"Nobody Thinks They’re the Bad Guy": מופע קברט המפרק את הטבע האנושי
בשנים האחרונות, תחום מחזות הזמר והפרפורמנס הבינתחומי זוכה לעדנה מחודשת בזכות יוצרים שמסרבים להיכנע להגדרות ז'אנריות נוקשות ומבקשים לחקור את נפש האדם דרך שילובים אמנותיים נועזים. אחת היצירות הבולטות והמדוברות ביותר שהועלו לאחרונה על הבמות בארה"ב היא הקברט המוזיקלי החלוצי "Nobody Thinks They're the Bad Guy"
המופע, שעלה לראשונה בבוסטון במאי 2026, הוא קברט מורכב ורב-רבדים, הבוחן את ההתנהגות האנושית ואת המורכבות המוסרית המנחה אותנו. מדובר ביצירה המפרקת באופן חסר רחמים אך רגיש את התפיסה לפיה "איש אינו מאמין שהוא הנבל בסיפור של עצמו", ומציגה קשת רחבה של נקודות מבט על הבחירות המוסריות היומיומיות והקיצוניות של בני האדם. המופע זכה לשבחים רבים מצד אנשי מקצוע וביקורות על היכולת שלו לקחת פורמט מוכר כמו קברט ולצקת לתוכו עומק פילוסופי ופסיכולוגי, תוך שימוש בביצוע קולי ייחודי ומבנה דרמטי מהודק שאינו מרפה מהקהל.
כפי שציינה תרזה לאנג, מפיקת המופע: "מיכל היא אמנית אינטליגנטית בצורה יוצאת דופן, בעלת ראייה רחבה והבנה עמוקה של חוויית הקהל. יוצרים ומבצעים מתקשים לעיתים קרובות להציב את נקודת המבט של הקהל במרכז תהליך היצירה, אך כל חלק ביצירה הזו נבנה מתוך תפיסה אמנותית מגובשת ומתוך הבנה שהקהל הוא שותף נוסף למסע החקירה שהיצירה מציעה."
הערכתה של לאנג מדגישה את אחת מנקודות החוזק המרכזיות של ההפקה: יכולתה להפוך את הקהל מצופים פסיביים לשותפים פעילים בחקירה הפסיכולוגית והמוסרית שמציעה היצירה.
הנרטיב ככלי לניתוח פסיכולוגי
ההצלחה של "Nobody Thinks They're the Bad Guy" והיכולת שלו להותיר רושם עמוק על הצופים אינן מקריות. הן נשענות במידה רבה על שימוש בנרטיב האישי והקולקטיבי שלנו כחברה - תמיד יש סיבתיות מסוימת ל״למה״ ו״איך״ שמובילה את ההתנהגויות של בני אדם אחד כלפי השני. אותה סיבתיות קיימת בדמויות מהצגות או מחזות זמר והסיבתיות יחד עם הנרטיב של דמות בקברט היא המשמשת ככלי לניתוח פסיכולוגי, השילוב הבלתי צפוי הוא זה שלעיתים חודר הכי עמוק.
היוצרת והמנצחת על המופע מאחורי הקלעים ועל הבמה
בלב הפרויקט השאפתני הזה עומדת המוזיקאית והיוצרת הרב-תחומית הישראלית מיכל ניסימוב, שפועלת כיום על קו בוסטון-תל אביב. ניסימוב, ששימשה כבמאית, המנהלת האמנותית והמבצעת הראשית של המופע, פיתחה את הפרויקט כולו משלב הקונספט ועד לביצוע הסופי על הבמה.
יכולתה של ניסימוב לשמר את מנעד נקודות המבט המוסריות הזה במהלך מופע רציף אחד, נשענת על יכולות קוליות ומשחקיות חזקות, בשילוב עם בחירות בימוי ותאורה מחושבות שיצרו סביבות נבדלות על אותה במה. כל דמות נבנתה באמצעות משחק בלבד, דרך שינויים בשפת הגוף ובקול שמייחדים כל דמות מרעותה. גישה זו אפשרה למופע לנוע בחופשיות בין הרגיסטרים האפלים והבהירים של ההצגה, מבלי לשבור את ההיגיון הפנימי שלה.
קריירה שנבנתה על הובלה בין-תחומית
יכולתה של ניסימוב להחזיק הפקה כזו יחד נשענת על היסטוריה ארוכת שנים של נשיאה באחריות מוזיקלית מרכזית בהקשרים טקסיים, תזמורתיים ותיאטרליים. כמנהלת מוזיקלית שותפה בהפקה ״סוויני טוד״ שלMoonbox Productions בשנת 2023, היא תרמה להפקה שזכתה לתשומת לב ביקורתית מתמשכת מצד,Boston Globe, ArtsFuse ו.BroadwayWorld -
בשנת 2026, היא הייתה אחת משני מלחינים בלבד שנבחרו ל ״קונצרט קוונטי״ אירוע בין-תחומי שאזל בכרטיסים באוניברסיטת הרווארד, בהפקת Multiverse Concert Series ובביצוע רביעיית המיתרים ״סמיוסיס״ שמיזג מוזיקה חיה, ויז'ואלים סוחפים והרצאה מדעית חיה לכדי חוויה רציפה אחת. היא גם הלחינה את "אור הגנוז", יצירה עבור שנים עשר זמרים ורביעיית מיתרים, שבוצעה על ידי האנסמבל הווקאלי ״נייטינגייל״ יחד עם האנסמבל למוסיקה חדשה ״יובנטס״ בפלנטריום צ'רלס היידן שבמוזיאון המדע של בוסטון. כזמרת סולנית של הקונסוליה הכללית של ישראל לניו אינגלנד, היא נמצאת בראשן של תכניות מוזיקלית באירועי מדינה רשמיים, לרבות אירועי יום העצמאות וטקס יום הזיכרון השנתי של הקונסוליה. הופעות האורח שלה בפסטיבל המוזיקה הבלקנית בכפר צ'יפרובצי שבבולגריה, ובחירתה כמלחינה בתחרות הקומפוזיציה של מקהלת “Roots in the Sky”, משקפות אף הן דפוס עקבי של הפקדת תפקידים מוזיקליים מרכזיים בידיה על פני מגוון פורמטים ומוסדות.
בתעשיית אומנויות הבמה, ניסימוב זוכה להכרה בזכות גישה שמתייחסת למוזיקה ולקול כאל אלמנטים מבניים בהפקה, לעומת קישוט. מעמדה חוזק באמצעות הזמנות להציג את מחקרה בנושא אימפרוביזציה קולית חופשית בכנסים בינלאומיים יוקרתיים, דוגמת הסימפוזיון השנתי של ה-Voice Foundationבפילדלפיה ובאוקטובר הקרוב תעביר סדנה בכנס VASTA בלוס אנג'לס, לצד השתתפותה בתוכנית עמיתות דו־שנתית בארגון BeSpoken.
יצירה המוגדרת על ידי דיוק מוזיקלי ופסיכולוגי
בסופו של דבר , “Nobody Thinks They’re the Bad Guy” הוא הרבה יותר מקברט מוזיקלי; זהו מקרה מבחן הממחיש כיצד מיומנות טכנית גבוהה בקומפוזיציה ובביצוע קולי, המיושמת בדיוק מבני, יכולה להרחיב את גבולותיו של הפורמט ואת יכולתו להעביר רעיונות מורכבים. תפקידה של מיכל ניסימוב בגיבוש הקונספט, בבימוי ובביצוע היה מרכזי בהפיכת צורת הקברט המוכרת לכלי המאפשר חקירה פסיכולוגית מתמשכת, עבודה הנובעת באופן ישיר מהתפקידים המקצועיים המשמעותיים שבנתה לאורך הקריירה שלה.
נכתב ע"י סווטה קמינסקי