ד"ר גדעון מנדה: "בדידות עלולה להחוות כקשה יותר מהמוות"

הסיקור התקשורתי בנושא הבדידות מתמקד לרוב בממדיה של תופעת הבדידות בקרב אוכלוסיית הקשישים. נראה שזו אחת מן התופעות הכואבות המלוות את גיל הזיקנה. על פי פרסומי ארגון הבריאות העולמי (W.H.O) משנת 2022, בדידות היא תופעה גלובאלית רחבה במיוחד, ובחלק ממדינות העולם אחד מכל שלושה קשישים הוא אדם בודד. אך אין מדובר בתופעה המאפיינת רק את קבוצת הגיל המבוגר יותר. בדידות נחווית ומדווחת לא פעם גם בקרב ילדים, בני נוער, צעירים ומבוגרים. היא חוצת מגזרים, מצב סוציואקונומי או רקעים. ד"ר גדעון מנדה, דוקטור לפסיכותרפיה וייעוץ אקזיסטנציאליסטי, מציין כי על פי הגישה האקזיסטנציאליסטית בפסיכותרפיה, בידוד ובדידות הם בין האתגרים הקיומיים הגדולים ביותר עימם מתמודדים אנשים באשר הם במהלך חייהם, ומסביר על ההבדל שבין 'בדידות' ל'בידוד'.

"המונח 'בדידות' מתייחס להקשר החברתי או למצב של 'לבדוּת'. כלומר, במונח 'בדידות' הכוונה היא למצב בו אין בסביבתו של אדם אנשים אחרים או שיש אנשים אך הם מעטים בלבד", מסביר ד"ר גדעון מנדה. "חוויה זו יכולה להווצר גם מתוך בחירה אך גם מתוך שנכפתה על אדם. למשל, יש אנשים אשר בוחרים לעתים להתבודד, משום שהם מבקשים לעצמם מעט 'שקט' ומתרחקים לפיכך מסביבתם. התרחקות זו יכולה להיות לתקופה קצרה או לתקופה ארוכה יותר".

ויש כאלו שלא רוצים בשקט ובריחוק האלו?

"בהחלט. ייתכן גם שאדם כלל אינו רוצה להיות לבדו, אך בדידות זו נכפית עליו משום שאין בפועל אנשים סביבו, או שהאנשים הנמצאים נוכחים לזמנים קצרים בלבד. יתכן גם מצב שבו דווקא האנשים שהיה מבקש אדם שיהיו סביבו - נעדרים".

ומה המשמעות של 'בידוד'?

"במונח 'בידוד' אנו מתייחסים להיבט רחב יותר מן הבדידות. המונח בידוד כולל בתוכו ריחוק או נתק רגשי, גיאוגרפי, קיומי וכדומה. כלומר המונח בידוד כולל בתוכו גם את הבידוד החברתי, דהיינו בדידות, אך גם היבטים רחבים וגדולים ממנו".

מדוע הגישה האקזיסטנציאליסטית רואה את המושגים האלו כאתגרים קיומיים?

"לשיטתה של הגישה האקזיסטנציאליסטית, כאשר אנו נולדים אנו 'מושלכים' לתוך עולם נתון אשר יש בו נתונים מובנים המהווים חלק מן הקיום האנושי. אלו הם כל אותם נתונים אשר לא בחרנו בהם בשעת לידתנו, אך אם נרצה או לא נרצה, החיים על פני האדמה מפגישים אותנו עימם במוקדם או במאוחר", משיב גדעון מנדה.

"בלשונה של הגישה האקזיסטנציאליסטית נתונים אלה נקראים 'נתונים אונטולוגיים'. בין הנתונים הקשים לנו ביותר, אשר מעוררים אצלנו חרדה קיומית, מזהה הגישה האקזיסטנציאליסטית את סופיות החיים, את העובדה כי אנו חיים לאורו של ציר הזמן, את העובדה כי יש לנו חופש בחירה אך אין יכולת לדעת מראש מה תהיינה תוצאות בחירותינו, את העובדה כי אין משמעות לקיום – לבד מזו שנעניק בעצמנו – וכמובן את עובדת היותנו יצורים בודדים".

המשמעות של היותנו יצורים בודדים

ד"ר גדעון מנדה מדגיש כי משמעות היותם של בני האדם בודדים נחלקת לשני רבדים - הרובד החברתי והרובד הקיומי: "בהקשר החברתי, בני האדם הם יצורים חברתיים באופן בסיסי. אנו נולדים לתוך משפחה גרעינית מסוימת וכל חיינו נעים במעגלים חברתיים משתנים. חלקם כאלו שנשלחנו אליהם על ידי אחרים, למשל גן הילדים, בית הספר וכדומה, חלקם כאלה שבחרנו בהם באופן חלקי, למשל כאשר אנו בוחרים לעבוד במקום עבודה מסוים – אנו מוצאים בו גם אחרים שבחרו, בנפרד, להימצא באותו המקום, וחלקם כאלה שבחרנו באופן מלא יותר, למשל זוגיות, מעגל חברים וכדומה".

"מעגלים חברתיים אלה, גם אם יצרנו אותם בעצמנו, משתנים לאורך החיים, לא פעם שלא מתוך בחירה. למשל, כאשר ילדיו של אדם מתבגרים ועוזבים את בית ינקותם, כאשר נכדים מתבגרים ופונים לעיסוקיהם וכמובן גם כאשר אנו חווים אובדן", ממשיך גדעון מנדה. "כדי להמשיך ולקיים את המעגל החברתי נדרשות גמישות, הסתגלות ומיומנות חברתית. יש שיטענו שהם בעלי מיומנות חברתית גבוהה יותר, אשר מקלה עליהם בנושא זה, ויש אשר יטענו שהם נעדרים מיומנות זו, למרות שהיו רוצים בה".

כך באופן בלתי נמנע, לדבריו של ד"ר מנדה, מעגל החיים מזמן לנו תקופות של בדידות ולבדות לאורך כל הדרך. זו חוויה שיכולה להיות קשה מאוד עבור אנשים ועלולה להוביל למצב רוח ירוד ולעיסוק בשאלות קיומיות נוספות, כמו שאלות של משמעות וסבל.

"הרובד השני והרחב יותר, הוא הרובד הקיומי. לכאן נכנסת סוגיית הבידוד הקיומי", הוא מסביר. "ברובד הזה מחלחלת אלינו ההבנה כי תחושת הבידוד היא גדולה הרבה יותר מן ההקשר החברתי. כלומר, הבידוד הקיומי נוגע בנימי ההבנה העמוקה ביותר שלנו, שגם כאשר אנו מקיפים את עצמנו בבני משפחה וחברים נהדרים, בסופו של דבר אדם הוא יצור נפרד ובודד. כאשר מישהו מאיתנו חווה כאב או חולי, קושי או התמודדות – אנשים מסביבנו יוכלו להתקרב, לחבק, לומר מילים טובות – אך אף אחד לא יוכל באמת להחליף אותנו בחוויה הזו שאותה אנו חווים. איש לא יוכל לחוש בדיוק כמונו את הכאב, ואיש לא יוכל להתמודד במקומנו עם האתגר או עם אי הנוחות העמוקה המפלחת לעתים את הלב והנפש. זוהי הבנה עמוקה ולא פשוטה וממנה צומחת גם 'חרדת הבדידות'".

"לעתים תחושה זו הופכת לקשה עוד יותר כאשר רואה אדם כי יש סביבו אנשים אחרים, כלומר הוא אינו לבד עובדתית, אך בה בעת הוא חש ריחוק, זרות או חוסר הבנה מצד הסובבים אותו. זו חוויה שעלולה להיות כואבת מאוד", מוסיף גדעון מנדה.

הטעויות אותן עושים אנשים בקשר לבדידות

סוגיית הבידוד והבדידות כל כך קשה, לעתים עד כי אנשים פועלים בשתי אסטרטגיות המובילות לא פעם לכשלון צורב, לדבריו של ד"ר גדעון מנדה: "הדרך האחת היא ריצוי מוגבר והדרך האחרת היא כפייה. בדרך הריצוי, אנשים אשר אינם יכולים לשאת את הבדידות, מנסים לרצות את הסובבים אותם בצורה קיצונית. המוטיבציה מאחורי העשייה כאן היא הפחד להיות לבד ולאו דווקא הרצון להעניק. הדרך האחרת, כפייה, היא מצב בו אנשים כופים את חברתם בכח על האחרים, באופן החורג ממה שיכולים האחרים לשאת. גם כאן המוטיבציה היא הפחד שבבדידות ולא הרצון להדדיות חברתית".

"שתי דרכים אלה, הן הריצוי והן הכפייה, יכולות לעבוד רק באופן זמני, אך לטווח הארוך הן מועדות לכשלון. לאורך זמן הסביבה הפוגשת אסטרטגיות אלה מתרחקת -  והאדם שחרד מן הבדידות חווה אותה ביתר שאת ובכאב גדול יותר. עלינו להצליח לפיכך למצוא את המיזוג המדויק שבין היכולת לשאת את הבדידות לבין היותנו יצורים הזקוקים לחברה למען בריאותנו", הוא מבהיר.

האם בדידות קשה ממוות?

בהרצאה שהעביר ד"ר גדעון מנדה בכנס שהתקיים אוניברסיטת תל אביב לאחרונה, וכחלק מתחום מחקרו האקדמי, הוא עוסק לא מעט בשאלה 'האם בדידות קשה ממוות'. לדברי ד"ר מנדה  "גם סופיות החיים וגם בידוד ובדידות – הן סוגיות אונטולוגיות (קיומיות). ואכן, אל מול המוות אנו ניצבים חסרי אונים. אנו מתגלים בשבריריותנו ומבינים כי גופנו אינו חזק תמיד כפי שהיינו רוצים. על כן רבים יסמנו את סופיות החיים כנתון האונטולוגי המטלטל ביותר. מנגד, רבים יטענו כי דווקא סוגיית הבידוד והבדידות היא גדולה ועוצמתית יותר, שכן חוויה זו עלולה להיות חזרתית ומתמשכת".

"כך או כך", מסכם ד"ר גדעון מנדה, "בטיפול המבוסס על גישה אקזיסטנציאליסטית, הקריאה היא להכיר בקושי הצומח מתוך המפגש עם הנתונים האונטולוגיים, בין אם מדובר על סופיות החיים, על בידוד ובדידות – או על נתון אונטולוגי אחר, לקבלם כנתונים שהם חלק מן הקיום ולנסות לחיות את החיים בצורה המלאה ביותר האפשרית. אין לנו אלא לצלוח את המרחב שבין לידה למוות על ידי הענקת משמעות ותוכן לקיום, בכל תקופה ובכל גיל בחיים".