יכולתי להפסיק לחשוב על סבא שלי- לרצות לראות אותו, שהוא יהיה פה שוב איתי.
..בכיתי, בכיתי והתפרקתי כמו שבחיים שלי לא התפרקתי, יותר משעה בכיתי והוצאתי את כל מה שישב לי על הלב, ובכיתי..."
לא חזרתי עם תשובות רבות, רק ראיתי את מה שהם ראו, הרגשתי את החורף כמו שהם הרגישו, בכיתי את הכאב הגדול וחזרתי הביתה, לאמא, לאבא ולחיים הרגילים עם מחשבה קצת שונה על החיים.

היום שאחרי

ובכל זאת, הגישה הרווחת היום היא שהנוער הולך ומתרחק מזכרון השואה. תהליך שהוא טבעי מחד ומטריד מנגד.
כדי להבין איך בני נוער אחרים מתחברים ליום הזה, והאם היו רוצים לראות שינוי בהתייחסות אליו, דיברתי עם שני תלמידי תיכון בני 18 לשמוע את עמדתם. לירון צדוק מתיכון "טשרניחובסקי" בנתניה ועידו אלעזר מתיכון "אורט מוצקין" מקריית חיים.

מה זה יום השואה בשבילך?
לירון: "יום השואה בשבילי זה יום שקשה לתפוס את המשמעות שלו. למרות שלפי דעתי הנוער של היום די מזלזל בקיומו של האירוע קשה להסבירו במילים. השואה זה אירוע שלא משנה מה נעשה בשביל להציג את המשמעות שלו. אם זה בחולצות לבנות, טקסים שמעוררים רגש בנו או בצפייה באזורים שנפגעו מהשואה זה משהו שרק נפגעי השואה יזכרו וידעו את המשמעות שלו ולצערנו בעוד מספר שנים הם לא יהיו בין החיים בכדי לספר את סיפורם. אני חושב שכדאי לנצל את הידע ואת מה שהם חוו בשואה בשביל להגביר את המודעות של הציבור לשואה כי למרות כל מה שאנטישמים למיניהם אומרים - השואה היא אירוע שקרה והצלקת שנוצרה היא דבר קיים ומוחשי."

עידו: "יום השואה בשבילי זה יום מיוחד בו ניתן להתחבר לשואה ולאירועיה בצורה ישירה, לחוות את זה יותר לעומק ולנסות להבין - אם אפשר בכלל - מה קרה שם."

איך מקיימים את יום השואה בבית הספר שלך?
לירון: "עורכים אצלנו בבית הספר טקס ליום הזיכרון והוא מלווה בשירה של מקהלת בית הספר ובהקראת קטעים שונים."
עידו: "יום הזיכרון לשואה ולגבורה מתקיים בטקס אותו עורכים בוגרי המשלחת לפולין (הם יוצאים בתחילת י"א,הטקס מהווה מעיין סגירת מעגל -נ.ש) הריטואל סביב הטקסים דומה: קריאת יזכור, בשילוב קטעי ניצולים, אם כי ישנה מגמה אחרונה לחידושים. מה שמפריע לי אישית בבית-ספרי זה העובדה כי מבחני מתכונת מתקיימים בתאריך של יום השואה עצמו ולמרות העומס, יש לתת יותר כבוד לאירוע זה."

כמה אתה מתחבר לזה?
לירון: "רק בשנים האחרונות הנושא דיבר אליי. אולי בגלל החשיבות של המסע לפולין, ולמרות שלא השתתפתי בו ראיתי מה הוא עשה לחבריי."
עידו: "לא בהכרח, מפני שלאורך השנים הטקסים והשידורים לסוגיהם חוזרים על עצמם ולדעתי חשוב לתת מקום ולהביע הערכה והוקרה לעדויות חדשות וגילויים שבאמת יאפשרו לקלוט את הזוועה שהתרחשה יחד עם זאת, ניתן לומר שרוב הטקסים אכן מכובדים ובהחלט נעשים בצורה יפה".

האם אתה חושב שיש לצין את היום הזה בצורה שונה?
לירון: "כן, המודעות של הנוער בבתי הספר לנושא היא דלה מאוד למרות הרצון של ההנהלה. אולי אם היו מתירים בגיל יותר צעיר לצאת לפולין או למקומות אחרים שבה התקיימה השואה אז המודעות לנושא הייתה גדולה יותר."
עידו: "לדעתי צריך לציין את השואה באופן רציף לאורך שנות הלימודים. טקסים זה נחמד, יפה ומכובד אבל בזה נגמר העניין וחבל. מה גם שלהפתעתו הרבה של משרד החינוך תלמידים רבים מוצאים עניין רב בשואה ודווקא כן מעונינים לשמוע ולגלות מידע על הזוועה שהתרחשה."

האם יצאת למסע לפולין?
לירון: "לא יצאתי ואני מצטער על זה. כשחשבתי על לצאת למסע זה כבר היה מאוחר מידי ופספסתי מפגשים רבים ואמרו לי שאי אפשר עכשיו, אני מתחרט על זה עד היום ואני מקווה לנסוע לפולין אחרי הצבא".
עידו: "לא יצאתי למסע לפולין, פשוט לא הרגשתי צורך מסוים לנסוע. מתוך חוויות של אחי ושל חברים מדובר במסע מיוחד, מעצב שנותן פרספקטיבה חדשה לנושא השואה ובפרט,לחיים. אנשים חוזרים אחרים לגמרי ."

לסיום, אני רק רוצה לבקש מכם הגולשים לכבד את היום, לזכור את אלו שנרצחו, ואת אלו שהצליחו לשרוד. וגם לזכור שעדיין מותר לנו לבכות.