“ידעתי שהלב שלי נמצא בישראל” – סיפורו של אהרן עמאר

אהרן עמאר נולד בבוגוטה שבקולומביה, רחוק אלפי קילומטרים מישראל. אבל לדבריו, החלום להגיע אליה ולהגן עליה ליווה אותו כבר מילדות. “הייתי ילד שובב מלא באנרגיה עם אהבה גדולה לנגינה בפסנתר”, הוא מספר. “אבל עמוק בפנים תמיד פעם בי חלום אחד שגדול יותר מכל דבר אחר – ארץ ישראל”.

“ניגנתי את השיר ‘אצלנו בגן’, והוא פשוט עמד שם עם דמעות בעיניים וביקש שאפסיק מרוב התרגשות”, הוא נזכר. “דרך המוזיקה והדמעות שלו הבנתי שהמרחק הפיזי לא משנה – הלב שלנו נמצא בישראל, ושגם תורי יגיע להגן על המדינה”.

בגיל 19 קיבל עמאר החלטה דרמטית: לעזוב את הבית החם, את הוריו ואת הקהילה העוטפת, ולעלות לישראל לבדו. את רגע הפרידה הוא מתקשה לשכוח עד היום.

“השבת האחרונה בבית הייתה קשה במיוחד”, הוא מספר. “אבא שלי עמד לעשות קידוש כהרגלו, ופתאום התחיל לבכות. באותו רגע הבנתי באמת את המחיר של החלום שלי – ואת הגעגוע שכבר התחיל להכות בנו”.

“היו ימים שהבדידות הייתה כל כך חונקת שפשוט יצאתי להסתובב לבד ברחובות ירושלים, רק כדי לברוח מהעצב”, הוא משתף. “אבל תמיד היה קול קטן בראש שהזכיר לי למה באתי – להיות לוחם”.

ההתמדה השתלמה. לאחר שלא ויתר על המטרה, התקבל עמאר ליחידת דובדבן. אך דווקא שם, הוא אומר, התחיל הקושי האמיתי. המסלול התובעני דרש ממנו להיות חד ומהיר בזמן שהוא עדיין נאבק להבין מילים בסיסיות בעברית.
“פערי השפה דרשו ממני מאמץ כפול רק כדי לעמוד בסטנדרטים של היחידה ושל המפקדים”, הוא מספר. “היו ימים שבהם הלחץ העצום השאיר אותי מתוסכל עד עמקי נשמתי. אבל דווקא ברגעים האלה הבטחתי לעצמי שאני לא מרים ידיים”.

בסופו של דבר, המאמץ השתלם: עמאר היה העולה החדש היחיד בצוות שסיים את המסלול.

“נלחמתי בעזה, בלבנון, באיו״ש וכעת גם בסוריה”, הוא אומר. “צברתי מאות ימי מילואים. דווקא שם, בתוך הלחימה הקשה, הבנתי עד כמה האדמה הזו היא הבית שלי”.

אחת מסגירות המעגל המרגשות בחייו התרחשה בשנת 2021. לאחר שעזב את הוריו בקולומביה כדי להגשים את חלומו, קיבלו גם הם החלטה אמיצה – ועלו לישראל.

“פתאום המשפחה התאחדה מחדש כאן בארץ”, הוא מספר בהתרגשות. “זה היה רגע שבו הבנתי שהחלום שלי לא רק שינה את החיים שלי, אלא גם סלל את הדרך עבור המשפחה כולה”.

אבל הדרך הזו, לדבריו, לא הייתה אפשרית בלי תמיכה. כחייל בודד, החשש הגדול ביותר היה להישאר בלי גב. את המענה מצא בעמותת המרכז לחיילים בודדים לזכר מייקל לוין.

היום, כשהוא מביט לאחור על הדרך שעבר – מבוגוטה ליחידה מובחרת בצה״ל ולחזית הלחימה – עמאר יודע להגדיר את המשמעות של המסע הזה.

“ציונות בשבילי היא לא רק מילה גדולה”, הוא אומר. “זה הרגע שבו אתה מרגיש שייך. הסיפור שלי הוא ההוכחה שאסור לוותר על חלומות – ושעם האמונה בדרך והקהילה הנכונה סביבך, הבדידות יכולה להפוך לכוח והחלום הופך למציאות.”

כחלק מהליווי שקיבל מהמרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין, אהרן השתתף בסדנת סטוריטלינג – וכיום מעביר הרצאות על סיפורו כחלק מתהליך ההתפתחות האישית שלו. להזמנת הרצאה: 052-695-4377