נותן את הכל: דיג'יי רני חלבי על התקופה הלא פשוטה שעוברת עליו

את רני חלבי אני זוכרת עוד מביקור שלי באחד הפסטיבלים בהם ניגן, אבל בפגישה שלנו היום הוא נראה שונה, עייף וטרוד. אין ספק שהמצב בארץ השפיע עליו, כמו על כל חיילינו הגיבורים.

"קשה לך עם מה שקורה בארץ?"

"אני מאוד מחובר למה שקורה, ולא רק בגלל השהות בעזה. יום אחד אני מתמקד בלייצר מוזיקה, להפיץ אותה ברשת ולנגן אותה במסיבות ולמחרת כולנו קמנו למציאות שנראית כמו סרט אימה."

הקסם של מלודיק טכנו

רני חלבי הוא די ג'יי ומפיק מוזיקה שהיה מוכר לפני כן בשם במה אחר וגם בז'אנר שונה. לפני שנה הוא החליט לעשות שינוי, ובנוסף לכך, הוא התחיל ללמוד מיקס מאסטר (הנדסאי סאונד).

"ספר לי על החיים הקודמים שלך במוזיקה."

"הייתי בעיקר בז'אנר הפסייטראנס והיפ הופ, זו מוזיקה עם יותר ביטים והיום אני מנגן יותר מלודיק טכנו."

"למי שלא מבין. מה זה אומר?"

"זה ז'אנר יותר רגוע ועדין, ועם יותר מנגינה, BPM מאוד נמוך שעובד על 120 ל-126."

"זה משתלם להתמקד בז'אנר אחד?"

"אני יודע לנגן וגם ניגנתי כל סגנון אבל המלודיק טכנו זה מה שאני הכי אוהב. הז'אנר הזה מאוד מרגיע אותי, אני אוהב את המלודיות והצלילים השקטים שבאים ברקע, זה מחבר אותי לעצמי בצורה עמוקה. אז כן, החלטתי לתפוס נישה וללכת איתה הכי רחוק שאפשר."

"כשמזמינים אותך להופיע, איך אתה מחליט מה לנגן?"

"אני מעביר ללקוחות חומרים לשמוע, מתרשם ממה שהם אהבו ולפי זה בונה את הליין."

הפריצה שהולידה את שם הבמה

דיג'יי ZerodayZ חתום בחברת הקלטות בארץ ובחו"ל ובחברת הפקות שדואגת לו להופעות. הוא מופיע במסיבות, פסטיבלים ומועדונים, ויש לו אולפן בו הוא מייצר את המוזיקה שלו, כך שחלק מהחומרים שהוא מנגן אלה יצירות שלו."

"מאיפה שם הבמה ZerodayZ?"

"אני זוכר שבניתי את האולפן והשקעתי בו מלא כסף ורק נשאר לי לבחור שם במה. באחד הימים ישבתי עם חבר שרצה להיות שותף שלי באולפן, ורצינו לצפות בסרט אימה. פתחנו איזה אתר וככה פרצו לי למחשב, היו לי שם המון חומרים ושירים ועד היום זה לא הסתדר. לפריצה בעולם האבטחה קוראים ZERO DAY, ומשם השם."

"זה לא מזכיר לך אבל חוויה שלילית?"

"זה מראה לי שגם אם מנסים לעצור אותי, לא יצליחו, שאפשר להתגבר על הכל ושתמיד אני אמשיך לרדוף אחרי החלום. גם הוספתי את האות Z שמבחינתי מסמלת המשכיות."

החברים שאיבד והמצב הנפשי הקשה

רני חלבי משתף כי מאז המלחמה הוא מתקשה להופיע. קשה לו נפשית והמחשבות על כל מה שקרה ועוד קורה בישראל לא עוזבות אותו. הוא חש כאב עצום.

"בדרך כלל אומרים שמוזיקה היא תרופה."

"אני מטורף על מוזיקה אבל קשה לי ליצור כרגע וגם פרקטית זה לא היה אפשרי כשהייתי בעזה. אני לא אשקר, המצב הנפשי שלי על הפנים אבל ברור שאם יש משהו שמרגיע אותי, מזכיר לי שיש משמעות ומחזיר אותי לחיים זה המוזיקה."

"תוכל לשתף אותנו על הכניסה לעזה?"

"בפעימה הראשונה נכנסתי ל-40 יום, בשנייה ל-35 יום ובשלישית לעוד 35 יום בערך, כבר הפסקתי לספור. ראיתי שם הרבה דברים קשים ואיבדתי חברים, אלה דברים שאני מתקשה להתמודד איתם."

"אבל המוזיקה נותנת מזור כלשהו."

"ברגע שאני מגיע לאולפן אני משתדל להשאיר את הכל מחוץ לדלת. זו התרפיה, החיים והאוויר שלי. אחד הדברים שהיו לי הכי קשים בעזה זה המרחק מהמוזיקה וחוסר היכולת להתאחד איתה. כשאני מתעסק במה שאני הכי אוהב, שם המקום הרגוע שלי, זה עוזר לי להתחבר לעצמי ולהתגבר על הכל."

"אני מאחלת לך שמפה רק תצמח."

"תודה. אני שואף להגיע לפסטיבלים הכי גדולים בארץ והחלום הגדול זה טומרולנד, שם יש כל מיני במות אבל אני רוצה להופיע על הראשית שהיא הגדולה ביותר."

לפרטים נוספים ושיחה עם האומן, לחצו כאן.