אנחנו חושבים שזה טלפון. הילדים שלנו חושבים אחרת: מה באמת קורה להם מאחורי המסך?

כהורים, אנחנו מנסים לתת לילדים שלנו את הטוב ביותר. אנחנו מלמדים אותם להיזהר בכביש, בודקים עם מי הם מסתובבים, מתעניינים במה שקורה בבית הספר ומנסים לכוון אותם לקבלת החלטות נכונות. גם כשאנחנו טועים בדרך, נקודת המוצא נשארת זהה, להגן עליהם ולהכין אותם לחיים.

הפער הזה עומד במרכז עבודתו של דרור קריקון, ד"ר לסוציולוגיה, חוקר ומרצה לפסיכולוגיה ולסוציולוגיה. כבר למעלה מ-15 שנה הוא עוסק בחינוך, מלמד בתיכון, מרצה באקדמיה, ובמכללה למינהל מוביל קורס ייחודי משלו, "דור המסכים", שפיתח כדי להכין מורים לעתיד למציאות שמחכה להם בכיתות.

מאחורי הקורס עומד מחקר חלוצי ורחב היקף שערך על מקומו של הסמארטפון בחייהם של בני הנוער בישראל, שבחן את ההשפעות החברתיות, הרגשיות, האישיות והביולוגיות של השימוש בסמארטפון, והפך לאחד המחקרים המקיפים, המעמיקים והחשובים שנעשו בישראל בתחום.

"בעוד שהדור המבוגר יותר מתייחס באופן טבעי לטלפון כאל מכשיר, אמצעי או משהו שעוזר לו, ילדים ובני נוער מתייחסים אליו כמעט כמו אל איבר בגוף, וההסתכלות והתחושות האלה הולכות ומתעצמות ככל שיורדים בגיל", ד"ר קריקון מסביר.

ההשוואה לטלפון כאיבר בגוף יכולה להישמע מדאיגה ולהוביל בקלות את הדיון למקום שבו הסמארטפון הופך להסבר כמעט אוטומטי לכל קושי חברתי, רגשי או התנהגותי, כפי שבתקשורת אוהבים לצייר, אלא שדווקא כאן ד"ר קריקון מבקש לעצור ולדייק. לדבריו יש הבדל גדול בין לומר שהטלפון יצר את הבעיה, לבין להבין שהוא עשוי להיות גורם שמעלה את הסיכון להופעתה או מחמיר קושי שכבר קיים.

מה היה קורה אילו הסמארטפון היה פועל כמו חוג?

בשלב הזה עולה שאלה אחרת. מה קורה כשהילד משתמש בטלפון למטרה חיובית? באופן טבעי הורים מרגישים רגועים יותר כשהוא לומד באמצעותו, מאזין לפודקאסט או משחק שחמט. ובכן, התוכן אכן משנה, אבל הוא אינו עומד לבדו.

את אותה זמינות הוא אומר, אפשר לראות היטב בזמן למידה. "ילדים ובני נוער לומדים במשך שתי דקות ולאחר מכן נמצאים 20 דקות בטיקטוק. הם מנסים לחזור ללמידה ואז שוב פונים לטלפון. קשה להם ללמוד כשהטלפון נמצא לידם, שלא לדבר על הקושי לדחות סיפוקים. לכן ההמלצה שלי פשוטה, בזמן למידה להעביר את הטלפון למצב שקט ולהוציא אותו מהחדר, כך שלא יהיה אפילו בטווח הראייה".

כשה-V הכחול בוואצאפ מרגיש כמו דחייה חברתית

הזמינות הקבועה של הטלפון לא משפיעה רק על הריכוז, על היכולת לדחות סיפוקים או על הדרך שבה ילדים לומדים וחוקרים, היא נכנסת גם למקום רגיש הרבה יותר. חלק גדול מחיי החברה של ילדים ובני נוער מתנהל כיום דרך הטלפון, וד"ר קריקון מפנה את תשומת הלב דווקא לוואטסאפ. עבור המבוגרים זו בעיקר אפליקציה להעברת הודעות, אבל עבור הילדים נמצאים שם החברים מהכיתה, הקבוצות, השיחות וגם המתחים שממשיכים הרבה אחרי הצלצול האחרון.

"אני יכול לומר שהוואטסאפ היא לא עוד רשת חברתית, אלא הזירה הקשה ביותר לילדים ולבני נוער", הוא אומר. "יש שם חרמות, שיימינג, השפלות, אלימות וחשיפה לתכנים קשים, פרובוקטיביים ולא תואמי גיל".

אבל מתברר שההשפעה אינה מתחילה ונגמרת באירועים קיצוניים. חלק ממנה נמצא דווקא באינטראקציות היום-יומיות הקטנות, כאלה שמבוגר יכול לעבור עליהן כמעט בלי מחשבה.

"יש למשל את הנושא של שליחת הודעה, הופעת שני סימוני ה-V הכחולים והיעדר תשובה מיידית. ילד שולח הודעה, רואה שקראו אותה ולא מקבל תשובה מיידית, ומכאן לא פעם הדמיון מתחיל להשלים את מה שחסר. אולי כועסים עליי, אולי אמרתי משהו לא נכון, אולי מדברים עליי בקבוצה אחרת. אם מדובר ביום שבו הילד מרגיש בטוח בעצמו, הוא עשוי לעבור הלאה. אבל ביום אחר, אותה שתיקה יכולה להתפרש אצלו כדחייה. בנקודה הזו אני ממליץ לעשות משהו שנראה לנו, המבוגרים, מאוד פשוט. להדריך את הילדים להתקשר במקום לשלוח הודעה, כדי שהדמיון שלהם לא ייקחו אותם למקומות פחות נעימים".

בגיל שבו הזהות והביטחון העצמי עדיין מתגבשים, לסימנים הקטנים האלה יכול להיות משקל גדול. וככל שהטלפון נמצא שם כל הזמן, גם האפשרות לבדוק שוב, לחכות לעוד תגובה ולהמשיך לחשוב על מה שקורה בקבוצה נמצאת תמיד בהישג יד.

באיזה גיל באמת כדאי לתת לילד סמארטפון?

מבחינת ד"ר קריקון, יש משמעות גדולה גם לגיל שבו הוא נכנס לחיי הילד.

"אילו הייתי בונה עולם חדש, הסמארטפון היה ניתן רק בגיל 16 או 17, אבל זו לא המציאות שאנחנו חיים בה". במציאות הישראלית הוא רואה בסוף כיתה ו' גיל מתאים יותר, ומוסיף שאם ניתן להמתין מעבר לכך, זה כדאי. אבל בתוך השאלה הזאת מסתתר מבחינתו גם קושי אחר, שכבר אינו קשור רק לטכנולוגיה.

"ילד שמקבל סמארטפון בגיל צעיר מדי מקבל אותו לעיתים בגלל חוסר ידע והבנה, וגם בשל המשבר הקיים כיום בסמכות ההורית. אני לא אומר זאת כביקורת, לא בא בטענות ולא שיפוטי, אבל אנחנו נמצאים בשפל היסטורי מבחינת הסמכות ההורית בישראל, ואולי גם בעולם".

מבחינת ד"ר קריקון, המטרה אינה ליצור בית נטול טכנולוגיה, אלא לקבוע מתי והיכן משתמשים בה. לכן הוא ממליץ ליצור מקום קבוע לטלפונים, להגדיר שעות שימוש ולהוציא את המכשיר מהחדר בזמן למידה וכל פעולה שדורשת ריכוז. לדבריו, הכללים אינם יכולים לחול רק על הילדים. הורה שמבקש מהילד להניח את הטלפון בזמן הארוחה, אבל ממשיך לבדוק הודעות בעצמו, יתקשה לשכנע אותו בחשיבות הגבול.

"נאה דורש, נאה מקיים. גם אנחנו צריכים לעשות זאת. אפשר להגביל את שעות השימוש באמצעות בקרת הורים, או שהילד יגדיר לעצמו את ההגבלות, אבל גם לי כאבא לשלושה ילדים, בבית ספר יסודי וחטיבת ביניים, יש הגבלות זמן על האפליקציות ועל השימוש במסכים בכלל. בטח כשהילדים נמצאים איתי", וזו נקודה נוספת שעולה מתוך המחקר שביצע, שניתן לשמוע בהרצאות שלו על תהליכים רחבים בשטח.

"אמא, אבא, משעמם לי"

אחד המשפטים שיכולים לגרום להורים לטפס על הקירות הוא: אמא, אבא, משעמם לי. בעיקר כשזה קורה בימים של חופש וסופי שבוע. במקרה הזה ההמלצה של ד"ר קריקון מעניינת במיוחד, והיא לאפשר לילד להתמודד לבד עם הרגע שבו דווקא על פניו אין לו מה לעשות.

לא צריך להיבהל מהמשפט "משעמם לי", הוא אומר. "שעמום הוא קונפליקט פנימי, אבל מתוך ההתמודדות איתו ילדים מרוויחים כלים. אומנם הילד לא צריך לשבת שעתיים ולבהות בקיר, אבל מספיק שהאפשרות הדיגיטלית לא תהיה זמינה לו מיד. כך לאחר כמה דקות, הוא יכול למצוא את עצמו מצייר, לפתוח ספר או להיזכר במשימה שדחה במקום לברוח אל הפתרון הקל והזמין. אבל אם בכל פעם שמשעמם אנחנו נזמין את הילד לחזור למסך הטלפון או הטלוויזיה, אנחנו נמנע ממנו את המפגש הזה עם עצמו".

סימן האזהרה האמיתי: מתי המסך מתחיל להשתלט על החיים?

הגבול בין שימוש רב בסמארטפון לבין מצב שבו הוא מתחיל לדחוק החוצה חלקים אחרים מחיי הילד לא תמיד ברור, לכן ד"ר קריקון מציע להורים להסתכל על השינויים שהם רואים בבית. האם הטלפון נמצא עם הילד כל הזמן, גם בזמן האוכל או כשהוא הולך לשירותים? האם פעילויות שהוא נהנה מהן בעבר כבר לא מושכות אותו, והמסך הופך שוב ושוב לאפשרות המועדפת?

שם נמצא גם אחד האתגרים הגדולים של ההורות בדור המסכים. לא לנסות לגדל ילדים כאילו הסמארטפון אינו קיים, וגם לא להפוך אותו לאויב בכל פעם שמתעורר קושי, אלא ללמד אותם שיש רגעים שבהם אפשר להניח אותו בצד. להיות עם חבר בלי לבדוק מי כתב דבר מה, ללמוד בלי שהמסך ממתין ליד המחברת, להשתעמם בלי למהר לחפש גירוי חדש ומהיר, ובעיקר לגלות שגם כשהטלפון אינו ביד, החיים עצמם לא נעצרים, ואם לילד או לילדה שלכם אין עדיין טלפון, פשוט תנסו לדחות זאת עד כמה שניתן, הרווח יהיה כולו שלהם ושלכם.

מי שרוצה לקחת את השיחה הזו צעד נוסף, יכול לפגוש את ד"ר קריקון בהרצאות ובתהליכים שהוא מוביל בבתי ספר, רשויות, חברות וארגונים ברחבי הארץ. מידע נוסף על הפעילות שלו מופיע באתר, בעמוד הפייסבוק והאינסטגרם.