קום והתהלך בארץ?

השעה רבע לחמש לפנות בוקר והשעון המעורר שלי פשוט לא מפסיק לצלצל באכזריות, קמתי וכיביתי אותו בעוד שאני ממלמלת לעצמי עד כמה זה לא פייר.
בית הספר החביב שלי מוציא את שכבת י"ב לטיול השנתי האחרון בהחלט, כלומר הטיול לאילת. חבל שהם החליטו לצאת בשעות שאפילו הג'וקים עוד לא התעוררו...
בחמש שלושים וחמש אני וחברתי הטובה ש' כבר התייצבנו בבית הספר עם המזוודות המאוד גדולות יחסית ל-3 ימים של טיול, אבל נו מילא, אנחנו בחורות אז מותר לנו. כרגיל בטיולים, יצאנו באיחור, רק בסביבות 6 ורבע בגלל כאלה ששברו את השעון האכזרי בג'נענע שהם חטפו עליו, ולא קמו בזמן.
אחרי מיליון שעות נסיעה מיגעות, מלאות בנחירות מכל מיני מושבים, מוזיקה בקולי קולות וגם הכרות עם אריק - המדריך הכי מצחיק בעולם הגענו לנחל גוב.

מי מזהה באיזה ריאלטי השתתף אריק?

יוצאים לטיול כדי לישון באוטובוס

נחל גוב, מסלול מייגע של שש שעות עם עליות וירידות. ובעוד החברים האומללים שלי נסחבים בנחל, עבדתכם הנאמנה, בעלת פטור מפעילות ספורטיבית עקב בעיות רפואיות (נשבעת, זו האמת!) המשיכה לישון באוטובוס ולהשלים את שעות השינה שגזל ממנה אותו שעון מעורר ארור. בשלב מסוים העירו אותי לראות סרט באוטובוס. כן, אני ועוד כמה פדלאות שלא יצאו למסלול ישבנו וראינו סרט טוב (נוגע ללב, נכון?) בעוד שכל השאר הזיעו והסריחו.

בתום השעות המייגעות, (בכל זאת זה די קשה לחכות שש שעות) נסענו למלון האילתי. שם התקלחנו, התגנדרנו ויצאנו לחוף הוילג' לארוחת ערב ודיסקו עצבני אל תוך השעות הקטנות של הלילה, כלומר עד 11 וחצי, לפי המורות שלי. אבל אם נדמה לכם שזה באמת נגמר כך, טעיתם! חזרנו למלון והמשכנו להשתגע בחדר. נרדמנו קצת לפני שהשמש זרחה.

ארוחת הבוקר הייתה די נוראית ואפילו את השוקו של הבוקר לא הספקתי לשתות בגלל התור הארוך ליד מכונת המים החמים, אבל אל תדאגו, אחר כך באוטובוס השלמתי את המחסור שלי בשוקו.

עוד פעם מבלים באוטובוס

ואז, עוד לפני שהספקתי להגיד ג'וני דפ, כבר יצאנו שוב לעוד מסלול קשה ומייגע שאני לא יכולה (או לא רוצה?) לעשות.

וככה העברתי עוד שמונה שעות באוטובוס, במשחק טאקי עצבני, מוזיקה וכמובן הרבה הרבה שינה בעוד ששאר חברי הלכו בג'בלאות, שרו שירי ארץ ישראל והכול תוך כדי שיורד עליהם גשם מטורף.

האמת שהפעם לא כולם יצאו למסלול, מסתבר שהיום הראשון גרם לרבים בהשכבה לשרירים תפוסים, אז כשהתעוררתי מהשינה הופתעתי לגלות שאני לא לבד באוטובוס.

* סה"כ עד עכשיו: 14 שעות של זמן איכות באוטובוס חונה.

מסעות גוליבר בתמנע

בלילה השני יצאנו למקום חדש ומסעיר- חוף הדקל, לפעילות חדשה ומסעירה אף יותר - ארוחת ערב ודיסקו. לא מוכר לכם מאיזה שהוא מקום?

ואחר כך אני כבר לא זוכרת מה קרה, כי נרדמתי באמצע "גיא פינס". בבוקר חברותיי לחדר כעסו עלי וטענו שדיברתי מתוך שינה והאשמתי אותן על לא עוול בכפן. בסוף הן סלחו לי כי הבינו שלא באמת התכוונתי- האומנם?

בבוקר היום השלישי התעוררנו מאוחר, משמע, 45 דקות מאוחר יותר משעת ההשכמה הרשמית, לכן חשבנו שאנחנו נורא מאחרות, אבל כמובן שטעינו, כי כמו תמיד, כל השאר גם איחרו.

אחרי ארוחת בוקר והתארגנות קלה, עזבנו את אילת בדמעות כי בעצם אפילו דקה אחת לא טיילנו שם, חוץ משתי בנות שהתפלחו להן לטיילת (זה לא פייר, למה לא לקחתן אותי איתכן?).

נסענו לעבר פארק תמנע, ראינו פטרייה ענקית. טוב זה לא באמת פטרייה אלא סלע ענק בצורת פטרייה. כולם מסביבי טענו כי זה בעצם מאובן עתיק של פטריית הזייה ענקית שהייתה שייכת לענקים שחיו פעם באזור. תגידו, איך פתאום הגענו למסעות גוליבר?

הפעם גם אני הצטרפתי למסלול

משם המשכנו אל עבר עמודי שלמה ושמענו למה באמת קוראים להם עמודי שלמה מפי אריק המדריך החתיך. אם בא לכם לדעת למה הם נקראים ככה, תרגישו חופשי לחפש באנציקלופדיה, כי אני כבר שכחתי. כמובן שהצטלמתי אינספור פעמים ליד העמודים הללו, כי סוף סוף יצאתי למסלול שמותר לי לעשות, חוץ מזה שצריך להוכיח שבאמת הייתי איפשהו.

לאחר הסיור הנחמד הכנו בקבוקוני חול צבעוניים והשוונו למי יצא יותר יפה, הטבענו מטבעות עם חותמת מיוחדת של תמנע וכמובן אכלנו ארוחת צהריים.

משם יצאנו לעבר הבית! כן, סוף סוף הביתה אבל באמצע הדרך נעצרנו מבלי להבין מדוע. אחרי כמה דקות התברר לנו שאחת המורות התעלפה ולכן בילינו חצי שעה נוספת באמצע המדבר עד שהיא תתאושש. ואל תדאגו, למורה שלום, בינתיים.

משם נסענו ונסענו ועוד קצת נסענו עד שהגענו לעצירה אחרונה בדימונה "לאוכל ופיפי בלבד!" הורה אריק המדריך החתיך, "ורק ל-20 דקות!" ובאמת אחרי שעה יצאנו משם שבעים ומלאים.
בסביבות 9 בערב הגענו לבית הספר. אמא חיכתה לי ול-ש', חברתי הנאמנה, ולקחה אותנו הביתה כדי שנוכל להשלים שעות שינה, כי הרי בקושי ישנתי בטיול הזה...
בכל אופן, זה היה הטיול הכי כיפי בעולם. צחקנו הרבה, ישנו לא מעט, רקדנו גם לא מעט וכמובן שיחקנו טאקי!