הכתובת לחיילים במצוקה: עו״ד ליאור זקר מובילה מהפכה שקטה בשיח המשפט הצבאי

מספר שנים שהיא מייצגת חיילים שנפלו בין הכיסאות. הם לא בורחים מהשירות, לא מתכננים להשתמט – הם פשוט לא מצליחים לעמוד בדרישות. חלקם מתמודדים עם מחלות נפש, חלקם באים מרקע של אלימות או עוני, אחרים שובצו לתפקידים שלא מתאימים ליכולותיהם. ובכל זאת, המערכת לא תמיד מקשיבה.

עורכת דין ליאור זקר אינה מחפשת קיצור דרך. היא לא מנהלת קמפיינים קולניים ולא יוצאת נגד צה"ל. להפך – היא פועלת מתוך הערכה עמוקה לצבא הישראלי, מתוך אמונה שהוא יכול להיות לא רק חזק – אלא גם אנושי.

כשהשירות הופך למאבק הישרדות
הלקוחות של עורכת הדין ליאור זקר הם לא עבריינים, אלא לעיתים קרובות נפגעים. מדובר בחיילים שנפלטו מהמסגרת עוד לפני שהתחילו, או כאלה שהשתלבו בה בכל הכוח – עד שפשוט קרסו.
"הרבה מאוד חיילים שמגיעים אליי עברו תהליך של גיוס כמעט אוטומטי," היא מסבירה. "לא הייתה בדיקה מעמיקה של מצבם הנפשי, ובטח שלא נלקחו בחשבון נסיבות חיים מורכבות. לפעמים אפילו ההמלצות המקצועיות שכבר הוגשו – פשוט לא קיבלו את תשומת הלב הנכונה."

כך למשל קרה למ', חייל בן 19 מרקע סוציו־אקונומי קשה, שאובחן לפני הגיוס כסובל מדיכאון אך גויס בכל זאת. כשהחל להיעדר משירות סדיר, הוגדר עריק. רק כעבור חודשים, כשמצבו הידרדר והוא ניסה לפגוע בעצמו, התקבלה ההבנה שיש כאן לא עבריין – אלא מתמודד נפש שלא טופל.

"זו לא תקלה נקודתית," מדגישה זקר. "זה דפוס חוזר, שמתחיל כבר בשלב המיונים ונמשך לאורך השירות."

בירוקרטיה מול אנושיות
לכאורה, המערכת יודעת להתמודד עם חריגים. יש ועדות רפואיות, קב"נים, קציני ת"ש. בפועל – מרבית החיילים שפונים לליאור מספרים על תחושות של ניתוק, חוסר אונים והתעלמות שיטתית.

"במקום להבין שצריך גמישות והתאמה – המערכת נצמדת לנהלים," היא מסבירה. "חייל שלא מתייצב, מוגדר כעבריין. אבל מה עם הסיבה לכך שהוא לא מסוגל להגיע? מי בודק אם יש לו בכלל איך לנסוע לבסיס? אם הוא מסוגל לתפקד?"

במקום הכוונה – מגיעות סנקציות. במקום טיפול – מגיעה נפקדות. ובמקרים רבים, מי שמתחיל ליפול – ממשיך להתדרדר עד לנקודת שבר, לעיתים בלתי הפיכה. ״בהקשר הזה״, מסבירה עורכת הדין זקר, ״ההמלצה שלי היא חד משמעית: אם יש ספק אז אין ספק. חשוב מאוד להתייעץ עם עורך דין צבאי מנוסה לפני שבוחרים לבצע פעולה קיצונית, שלא תמיד יש ממנה דרך חזרה. כשמדובר במערכת צבאית גדולה ומסורבלת שמטפלת במקרים רבים בו זמנית - הסיכוי לחצות את הסף מבלי לדעת זאת בזמן אמת הוא גדול״, היא מוסיפה.

מערך שלם – ולפעמים לא כתובת
צה"ל הוא ארגון עצום, עם יחידות רווחה ופסיכולוגים, אך כשמדובר בחיילים שנמצאים במצב גבולי - המערכת לעיתים קרובות מפספסת. לפעמים בגלל עומס, לפעמים בגלל גישה, ולפעמים פשוט כי אין למי לפנות.

"במקרים רבים החייל לא יודע מה הזכויות שלו. אין לו ליווי משפטי. הוא לא מבין את ההליכים, ופתאום הוא מוצא את עצמו עם רישום פלילי צבאי או מאסר," מספרת זקר. היא רואה בעצמה לא רק עורכת דין - אלא מתווכת בין השפה המשפטית למצוקה האנושית הקונקרטית. היא מדברת עם מפקדים, עם רופאים - ובעיקר, היא יודעת לספר את הסיפור. לא ככתב הגנה, אלא כקריאה להתעוררות.

מאבק מתוך מחויבות, לא מתוך התנגדות
חשוב לזכור: עו"ד ליאור זקר אינה פועלת מתוך מחאה נגד השירות. היא מדגישה שוב ושוב את ערך הגיוס. "השירות הצבאי הוא עדיין מאבני היסוד של החברה הישראלית. דווקא בגלל זה - חובה לוודא שהוא מתבצע מתוך כבוד הדדי, התאמה אישית וראייה רחבה של הפרט." לכן היא נאבקת לא כדי לשחרר - אלא כדי להגן על זכויות, כבוד ובריאות נפשית.

"אני רוצה לראות צבא שמכיל מורכבות. שמבין שחייל הוא לא קובייה שמתאימה לתבנית - אלא אדם עם סיפור. עם מחשבות. עם צרכים ייחודיים. ובעיקר - אדם עם סביבה מורכבת שמונעת ממנו במקרים רבים להקדיש את הזמן הדרוש לעצמו."

צבא חזק הוא גם צבא רגיש
המסר של ליאור זקר מורכב אך חד־משמעי: שירות צבאי הוא ערך עליון. אבל כדי לשמור עליו, עלינו לדייק - ולוודא שמי שמשרת, עושה זאת באופן שמתאים לו.
"ברגע שאתה מתעקש להחזיק חייל במסגרת שלא מתאימה לו — אתה פוגע גם בו, וגם בצבא," היא אומרת. "חייל שאינו מתפקד, מסכן את עצמו ואת חבריו. חייל שנמצא שם בכפייה, בלי תמיכה, הופך נטל - במקום נכס."

זו אינה קריאה להשתמטות. להפך. זו קריאה לשירות ראוי, צודק, מותאם. שירות שמכבד את האדם גם כשהוא לא מושלם.

בין פרוטוקול למצוקה
בבתי הדין הצבאיים, המצוקה הנפשית נמדדת לעיתים קרובות בפרמטרים יבשים: אבחון רשמי, סעיף רפואי, מסמכים. אלא שבפועל, חיילים רבים מתקשים לתרגם את הקושי שלהם לשפה שמובנת למערכת. חלקם לא יודעים לבקש קב"ן. אחרים כלל לא מבינים שמה שהם חווים - זו מצוקה נפשית אמיתית. כך נוצר מצב שבו סבל שלא מתועד — לא קיים משפטית.

"לפעמים חייל רק אומר לי שהוא 'לא מצליח לישון בבסיס'," היא מספרת. ואחרי תחקור ןתשאול מעמיק "אני מבינה שיש מאחורי זה סיוטים, התקפי חרדה, תחושת ניתוק. התפקיד שלי הוא לתרגם את הכאב הזה למסמך שהמערכת לא תוכל להתעלם ממנו."

מה עושים כשמשהו מרגיש לא בסדר?
״אם אתה חייל ומרגיש שאתה לא מתפקד כרגיל, מתקשה לישון, סובל מחרדה, תחושת ריקנות או מחשבות מטרידות — חשוב לדעת שאתה לא לבד, ויש מה לעשות״, מסבירה זקר.

״מה לא לעשות? אל תתעלם, אל תנסה להחזיק מעמד בכל מחיר, וחשוב מכך - אל תיעלם. התנהלות כזו עלולה להחמיר את המצב, לגרום להשלכות משפטיות מיותרות, ולהרחיק אותך מהעזרה שאתה באמת צריך.״

זקר ממשיכה בנחישות המאפיינת אותה: ״מה כן לעשות? דבר עם מפקד שאתה סומך עליו, פנה לקב"ן או לפסיכולוג היחידתי, או בקש הפניה דרך רופא הבסיס. אם אתה חושש, שתף הורה, חבר, עמותה - או שפשוט תפנה אלי. טיפול מוקדם ומענה נכון יכולים לשנות את כל המסלול - ולהציל חיים.״

עו״ד ליאור זקר מדגישה: "הכי חשוב זה לדבר. לא לשתוק. כי ברגע שמישהו מקשיב - מתחיל השינוי."

מבט לעתיד
"השינוי קורה לאט, אבל הוא קורה," היא אומרת. "יש יותר פתיחות, יותר מפקדים שמבינים, יותר משפחות שמדברות."
ועדיין, היא מזהירה - אסור להרפות. "כל עוד יש חייל אחד שקורס בשקט ואף אחד לא רואה - יש לנו עבודה לעשות."

במערכת שכל כך רגילה לראות כוח, ליאור זקר מזכירה לנו שכוח אמיתי נמדד גם ביכולת להכיל.
גם ביכולת לעצור, להקשיב, ולהגיד - יש כאן מישהו שלא צריך עונש. הוא צריך סיכוי.