חרא של טור

עזבו אתכם מסקופים עדכניים, משפעת העופות, ממלחמות ומבחירות. היום ברצוני להקדיש את הטור לאחת ויחידה שתמיד תעמוד שם בשבילנו, שותקת, נאמנה ומוצקה. יש שיאמרו שזה טור מחורבן. כי היום, חברים יקרים, נעסוק באסלות. בשירותים, בבתי שימוש, ביציאות, בנייר טואלט, במטהרי אוויר. כי הגיע הזמן להפסיק להתעלם מעובדות החיים: האסלות כאן כדי להישאר, ובלעדיהן חיינו יהיה מלאים בצואה וריקים מתוכן. לפניכם החוקים, התופעות והכללים שמלווים את בית השימוש.

השירותים הביתיים

מה הוא בית עבורכם? תשובות רבות לשאלה זו. עבורי, בית הוא מקום בו אני יכולה לחרבן בנחת, ממש לשבת על האסלה, לפעמים אפילו עם דלת פתוחה, ולא להיות מודאגת משום דבר. הבית, הוא איפה שבית השימוש נמצא. מפה זה רק הולך ונהייה גרוע יותר

חוק הטישו

איכשהו, אם אתם מגלים שנגמר כל נייר הטואלט באזור, אתם מגלים את זה רק אחרי שהתיישבתם על האסלה והתחלתם לחרבן. מה עושים? צועקים לאמא שתביא לכם טישו? ואם אמא לא בבית? רצים להביא נייר טואלט עם מכנסיים מופשלים? מרימים את המכנסיים, מלכלכים את התחתונים, ומביאים טישו כשכבר אין בו צורך? ואם אתם בכלל לא בבית ולידכים יש רק חתיכה של נייר זכוכית? אחת התעלומות הגדולות של החיים.

ניחוח הזבל

AKA: חוק אוויר ההרים - מטהרי אוויר תמיד יהיו מסריחים יותר מהאוויר שהם אמורים לטהר.

חוק הסקרנים

בואו ואספר לכם עובדה ביולוגית: קליפות של תירס אינן מתעכלות בגוף, ויוצאות שלמות בקקי.
עכשיו בואו ואספר לכם עובדה פסיכולוגית: בפעם הבאה שתאכלו תירס, אתם הולכים להסתכל על הקקי שלכם. בתאבון

חוק הזרימה החמימה

תמיד כשנכנסים להתקלח, פתאום נתקפים ברצון בלתי נשלט להשתין. אה, זה רק אני? טוב, אופס. להבא תיזהרו כשאתם מתקלחים לידי במקלחות משותפות.

השירותים הציבוריים

ההפך המוחלט מהשירותים הביתיים: הם נמצאים בכל מקום, הם רבים, הם מגוונים, פוגשים בהם אנשים משונים, לפעמים הם כל כך מגעילים שעדיף להשתין בחיק הטבע. אבל יש דברים שלעולם אינם משתנים.

על בנים ועל בנות

בנות לעולם לא תוכלנה להבין את המשמעות, ההווי והשימוש של המשתנות. בנים תמיד ישאירו שיער ערווה בבית השימוש שביקרו בו, לרוב על האסלה, כדי לסמן טריטוריה. בנות אף פעם לא תעשנה זאת. תיקון לחוק: סעיף המשתנה - בחור אחד סיפר לי: אם מישהו עומד ומשתין במשתנות, אתה לעולם לא תעמוד להשתין לידו, אלא אם כל תאי השירותים תפוסים.

חוק המחזור

כשאת בחטיבה/ביסודי ורק מתחילה לקבל מחזור, את כל כך מתפדחת שידעו מזה, שאת מעדיפה לבלוע את התחבושת המשומשת שהחלפת ורק לא להשאיר אותה גלויה לעין כל בשירותים. זה עובר עם השנים. תיקון לחוק: סעיף העטיפות: עטיפות של טמפונים שנופלות בטעות לאסלה, לעולם לא יורדות עם המים.

חוק המיתולוגיה

לכל אחד יש סיפור על ילד אחד מהכיתה שחירבן ו/או השתין במכנסיים באמצע השיעור בכיתה. איזה בעסה למי שמספר את הסיפור הזה בגוף ראשון.

חוק התקיעות

חוק התקיעות 1: כל אחד נתקע בשירותים פעם בחיים שלו. אם עדיין לא נתקעת בשירותים, צפה פגיעה.
חוק התקיעות 2: להזדיין בשירותים זה לא באמת כיף. במיוחד לא בשירותים של מועדון. מתי בפעם האחרונה הייתם בשירותים של מועדון סטנדרטי?! אסלות שבורות, טישו משומש נתלה מהתקרה עד הרצפה, חרא על הדלתות. עד כדי כך אתם רוצים דלקת בדרכי השתן?! יותר נקי יהיה להזדיין בפח מלא בפסולת רפואית ומזרקים משומשים

ועוד כמה תופעות

האנשים שבאים, מרפדים את כל האסלה בנייר טואלט, מחרבנים, והולכים. זהו, הם עכשיו מנטרלים תא שירותים שלם! אף אחד לא יעז להיכנס לשם!
הכי מביך
כשמישהו בתא ליד שומע אותך מביא וואחד פליצה. ואז, אתה נשאר בשירותים ומחכה שהוא ילך. אבל הוא לא הולך, כי הוא מחכה שאתה תלך.
הכי מעצבן
שירותים ציבוריים שיש בהם מייבש ידיים במקום נייר ניגוב. כאילו, מה?! אני כולה רוצה לנגב את עצמי אחרי שימוש, לא לעשות פן לשערות בידיים! מה גם שהמייבשים האלה לא באמת מייבשים שום דבר, חוץ מהעור שלך, ואחרי שימוש ממושך הופכים אותו למחוספס, כואב ומדמם.
הכי זדוני
לחרבן בשירותים של רכבת, ולדעת שהחרא שלך מקשט את פסי הרכבת.

תזכרו את זה בפעם הבאה שלוחץ לכם בשלפוחיות. ושיהיה לכם חרא של שבוע!
באהבה שירלי

על מה מונזורולה מקשקשת לאחרונה? בואו לבדוק