בוחרת לחיות: סיפורה של אביגיל

"הייתי ילדה שמחה", מספרת אביגיל אקוקה, בת 25 מהרצליה."בית עם אמא וארבעה ילדים. כשהייתי בת שנה ההורים שלי התגרשו, אבל בשנים הראשונות עדיין היה לי קשר טוב עם אמא שלי".

הפגיעה והשתיקה

מאחורי תחושת הביטחון הסתתרה מציאות אחרת לגמרי. "זה היה יום שישי בצהריים. שכבתי במיטה ופתאום הרגשתי שמישהו נוגע בי. ניסיתי להגיד לעצמי שאני מדמיינת, שזה רק חלום… אבל האינטואיציה שלי ידעה שזה לא חלום".

כאשר אזרה אומץ וסיפרה לאמה על מה שקרה, התגובה שקיבלה הייתה קשה לא פחות מהמעשה עצמו. "הלכתי לאמא שלי לספר לה, והיא אמרה לי שאני משקרת. מאותו רגע רציתי להיעלם, והבושה הפכה להיות חלק מהזהות שלי". התגובה הזו נחרטה בה יותר מכל דבר אחר.

השנים הללו הותירו בה תחושת בושה עמוקה וניתוק. "הרגשתי שמשהו בי לא בסדר. הייתי מנותקת ולא הרגשתי שייכת. חוויתי חרמות במסגרות החינוכיות והתחלתי להאמין שהקיום שלי עצמו הוא משהו שצריך להתבייש בו", היא מספרת. "נכנסתי למערכות יחסים עם דפוסים רעילים. היו תקופות שבהן נאבקתי במחשבות קשות מאוד על החיים".

הצבא והמפגש עם המרכז לחיילים בודדים

למרות הכול, היא המשיכה קדימה. לאחר לימודים במכינה קדם צבאית התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל הים כמש"קית שלישות.

אך לאחר השחרור חוותה טלטלות נוספות. בתקופה קשה בחייה, שכללה פרידה מאדם קרוב, מצאה את עצמה מנסה לברוח מהכאב באמצעות אלכוהול. בעקבות המשבר יצאה למסע של חיפוש עצמי – תהליכים של התפתחות רוחנית ואישית – אך משהו בה עדיין נותר חסר. היא החליטה לטוס לתאילנד בניסיון למצוא תשובות, וחזרה לארץ עם רצון עמוק להגשים את עצמה. אלא שאז הנפש קרסה, והיא שקעה במחשבות אובדניות.

חודש לאחר מכן קיבלה את הבשורה שטלטלה את עולמה: אחיה הגדול מנחם התאבד. "אחותי התקשרה ואמרה: ‘מנחם ירה בעצמו’. לא האמנתי. רצתי לבית החולים, התפללתי ובכיתי כל הדרך. כשהגעתי כבר הודיעו שהוא איננו".

באותה תקופה התחזק והעמיק החיבור שלה אל המרכז לחיילים בודדים. "שם נוצר החיבור האמיתי", היא מספרת. "העמותה ליוותה אותי, דאגה לי לדברים הכי בסיסיים – ממלגות ומענקי מחייה ועד תווי קנייה וסדנאות – אבל יותר מהכול, הם היו שם בשבילי". בהדרגה, בתוך מרחב שלא דרש ממנה להוכיח דבר, הצליחה אביגיל להרפות מהצורך להיות חזקה כל הזמן. "הרגשתי שמקבלים אותי בלי תנאי. פשוט יכולתי להיות – לשבת, לשתות קפה, לדבר. זה היה עבורי בית". מתוך המקום הזה, היא מספרת, החלה גם ללמוד לבקש עזרה בלי בושה.

הבחירה לחיות

כיום אביגיל נמצאת במקום אחר לחלוטין בחייה. היא בזוגיות בריאה ומשמעותית, עובדת כמדריכת שיקום עם מתמודדי נפש ומסייעת להם להשתלב מחדש בחיים. במקביל היא לומדת ומרצה על סיפורה האישי. "הבושה שליוותה אותי שנים הפכה להיות עבורי מדריכה", היא אומרת. "דרך ההתבוננות בה למדתי ליצור חיים מחוברים יותר".

אביגיל עצמה מבקשת להעביר מסר של תקווה. "אם הסיפור שלי יכול לתת למישהו אחר כוח לבחור בחיים – אז כל מה שעברתי מקבל משמעות".

כחלק מהליווי שקיבלה מהמרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין, אביגיל השתתפה בסדנת סטוריטלינג – וכיום מעבירה הרצאות על סיפורה כחלק מתהליך ההתפתחות האישית שלה. להזמנת הרצאה: 052-695-4377