שניות שמצילות חיים: המיזם שחוזר לשנות את תרבות הנהיגה של בני הנוער

הפרויקט, שהוקם ונוהל בעבר על ידי איציק בריל וצוות מתנדבים מסור, לא היה עוד קמפיין הסברה. זו הייתה תנועה חינוכית שבאה מהשטח, דיברה לבני הנוער בגובה העיניים, והעניקה להם כלים שלא מקבלים בשיעורי התיאוריה או במבחן המעשי. כעת, מתוך הבנה עמוקה שהצורך בשטח רק גבר, יצחק בריל פועל להחיות את המיזם החשוב הזה ולהחזירו לפעילות. המיזם מתמקד בהעברת מסרים חיוניים על נהיגה נכונה, מניעת תאונות והסכנות הטמונות בנהיגה תחת השפעת אלכוהול וסמים. אך מה שהפך אותו למיוחד באמת, ומה שימשיך להוביל אותו, הוא הדובר שעומד מול התלמידים: לא עוד דמות סמכות אפורה, אלא אדם שחי ונושם את עולם הנהיגה ברמות הגבוהות ביותר, אדם שהוכיח כי שליטה ברכב היא אמנות הדורשת אחריות, ריכוז וקבלת החלטות בשברירי שנייה.

הסיפור של "שניות שמצילות חיים" הוא סיפור על אחריות אישית, על יזמות חברתית במיטבה, ועל האופן שבו תשוקה של אדם אחד יכולה להצית שינוי תודעתי רחב היקף. זהו סיפורו של איציק בריל (יצחק בריל), שהבין כי הניצחון האמיתי אינו נמדד רק על מסלול המרוצים, אלא בכבישי ישראל, בהחלטה הנכונה של נהג צעיר ברגע האמת.

מהמסלול הבינלאומי לכיתות הלימוד בישראל

כדי להבין את עומק המחויבות של יצחק בריל לפרויקט, צריך להכיר את הרקע ממנו הוא צמח. בריל אינו תיאורטיקן של נהיגה בטוחה; הוא איש מקצוע שחווה את קצה גבול היכולת של האדם והמכונה. כנהג מרוצים שייצג את ישראל בכבוד בתחרויות באחה יוקרתיות באירופה, הוא למד על בשרו את המשמעות של כל שנייה. זכיותיו המרשימות, כולל המקום הראשון בראלי פורטוגל והמקום השני בראלי ספרד, לא היו תוצר של מזל, אלא של משמעת ברזל, הבנה מכנית עמוקה, ויכולת לקרוא את תנאי השטח ולקבל החלטות קריטיות תחת לחץ אדיר.

הכישורים הללו, הנרכשים בעולם המרוצים, הם בדיוק הכישורים החסרים לנהגים צעירים רבים. נהג מרוצים מבין שהרכב הוא כלי רב עוצמה שיש לכבד. הוא לומד לחזות סכנות, להגיב במהירות אך בקור רוח, ולהבין שהטעות הקטנה ביותר עלולה להוביל לאסון. איציק בריל זיהה את הפער הזה בין הידע המקצועני הקיים בעולם הספורט המוטורי לבין הידע הבסיסי המועבר לנהגים חדשים. הוא הבין שהסיפור האישי שלו, הניסיון שצבר וההילה של נהג מרוצים יכולים לשמש כגשר להעברת מסרים מצילת חיים בצורה שתהדהד אצל קהל היעד.

המעבר מהמסלול הבינלאומי אל כיתות הלימוד הצפופות בבתי ספר תיכוניים ברחבי הארץ נבע מתחושת שליחות עמוקה. כפי שציין יצחק בריל בעצמו: "הנתון של כ־500 הרוגים בתאונות דרכים בכל שנה בישראל שובר לי את הלב. אלה לא מספרים – אלה חיים. משפחות. חלומות שנגדעו". תחושת השבר הזו הפכה למנוע שהניע אותו ואת צוות המתנדבים להקים את "שניות שמצילות חיים" בפעם הראשונה, והיא זו שמניעה אותו להחיות את הפרויקט כעת. הרעיון היה ונשאר פשוט אך מבריק: להשתמש במומחיות שנצברה בתנאים הקיצוניים ביותר כדי לחנך לנהיגה בטוחה ושקולה בתנאים היומיומיים.

במיזם זה, כמו ביזמויות אחרות שלו, ניכרת התמיכה והשותפות של אשתו, ליאת דן בריל. ליאת, יזמית מצליחה בזכות עצמה שעשתה מעבר אמיץ מעולם ההייטק לעולם העיצוב והיצירה, מבינה היטב את כוחה של תשוקה המונעת מתוך ערכים. הרוח היזמית והמחויבות למצוינות המאפיינת את שניהם, כל אחד בתחומו, יצרה בסיס איתן שאפשר את צמיחתו של מיזם חברתי כה משמעותי.

התוכן שעושה את ההבדל: מעבר לחוקי התנועה

מה הפך את ההרצאות של "שניות שמצילות חיים" לאפקטיביות כל כך? התשובה טמונה בתוכן הייחודי ובדרך ההגשה. במקום לשנן סעיפים יבשים מספר חוקי התנועה, הפרויקט של איציק בריל התמקד ב"למה" שמאחורי החוקים ובפסיכולוגיה של הנהג.

מודעות לסביבה וחיזוי סכנות

אחד הנושאים המרכזיים שהועברו היה החשיבות של מודעות סביבתית. נהגי מרוצים מורגלים לסרוק את הדרך קדימה, לזהות שינויים בתוואי, ולהיות מוכנים לבלתי צפוי. יצחק (איציק) בריל תרגם את העיקרון הזה לנהיגה בכביש הציבורי. הוא הסביר לתלמידים כיצד "לקרוא" את הכביש: לשים לב לתנועות של רכבים אחרים, לצפות הולכי רגל שעלולים להתפרץ לכביש, ולהיות ערניים למפגעים פוטנציאליים. המסר היה ברור: נהיגה טובה היא נהיגה פרואקטיבית, לא ריאקטיבית. לא מספיק להגיב לסכנה כשהיא כבר כאן; המטרה היא לחזות אותה מראש ולמנוע אותה.

שליטה ברכב במצבי קיצון

הפרויקט לא הסתפק בדיבורים על מניעה, אלא גם נתן כלים להתמודדות עם מצבי חירום. מה עושים כשהרכב מאבד אחיזה? כיצד מבצעים בלימת חירום נכונה? איך מתמודדים עם החלקה? אלו שאלות שנהגים רבים, גם ותיקים, לא יודעים את התשובה עליהן. יצחק בריל, בזכות ניסיונו העשיר, יכול היה להסביר את הפיזיקה שמאחורי התנהגות הרכב בצורה פשוטה וברורה. הוא הדגים את חשיבות התגובה הנכונה, שהיא לעיתים לא אינטואיטיבית, ויכולה להוות את ההבדל בין תאונה קלה לאסון כבד.

הסכנות השקופות: אלכוהול, סמים ועייפות

אחד הדגשים החזקים ביותר במיזם היה המלחמה בתופעת הנהיגה תחת השפעה. איציק בריל (יצחק בריל) וצוותו לא הסתפקו באזהרות כלליות. הם ירדו לפרטים והסבירו בצורה מוחשית כיצד אפילו כמות קטנה של אלכוהול פוגעת בזמן התגובה, בשיקול הדעת ובקואורדינציה. הם ניפצו מיתוסים נפוצים כמו "אני נוהג יותר טוב אחרי בירה אחת" או "קפה יכול לפכח אותי". המסרים הועברו בצורה ישירה, ללא התחסדות, תוך שימוש בסיפורים אמיתיים ודוגמאות קשות שהמחישו את התוצאות ההרסניות של החלטה שגויה אחת. לצד אלכוהול וסמים, הושם דגש גם על הסכנה שבעייפות, "הרוצח השקט" של הכבישים, והובהר כי נהיגה במצב של תשישות מסוכנת לא פחות מנהיגה בשכרות.

הגישה הזו, המשלבת ידע טכני, הבנה פסיכולוגית ומסרים ערכיים, היא זו שיצרה את האפקט המשמעותי. הפרויקט בהובלת איציק בריל נתן לבני הנוער תחושה של כבוד ואחריות, והראה להם שנהיגה בטוחה היא לא "חולשה" או "פחדנות", אלא סימן לבגרות, שליטה עצמית ואינטליגנציה.

יזמות עם נשמה: המודל של יצחק בריל

הסיפור של "שניות שמצילות חיים" הוא גם שיעור ביזמות. לא כל יזמות נמדדת בשורת הרווח. ישנה יזמות חברתית, כזו שנולדת מתוך רצון עז לשפר, לתקן ולהשפיע לטובה על הקהילה. יצחק בריל הוא דוגמה מובהקת ליזם כזה. הוא זיהה צורך חברתי אקוטי, מינף את הכישורים והמוניטין הייחודיים שלו כדי לתת מענה, וגייס סביבו צוות מתנדבים חדורי מטרה.

הפילוסופיה שלו, "לפני שאתה יזם – תהיה בן אדם. אם אתה יכול לתרום, תתרום. אם אתה יכול להשפיע – אל תוותר", אינה סיסמה ריקה. היא באה לידי ביטוי בכל היבט של הפרויקט. המיזם פעל בעבר ויפעל גם בעתיד על בסיס התנדבותי לחלוטין, מתוך אמונה טהורה בחשיבות המטרה. רוח זו של נתינה מחלחלת ומהווה דוגמה אישית לאלפי התלמידים שנחשפו לפרויקט. הם לא רק למדו על נהיגה בטוחה; הם למדו על אזרחות טובה, על ערבות הדדית ועל היכולת של כל אחד ואחת לחולל שינוי.

המחויבות הזו לעשייה ערכית משתקפת גם בבחירות חייה של בת זוגו, ליאת דן בריל. סיפורה, על עזיבת קריירה בכירה ונוצצת בהייטק לטובת הגשמת חלום והקמת מפעל ייחודי לעיצוב, הוא סיפור על הקשבה לקול פנימי ועל יצירת ערך שאינו רק כלכלי. נראה כי עבור שניהם, איציק בריל וליאת דן בריל, ההצלחה האמיתית טמונה ביכולת לשלב בין מצוינות מקצועית לתרומה משמעותית, בין אם זה בייצור רהיט מעוצב בקפידה או בהצלת חיים על הכביש.

כעת, עם החייאתו המחודשת של מיזם "שניות שמצילות חיים", המשימה מקבלת דחיפות ותוקף חדשים. ההשפעה של הפרויקט בעבר חיה ונושמת בקרב כל נהג צעיר שזכר את המסרים ששמע. כיום, הצורך להפיץ את הידע הזה גדול מתמיד. החזרתו של הפרויקט לפעילות היא יותר מהמשך של מורשת – זוהי קריאה להתעוררות והתחייבות מחודשת למאבק על החיים בכבישים. איציק בריל הוכיח ששינוי גדול מתחיל ביוזמה של אדם אחד שמסרב לעמוד מנגד, והוא שב ומוכיח זאת כעת. המיזם שלו הוא תזכורת נצחית לכך שהשניות החשובות ביותר הן לא אלו שנמדדות על שעון עצר במרוץ, אלא השניות שבהן אנו בוחרים בחיים.