מיתוסים ואמת על טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר

מאת ד"ר רותם ענבר

מהו טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר?

הטיפול ההורמונלי החלופי נועד להשיב לגוף את ההורמונים החסרים ובכך להקל על התסמינים הללו באופן היעיל ביותר. בנוסף לשיפור תסמיני גיל המעבר, הטיפול ההורמונלי עשוי לתרום לבריאות ארוכת הטווח של האישה.

באילו התוויות ניתן היום טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר?

למידע נוסף על גיל המעבר והטיפול ההורמונלי החלופי לחצי כאן >>

יתרונות הטיפול ההורמונלי לגיל המעבר

מחקרים עדכניים מצביעים על שורה של יתרונות רפואיים מוכחים לטיפול ההורמונלי בגיל המעבר, במיוחד כאשר הוא ניתן במועד הנכון (עד 10 שנים מהמנופאוזה, או לפני גיל 60). להלן עיקרי היתרונות המרכזיים המבוססים מחקרית:

• הקלה בתסמיני גיל המעבר ושיפור איכות החיים: זהו היתרון העיקרי והמיידי של טיפול הורמונלי לגיל המעבר, אשר מהווה את הדרך היעילה ביותר להקלה על תסמיני המנופאוזה השונים.
• בריאות הנרתיק, מערכת השתן והתפקוד המיני: לטיפול ההורמונלי השפעה מיטיבה על רקמות הנרתיק ודרכי השתן התחתונות, הסובלות מהשפעת חוסר האסטרוגן. הטיפול מונע ומטפל ביובש נרתיקי ובתסמינים כמו צריבה, כאב ביחסי מין ודלקות שתן חוזרות ובכך משפר את בריאות הנרתיק, חיי המין ואת הנוחות היומיומית של האישה.
• מניעת אוסטאופורוזיס ושברים: חוסר האסטרוגן לאחר גיל המעבר מוביל להגברת קצב פירוק העצם וירידה בצפיפות עצם, מה שמעלה את הסיכון לאוסטאופניה, אוסטאופורוזיס ולשברים בעצמות בגיל המבוגר. טיפול הורמונלי מונע איבוד מסת עצם ומעלה את צפיפות העצם בעמוד השדרה ובירך.
  ההשפעה על בריאות הלב וכלי הדם: בעשורים האחרונים של המאה העשרים, סברו כי מתן הורמונים לנשים לאחר גיל המעבר יגן על הלב ויפחית מחלות לב. המחקר הקליני הגדול והידוע (WHI) אשר פורסם לאחר שהופסק טרם זמנו ב-2002 מצא דווקא עלייה בסיכון לבעיות לבביות בקבוצת הנשים שנטלו טיפול, וגרם, למרבה הצער, להימנעות מהטיפול ההורמונלי למשך שנים רבות לאחר מכן. ניתוחים מאוחרים יותר של הנתונים הראו שכאשר הטיפול ניתן בגילים צעירים מ- 60 ועד 10 שנים מהפסקת הוסת, הוא בטוח ואף טומן בחובו אפקט מניעתי לטרשת עורקים ומחלות לב.

המיתוסים הנפוצים ביותר, והאמת

לאורך השנים, ובמיוחד לאחר פרסום תוצאות מחקר ה- WHI, התקבצו סביב נושא הטיפול ההורמונלי לגיל המעבר מיתוסים רבים אשר היכו שורש בתודעה הציבורית וממשיכים להטיל אימה על נשים רבות ואף מונעים את תחילת הטיפול האפקטיבי.
אולם, מחקרים מודרניים מראים כי אצל נשים בריאות המתחילות טיפול בסמוך לגיל המעבר, יתרונות הטיפול ההורמונלי עולים בבירור על סיכוניו.

למרות זאת, מיתוסים מושרשים עדיין מרתיעים נשים רבות מלשקול את לקיחת הטיפול ההורמונלי. למרבה הצער, חלק גדול מאותן הנשים, אשר זקוקות לטיפול ההורמונלי כדי לשפר את חייהן ובריאותן, נמנעות ממנו .

1. טיפול הורמונלי חלופי הוא מסוכן

2. טיפול הורמונלי חלופי גורם לסרטן שד

זוהי אינה תשובה של נכון או לא נכון.

העלייה בסיכון לסרטן השד היא הנושא שמעורר את מירב החשש סביב הטיפול ההורמונלי. אם לתמצת במשפט אחד, אזי לפי הנתונים המעודכנים הסיכון, אם קיים, הוא קטן ביותר, ותלוי בעיקר בסוג ההורמונים ומשך הטיפול. מחקר ה - WHI המקורי (2002) מצא עלייה קלה בהיארעות סרטן השד בנשים שנטלו טיפול משולב (אסטרוגן+פרוגסטין) במשך יותר מ-5 שנים. עם זאת, ניתוח מאוחר של הנתונים הראה כי עליה זו מסתכמת בכ- 4 מקרים נוספים על כל 1,000 נשים המטופלות במשך 5 שנים. לשם השוואה, עלייה דומה או גבוהה מכך בסיכון מיוחסת גם לגורמי סיכון יומיומיים, כמו שתיית כוס יין אחת מדי ערב, עודף משקל או אורח חיים יושבני.
גם סוג הפרוגסטרון הוא משתנה חשוב : מחקרי תצפית מצאו כי שימוש בפרוגסטרון טבעי (מיקרונייזד) או בדידרוגסטרון העלה הרבה פחות את סיכון סרטן השד, בהשוואה לפרוגסטינים סינתטיים מסוימים. כיוון שכיום יותר ויותר טיפולים משתמשים בפרוגסטרון טבעי או דומה לו במקום נגזרות ישנות, ייתכן שהסיכון אף נמוך מבעבר. נדגיש, כי עבור נשים אשר נוטלות אסטרוגן בלבד, נצפתה אף ירידה בסיכון לסרטן השד. בשורה התחתונה, הסיכון לסרטן השד תחת טיפול הורמונלי הוא קטן בהרבה מכפי שרבים סברו: בנשים מטופלות 5–7 שנים ומטה לא נצפתה כמעט עליה, ובשימוש ארוך יותר ישנה עלייה מתונה בעיקר עם שילוב פרוגסטינים מסוימים. לאחר הפסקת הטיפול ההורמונלי, הסיכון העודף נסוג, ואינו ממשיך לכל החיים.

3. טיפול הורמונלי חלופי גורם לקרישי דם ושבץ מוחי

אפשרי, אך נדיר מאוד.

זהו סיכון אפשרי אולם נדיר מאוד בנשים ללא גורמי סיכון, וגם עבורן יש פתרון! אחת מתופעות הלוואי של טיפול הורמונלי היא עלייה קלה בסיכון לקרישי דם בוורידים העמוקים, במיוחד כאשר האסטרוגן ניתן דרך הפה. זה קורה כיוון שאסטרוגן במתן פומי משפיע על גורמי קרישה המיוצרים בכבד, דבר אשר עשוי להכפיל בערך את הסיכון ל- VTE - פקקת ורידים שיכולה להיות תסחיפית. למרות שהסיכון היחסי מוגבר, יש לזכור שהסיכון הבסיסי אצל נשים בריאות בגיל 50–60 נמוך למדי, ועומד על כ-1–2 מקרים לכל 1,000 נשים לשנה ללא טיפול– תוספת קטנה בהחלט במונחים אבסולוטיים. יתר על כן, ניתן להפחית את סיכון הקרישה באמצעות בחירה מודעת של סוג ודרך מתן הטיפול. מחקרים וסקירות עדכניים מראים שמתן אסטרוגן דרך העור על ידי מדבקות, ג'ל או קרם אינו מגביר את הסיכון לקרישי דם בהשוואה לנשים שאינן מטופלות. לפיכך, קיימת עדיפות לטיפול עורי אצל נשים עם קרישיות יתר ידועה או גורמי סיכון לכך. באשר לשבץ מוחי, גם כאן ההשפעה תלויה בגיל ובנתיב המתן. בגיל מתחת ל-60, השכיחות הבסיסית של שבץ נמוכה מאוד ממילא, ולא נמצא שטיפול הורמונלי מגביר אותה משמעותית, במיוחד אם האסטרוגן ניתן בדרכים טרנסדרמליות (שלא דרך הפה). לגבי טיפול פומי, ייתכן גידול קטן בסיכון לשבץ איסכמי בנשים מבוגרות יותר, אך בנשים צעירות ההשפעה מינימלית בשל הסיכון הבסיסי הנמוך.

4. לקיחת הורמונים לאחר גיל 60 היא אסורה

לא נכון.

ההמלצות הרווחות אכן מדברות על חלון הזדמנויות לטיפול, במסגרתו יש להתחיל טיפול בזהירות יתר מעבר לגיל 60 או בחלוף עשור מגיל מנופאוזה, שכן אז יחס הסיכון- תועלת עשוי להשתנות. אבל אין פירוש הדבר שאישה שחצתה גיל זה אינה יכולה להמשיך טיפול, או אף להתחיל במקרים מסוימים. ההחלטה על המשך או התחלת טיפול מעבר לגיל 60 תלויה בנתונים אישיים כגון מצב בריאותי כללי, תסמינים, ומשך השנים במנופאוזה. יש נשים מעל 60 שעדיין סובלות מתסמיני מנופאוזה קשים עם ניסיון להפסקת הטיפול, ובמידה ולא קיימת התווית נגד בריאותית- ניתן בהחלט להמשיך את הטיפול. לא ניתן למנוע מאישה טיפול אשר מיטיב עימה מאוד, כאשר בלעדיו נפגעת איכות חייה באופן משמעותי. התחלת טיפול מעבר לגיל 60 או חלון ההזדמנויות- גם היא אינה נשללת על הסף! עם זאת, ככל שהגיל עולה, יש לבחון ביתר קפידה גורמי סיכון, בעיקר של המערכת הקרדיווסקולרית (לב וכלי דם, או נוכחות טרשת עורקים) טרם התחלת הטיפול. במתן טיפול לאישה מבוגרת יותר פעמים רבות נתפור טיפול המקטין סיכונים על ידי בחירת סוג התכשיר והמינון המתאימים.

5. במקרים של סרטן במשפחה לא מומלץ לקחת הורמונים

לא נכון.

עצם קיומו של סיפור משפחתי של סרטן אינו מהווה סיבה מספקת לשלילה של טיפול הורמונלי. גם במקרה של סרטן שד בקרובות מדרגה ראשונה (למשל אם או אחות שחלו), אין התוויית נגד לטיפול הורמונלי חלופי. נכון שעל פי רוב, קרובות של חולות בסרטן השד נמצאות בסיכון גבוה יותר ממילא, אולם תוספת הטיפול ההורמונלי אינה מעלה את הסיכון באופן יחסי מעבר לסיכון אצל כל אישה אחרת. מחקרים הראו, כי העלייה בסיכון לסרטן שד בטיפול הורמונלי משולב (אסטרוגן + פרוגסטין) לא הייתה גבוהה יותר בנשים עם סיפור משפחתי לעומת נשים ללא סיפור כזה. בנשאיות ל- BRCA1 או 2 עם סיפור משפחתי, ובמיוחד כאלה אשר לא עברו כריתת שדיים מניעתית, קיימת מערכת שיקולים שונים ופרטניים, אולם גם הן יכולות לקבל טיפול הורמונלי והוא אף מומלץ באופן חד משמעי בגילאים הצעירים יותר. זה המקום לציין שבמקרה של סרטנים אחרים, כגון סרטן המעי, אף נצפתה ירידה בשכיחות בנשים אשר נטלו טיפול הורמונלי ביחס לאוכלוסייה הכללית. לסיכום, מתן של טיפול הורמונלי לנשים עם רקע משפחתי של סרטן שד הוא אפשרי בהחלט, אולם דורש שיחה על ניהול סיכונים עם המטופלת ובחירת הטיפול המתאים ומצמצם הסיכון ביותר.

6. הורמנים גורמים להשמנה ועליה במשקל

לא נכון.

מחקרים מראים שאין בסיס לטענה שטיפול הורמונלי בפני עצמו גורם לעלייה במשקל. אמנם נשים רבות עולות במשקל במידה זו או אחרת סביב גיל המעבר, אך הדבר נובע משינויים מטבוליים המתרחשים עם הגיל ולא בהכרח מהטיפול. למעשה, חלק מהממצאים מצביעים על כך שטיפול הורמונלי עשוי למתן את מגמת ההשמנה הקיימת בגיל המעבר, על ידי מניעת ההאטה בקצב חילוף החומרים או שינוי בדפוס פיזור השומן. מה כן רואים? לעיתים, עם תחילת הטיפול ההורמונלי מתרחשת צבירה קלה של נוזלים או נפיחות, אשר חולפת בהמשך. במקרים אלה, גם אם מופיעה עליה זמנית במשקל- לא מדובר בצבירת שומן. לכל הנשים בגיל המעבר, בין אם נוטלות הורמונים ובין אם לא- הקפדה על תזונה מאוזנת, אורח חיים בריא ופעילות גופנית תסייע יותר מכל לשמור על המשקל ולמנוע עודפים.

7. הטיפול ההורמונלי רק דוחה את גיל המעבר. כשמפסיקים, התסמינים יגיעו בכל מקרה

לא נכון.

הטיפול ההורמונלי מטפל בתסמיני גיל המעבר בזמן שנלקח, אך אינו מבטל את השלב הפיזיולוגי שהגוף עובר. ייתכן כי חלק מהנשים ימשיכו לסבול מתסמינים, כמו גלי חום, גם אחרי הפסקת הטיפול ההורמונלי. אולם אין זה משום שהטיפול 'דחה' את המנופאוזה, אלא כי האישה עלולה לסבול מתסמינים גם מספר שנים לאחר הפסקת הווסת. משך הופעת תסמיני המנופאוזה שונה מאישה לאישה, ונמשך בין חודשים לשנים רבות. אם אישה מפסיקה הורמונים והתסמינים חוזרים- המשמעות היא שבלעדיהם עדיין הייתה סובלת באותה נקודת זמן. התסמינים הם לא מעין חוב אותו יש לפרוע במלואו, ולכן רק ניתן לדחותו ולא לבטלו. הם בעלי פרק זמן מוגדר, השונה באופן מובנה מאישה לאישה, וסופו מגיע- בין אם האישה נמצאת תחת טיפול הורמונלי ובין אם לא.

8. עדיף להתמודד עם התסמינים בדרכים טבעיות מאשר לקחת הורמונים. אם זה התהליך הטבעי שקורה בגוף האישה, סימן שלא צריך להוסיף הורמונים מבחוץ.

לא נכון.

בעוד שגיל המעבר הוא תהליך טבעי, תסמיניו עלולים להיות קשים, ממושכים ולפגוע באיכות החיים, בבריאות ארוכת הטווח ואף בתוחלת החיים. במקרים כאלה, טיפול הורמונלי הוא ההתערבות היעילה והבטוחה ביותר, לפי מחקרים והנחיות רפואיות עדכניות. תסמיני גיל המעבר אינם תמיד קלים או קצרים. עבור נשים רבות הם נמשכים 5-10 שנים ויותר, עם השפעות מרחיקות לכת על תפקוד, בריאות, קוגניציה, שינה, מצב רוח, תפקוד מיני ובריאות הלב והעצם. נשים רבות פונות לפתרונות טבעיים מסיבות של פחד או מידע מוטעה – ולעיתים סובלות שנים שלא לצורך. טיפול הורמונלי הוא ההתערבות היחידה שהוכחה מחקרית כמפחיתה תסמינים באופן נרחב, ואף בעלת תרומה ניכרת לבריאות לשנים קדימה. אין שום יתרון בריאותי בלסבול, ובמיוחד כיום כאשר אפשר להתאים לכל אישה את הטיפול המתאים ומקטין הסיכונים הנכון עבורה. חשוב לציין, שקיימים גם פתרונות צמחיים וטבעיים טובים לתסמיני גיל המעבר אשר יכולים לסייע ולהקל, במיוחד במקרה של תסמינים קלים יותר וקצרי טווח. יחד עם זאת, הם בדרך כלל אינם מספיקים לתסמינים קשים וממושכים, וחסרים את כל היתרונות ארוכי הטווח של הטיפול ההורמונלי.

לסיכום, הטיפול ההורמונלי החלופי בגיל המעבר הוא תחום רווי מיתוסים וחששות, אך רובם אינם מוצדקים. ייעוץ מדויק עם רופאת הנשים יכול לפזר את העננה סביב הנושא, להסיר ספקות ולספק ביטחון ובהירות. זהו תחום בו יש לזנוח את הגישה של "מידה אחת מתאימה לכולן", ולהתמקד בהתאמה אישית. האמת המדעית כיום היא שטיפול זה יכול להיות בטוח, מיטיב ומשפר חיים עבור נשים רבות – אך דורש התאמה אישית, מודעות ובקרה רפואית. המיתוסים המפחידים סביבו התבססו בחלקם על מידע מיושן או חלקי. כעת, עם הבנתנו המשופרת, ניתן ליהנות מפירות הטיפול תוך צמצום סיכוניו. בעזרת החלטות מושכלות המבוססות על מידע מדעי עכשוי ניתן לנווט את ספינת המנופאוזה בצורה בטוחה – ולהפריך את המיתוסים בדרכנו לחיים בריאים ומאושרים יותר בגיל המעבר.

ד"ר רותם ענבר היא רופאת נשים מומחית בגינקולוגיה ומיילדות עם ניסיון ארוך שנים של טיפול בנשים בגיל המעבר, רופאה בכירה בבית החולים לנשים ויולדות במרכז הרפואי שיבא, תל השומר, ומנהלת קליניקה פרטית אשר עוסקת במגוון תחומים בתחום רפואת הנשים, בהם גינקולוגיה, גיל המעבר, ליווי נערות ומתבגרות, התאמת אמצעי מניעה, מיילדות והיריון בסיכון

לאתר הבית של ד"ר רותם ענבר לחצי כאן >>