נגמר עידן השינון: כך נראית הלמידה של הדור החדש

כבר 15 שנה יש שאלה אחת שמעסיקה את עו״ד שירה וייסברגר: איך יכול להיות שהדרך שבה אנחנו צורכים ומעבדים מידע השתנתה מקצה לקצה, אבל הדרך שבה גופים רבים עדיין מלמדים כמעט שלא השתנתה?

●        אבל כשאנחנו מגיעים ללמידה, במקרים רבים אנחנו חוזרים לאותו מודל מוכר: הרצאות ארוכות, מצגות עמוסות, ריבוי טקסטים וכו’.

לדברי וייסברגר, הפער הזה הוא בדיוק המקום שבו מתחילה הבעיה.

"קל מאוד להגיד על הדור הזה שהוא עצלן, שאין לו סבלנות ושהוא פשוט לא רוצה ללמוד", היא אומרת. "אני חושבת שזו הסתכלות לא נכונה. הרצון ללמוד לא נעלם. מה שנוצר הוא פער בין הדרך שבה אנשים צורכים מידע בחיים שלהם לבין הדרך שבה אנחנו עדיין מצפים מהם ללמוד".

לא להאשים את הלומד – לשנות את דרך הלמידה
במקום לשאול מדוע אנשים מתקשים להתרכז, וייסברגר החליטה להפוך את השאלה: איך צריכה להיראות למידה שמתאימה לאדם של היום?

אבל מבחינת וייסברגר, עוד לפני הסרטונים, הדימויים או ההומור, צריך להבין דבר בסיסי אחד: למידה לא מתרחשת רק משום שמישהו העביר מידע.

למידה מתרחשת כאשר הלומד עצמו עובד עם המידע. כשהוא מעבד אותו, מחבר אותו לדברים שכבר מוכרים לו, מארגן אותו מחדש ויוצר ממנו משמעות.

וייסברגר מתארת את התנאים שמאפשרים ללמידה הזאת להתרחש באמצעות מילה אחת שקל מאוד לזכור: קסם.

קשב, סקרנות ומעורבות.

הקשב הוא השער הראשון. אם איבדנו את הלומד בדקות הראשונות, קשה מאוד לצפות שהמידע יישאר איתו.

הסקרנות היא מה שגורם לו לרצות לדעת מה יקרה בהמשך, לחפש קשרים ולשאול שאלות.

והמעורבות היא הרגע שבו הוא מפסיק להיות צופה פסיבי ומתחיל לעבוד עם המידע בעצמו.

מי שרוצה לראות כיצד התפיסה הזו באה לידי ביטוי בפועל יכול להכיר את שיטת הלמידה של המאמנת, מערך הכנה לבחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין, המבוססת על פיצוח והנגשה של חומר מורכב באמצעות יחידות לימוד קצרות, דימויים חזותיים וקוליים וכלים שנועדו להפוך את המידע לזכיר יותר.

15 דקות, סיפור אחד ורעיון שנשאר
אחד העקרונות המרכזיים בשיטה הוא מיקרו־למידה: חלוקת החומר ליחידות קצרות וממוקדות של כ־15 דקות.

אבל מבחינת וייסברגר, קצר לא בהכרח אומר טוב.

אפשר לצלם סרטון של 15 דקות שלא מצליח להחזיק את הלומד, בדיוק כפי שאפשר להעביר הרצאה של שעתיים ולהשאיר את הקהל מרותק.

לכן השאלה איננה רק כמה זמן נמשך השיעור, אלא מה קורה בתוכו.

המטרה אינה להפוך שיעור למופע בידור. המטרה היא לייצר קסם – את אותו שילוב של קשב, סקרנות ומעורבות שמאפשר ללומד להישאר בתוך החומר.

במקום לפגוש עוד מסך מלא במילים, הלומד מקבל רעיון עם הקשר, תמונה וסיפור. החומר הופך ממשהו מופשט למשהו שאפשר לדמיין, לארגן ולקשר.

חוויה והומור לא באים על חשבון העומק
אחת התפיסות השגויות שוייסברגר מבקשת לשנות היא שלמידה מעניינת, מצחיקה או חווייתית חייבת להיות שטחית יותר.

לדבריה, ההפך הוא הנכון.

"יש תפיסה שאם החומר מוגש בצורה מעניינת, הוא כנראה פחות רציני", היא אומרת. "אבל כשהלומד באמת מרוכז ומעורב, אפשר דווקא להגיע איתו לעומקים הרבה יותר גדולים".

סיפור, הומור ודימויים אינם שכבה שמוסיפים על התוכן כדי "לעשות אותו נחמד". כשהם מתוכננים נכון, הם חלק ממנגנון הלמידה.

גם המושג "חוויית למידה", לדבריה, זקוק להגדרה מחדש.

חוויית למידה היא לא רק עיצוב יפה, מערכת דיגיטלית נוחה או כיתה נעימה. היא מה שקורה בתוך המפגש של הלומד עם החומר: האם הוא נשאר קשוב? האם התעוררה בו סקרנות? האם הוא מעורב? האם הוא מעבד את המידע והופך אותו לשלו?

לפשט חומר מורכב בלי להפוך אותו לפשוט מדי
עיקרון נוסף בשיטה הוא היכולת לפשט.

לא להפוך חומר מורכב לשטחי, אלא לבצע את העבודה המורכבת לפני שהלומד פוגש בו.

"יש תפיסה שאם חומר הוא מורכב, גם הדרך שבה מסבירים אותו חייבת להיות מורכבת", אומרת וייסברגר. "בעיניי, אם באמת הבנתי משהו לעומק, אני צריכה להיות מסוגלת לפצח אותו ולהסביר אותו בצורה ברורה".

העבודה נעשית מאחורי הקלעים: לזהות מה העיקר, לסנן רעשי רקע, להבין את המבנה, למצוא דימוי מתאים ולבנות סיפור שיאפשר ללומד להחזיק את הרעיון בזיכרון.

פשטות, במובן הזה, אינה ההפך מעומק. היא תוצאה שלו.

עבור נבחנים שנדרשים להתמודד עם כמויות גדולות של מידע במסגרת הלימוד לבחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין, ניתן לראות כאן איך שיטת המאמנת מאפשרת לנבחנים ללמוד באפן יעיל ובדרך שהמוח זוכר.

אולי הגיע הזמן להפסיק למדוד למידה בשעות
שיטת הלמידה שפיתחה וייסברגר צמחה מתוך שנים של עבודה עם חומר משפטי מורכב, והיא מיושמת כיום במסגרת "המאמנת".

אבל השאלה שהיא מעלה רחבה הרבה יותר מתחום אחד.

אולי בעולם שבו תשומת הלב שלנו מאותגרת ללא הפסקה, הגיע הזמן להפסיק למדוד למידה לפי מספר השעות שבהן ישבנו מול ספר, הרצאה או סרטון.

במקום לשאול רק "כמה זמן למדתי?", אפשר לשאול:

האם הייתי קשוב? האם הייתי סקרן? האם הייתי מעורב? כמה מהחומר באמת עיבדתי? וכמה ממנו יישאר איתי גם מחר?

לדברי וייסברגר, שם בדיוק נמצא השינוי.

לא להפוך את הלמידה לפחות רצינית, אלא להפוך אותה ליעילה יותר, אנושית יותר ומותאמת יותר לאופן שבו אנשים באמת לומדים היום.

כי למידה אמיתית לא מתחילה בכמות המידע שמעבירים לנו. היא מתחילה כשנוצר קסם: קשב, סקרנות ומעורבות.

מי שרוצה להעמיק בתכנים הקשורים לדרך ההכשרה המשפטית החל מהשלב הסטודנטיאלי, דרך ההתמחות ועד הלימוד לבחינת ההסמכה, יכול להאזין לפודקאסט של וייסברגר ״עו״ד רגע״.

עו״ד שירה וייסברגר היא מייסדת מערך ״המאמנת״ - מערך הכנה לבחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין, ובעלת ניסיון של למעלה מ-15 שנים בפיתוח תוכן משפטי ובהוראה לבחינת ההסמכה. למעלה מעשור משמשת כמרצה מן החוץ במספר פקולטות למשפטים ומתמחה בהקניית מיומנויות למידה, ובפיתוח מתודולוגיות הוראה חדשניות.