די ג'יי גילי סופר: "מוזיקה זו דרך חיים"
"בין חתונה למסיבה, גילי סופר מספרת לנו איך זה להיות אישה במקצוע שנשלט על ידי גברים, איך זה מרגיש כשהאורחים בחתונה מוחאים לה כפיים ולמה תמשיך לתקלט גם בגיל 80"
"מוזיקה בשבילי זו דרך חיים", מספרת גילי סופר (27). מאז שלמדה תקלוט לפני כשלוש שנים במכללת BPM אצל די ג'יי עמית "פייפ" רואי (דרמה, כולי עלמא) ובלימה לימה די ג'יי סקול בניהולו של עמי יחזקאל (לימה דיי, דופלקס, בלאקמילק) – גילי מתקלטת ללא הפסקה באירועים והפקות. "התחלתי לתקלט בפאבים קטנים, ומהר מאוד זה התגלגל מפה לאוזן וצבר תאוצה. ניגנתי בהפקות של הבוטי קול, פסאז', דופלקס, סטארדאסט, סטאקס, המון אירועים פרטיים, אירועי חברה, ימי הולדת, מסיבות רווקות וחתונות". אחד האירועים הזכורים לה במיוחד הוא פסטיבל המוזיקה 'אישה אישה אישה' במצפה רמון בו תקלטה במשך שלושה ימים מוזיקה שכולה על טהרת המין הנשי. "זה היה האתגר הכי כיפי שקיבלתי. ישבתי על הפלייליסט הזה שלושה חודשים, ותקלטתי גם בחתונה מרגשת במיוחד שנערכה בפסטיגל."
גילי מגוונת בסטים שלה, ועושה הכל מהכל: היפ הופ, מיינסטרים, ניינטיז, אייטיז, דאנסהול, פאנק, מזרחית, עברי ישן, עברי חדש ועוד. למרות שתמיד הייתה מחוברת למוזיקה: למדה במגמת מוזיקה בתיכון ושרה במקהלה – לא חשבה לעסוק בה כמקצוע. "עקב פציעה שלא אפשרה לי להמשיך כמדריכת רכיבה טיפולית, חזרתי למוזיקה, וזה הדבר הכי טוב שעשיתי. יצאתי למסיבות מנהרת הזמן של ירון אשבל, ראיתי די ג'יי ששולט על המוזיקה ומקפיץ את כולם, והתאהבתי בתחום."
לא עורכת מראש: קוראת את הקהל בלייב
כשהיא בעמדת הדי ג'יי, אם באירועים פרטיים ואם במועדונים, היא יודעת לקרוא את הקהל ולהפוך את האירוע לבלתי נשכח. "כל סט שאני עושה בין אם אני מקליטה אותו בבית ומעלה אותו לאינטרנט או משמיעה במסיבה בלייב – אני לא עורכת מראש. אני עושה אותו על המקום מתוך תיקיות על המחשב. זה משהו שהרבה די גיי'ז חוששים לעשות. בדרך כלל הם יודעים מה מגיע אחרי מה, ואני יותר זורמת ועורכת בלייב בהתאם לקהל. האלתורים, המיקסים, המעברים בין השירים – אלה החלקים שבהם אני יוצאת מהקופסה ומביאה את עצמי לשם."
כשהיא עושה חתונות היא מתאימה את המוזיקה לאווירה ולאנרגיות וכמובן לרצון של הזוג, ולא אחת חתונות הסתיימו כשהאורחים מוחאים לה כפיים ולא רוצים לעזוב את המקום. "אני והזוג הולכים יד ביד כשהמטרה המשותפת של שלושתנו היא שהרחבה תהיה מלאה ושמחה, ושכולם יגידו שהדי ג'יי היה מדהים."
ליום החתונה קודמים תהליך הכנה ומפגשים עם הזוגות. "לרוב אנחנו מתחילים עם שיחה ראשונית בטלפון כדי לראות אם יש חיבור. אחריה אנחנו עושים פגישת מוזיקה בה אני שומעת מה הרצון של הזוג, מה השירים שהם אוהבים, מה הסגנון שהם רוצים, האם החתונה תתקיים באולם, גן אירועים, בטבע, מה האווירה של המקום וכו'. אנחנו בונים ביחד פלייליסט ואני מגיעה לאירוע כשהכול מסודר בתיקיות ודואגת לשים את שירי החובה שהזוג ביקש. יש לקוחות שרוצים רק את המוזיקה שהם אוהבים, ויש לקוחות שרוצים שאאזן את הטעם האישי שלהם עם שירים שידברו לקהל – מה שהלקוח רוצה, אני עושה."
"יש זוגות שמגיעים מוכנים לפגישה, ויש כאלה שלא חשבו על שירים ואני עוזרת להם לבחור שיר כניסה לחופה, שיר שבירת כוס ושאר שירים לערב. כמובן שאז הפגישה שלנו הופכת למיני מסיבה בפני עצמה... אני זמינה לזוג 24/7 ואני לא מגבילה בכמות הפגישות שלי עם הזוג, ניפגש כמה פעמים שהם רוצים. אני רוצה לשמוע את כל החששות והרצונות של הזוג בנוגע למוזיקה, ואני אדאג לעשות להם אירוע בלתי נשכח."
"עדיין יש אנשים שמופתעים לראות די ג'יי אישה"
גילי מעידה שלמרות שברוב האירועים מתלהבים לראות אישה שמתקלטת ומקפיצה את הקהל, עדיין יש הרבה רגעים לא פשוטים בתעשייה שברובה נשלטת על ידי גברים. "קרה גם שקיבלתי יחס מזלזל מגברים בסגנון 'היא בחורה אז היא לא יודעת'. לפעמים כשרואים בחורה צעירה, אנשים מרשים לעצמם לדבר לא יפה ולהתנהג באלימות כדי להפחיד אותה או לא לשלם לה את מה שמגיע לה."
"פעם קרה שגבר הגיע אליי לעמדה וביקש שיר מסוים. לפי הקריאה שלי את הקהל, הרגשתי שהשיר לא התאים באותו זמן, ואמרתי לו שאולי אשים אותו אחר כך. זה נגמר באיומים ובכך שהוא ניסה לתפוס לי את הקונטרולר ולזרוק לי אותו למים. הפקתי לקחים מאז ויש תקלוטים כמו תקלוטי וילה שאני לא יוצאת אליהם לבד, ומביאה איתי ידיד שיהיה איתי בעמדה. זה היה אירוע נדיר, ולמרות שזה מקצוע מאוד תובעני וגם מאוד פיזי שמצריך סחיבה של ציוד, ולעבוד בשעות לא רגילות, אני באה להשמיע ולנגן מוזיקה ואין דבר יותר טהור מזה. שום דבר לא ישבור אותי ויגרום לי להפסיק לתקלט."
כוחה של המוזיקה
כדי להבין את הקשר העמוק של גילי למוזיקה, צריך ללכת אחורה לסיפור חייה כילדה מאומצת שסבלה מבריונות. "אמי אימצה אותי מאוקראינה בגיל 3 חודשים. תמיד ידעתי שאני מאומצת, הרגשתי שונה, והייתי ילדה עם ביטחון עצמי מאוד נמוך, כזאת שלא מזמינים אותה לאף מפגש או מסיבה. הקשר שלי ושל אמא שלי היה מאוד חזק, ואמא שלי מאוד אהבה מוזיקה. כל הזמן הייתה מוזיקה בבית – חווה אלברשטיין, אריק איינשטיין ועוד רבים וטובים".
כשאמהּ, האדם הכי קרוב אליה, חלתה בסרטן, חרב עליה עולמה. "אמא שלי ואני היינו מאוד קרובות, בתיכון הייתי צריכה לטפל בה תוך כדי הבגרויות וכשקשה לי חברתית, וזו הייתה תקופה מאוד קשה".
לפני שש שנים נפטרה אמהּ וגילי נותרה שבורת לב. אט אט מצאה את הדרך חזרה למוזיקה ולשירים, וניזונה מהכוח של המוזיקה. "המוזיקה נותנת לי ביטחון, היא החיים שלי, השפיות. כמו מדיטציה, המוזיקה מטעינה אותי כל פעם מחדש. לכל אירוע אני נותנת 300% מהנשמה, ואני מקווה להמשיך לתקלט גם בגיל 80."