האוניברסיטה הקוסמית מסבירה על משמעותה של ביקורת וביקורת בונה

לפי גישת האוניברסיטה הקוסמית, האופן בו אנחנו מתייחסים לעצמנו, יקרין על האופן שבו אנחנו מתייחסים לאחרים וישפיע על מערכות היחסים שלנו. במאמר הזה תוצג גישת האוניברסיטה הקוסמית לאחד הכוחות החזקים, ההפכפכים והחמקניים ביותר שמפעילים אותנו מדי יום ביומו - הביקורת. בסוף המאמר - תרגיל לשיפור מערכת היחסים עם עצמנו ועם האחרים. מומלץ לנסות את זה בבית.

למה אנחנו ביקורתיים? תפקידה של הביקורת בחיינו ובחברה, על פי האוניברסיטה הקוסמית

לפעמים נדמה שהיא נמצאת בכל מקום.

רובצת על כתפנו במקום העבודה שלנו. מעיבה על היחסים שלנו עם ההורים שלנו, או מול הילדים, מפרידה בינינו לבין החברים שלנו, מעיקה על הקשרים השונים ומכבידה עליהם.

היא מלווה אותנו במחשבות ברגעים שבהם אנחנו לבד עם עצמנו. מפריעה לנו לישון כשהיא מריצה שוב ושוב תמונות מאירועים בחיינו, בחירות שעשינו, מילים שאמרנו. היא מגיבה כמעט לכל דבר שאנחנו חווים ורואים, בסביבה הקרובה והרחוקה שלנו.

היא דוחפת אותנו להיות חכמים יותר, מוצלחים יותר, טובים יותר, אבל לעולם לא שמחים ומסופקים יותר.

נעים להכיר, ידידתכם הקרובה, הביקורת.

כיצד נוצר מנגנון הביקורת?

מאז הימים בהם הלכנו חשופים בטבע, ונאלצנו להגן על עצמנו מסכנות ואיומים, נטבע בבני האדם האינסטינקט להיות דרוכים, ועל המשמר. כדי לא ליצור מצב בו אנחנו חשופים לאיומים מסכני חיים, פיתחנו אינסטינקטים, מסקנות והבנות שנועדו להכין אותנו למצב סכנה, להרחיק ולהגן מאיומים פוטנציאליים. מנגנוני ההישרדות האלו נטבעו בנו עמוקות ומשפיעים עד היום על האופן שבו נוצרים דפוסי החשיבה שלנו.

בימים אלו אנחנו כבר לא נמצאים יום-יום בסכנת חיים ממשית האורבת מעבר לכל פינה. כחברה אנושית השכלנו ליצור מבנים פיזיים, עקרונות פעולה, חוקים, ארגונים ותפקודים חברתיים השומרים עלינו מאיומים ממשיים. אולם, אותו המנגנון, שבעבר היה חיוני להישרדותנו, והגן עלינו מפני פגיעה אפשרית, כאב ואף מוותֿ הפך עבורנו להרגל וטבע שני. אם הסכנות שארבו לאותו אדם קדמון ביער היה אריה, נחש או עשב רעיל, הרי שהיום, הסכנות הממשיות שמהם אנו מנסים להמנע כדי לא לחוות סבל או כאב, הם פרידה, דחייה, נידוי חברתי, כישלון בקריירה או בהורות, וכדומה.

איומים אלו ברובם מסמלים את הדבר שמעניק לנו בטחון וסיפוק יותר מכל – השייכות החברתית שלנו. האיומים הללו אינם שווים ברמת המסוכנות לתרחישים של היטרפות או הרעלה. אולם, הדחף להמנע ממה שאנחנו תופשים כסכנות נשען על אותן תבניות מחשבה ודפוסים, השומרים עלינו דרוכים באופן מתמיד. ביקורת עצמית היא אחת מהדפוסים האלו.

מה תפקידה של הביקורת העצמית?

אנחנו חיים בתוך מציאות שיש בה ריבוי אינטרסים ומניעים. על פי גישת האוניברסיטה הקוסמית, הביקורת, כשהיא במצבה המאוזן, נועדה לפעול כמערכת בקרה עצמית, המסייעת לנו להתנהל באופן הרמוני כלפי עצמנו וכלפי הסביבה שלנו תוך תמרון בין ובתוך הכוחות השונים הפועלים במציאות חיינו.

כאשר הביקורת מתפקדת כמערכת בקרה מאוזנת היא נועדה לסייע לאדם לפעול באופן הרמוני ולדעת לנווט עצמו בין רצונות וחשקים זמניים וקצרי ראות, לבין שמירה על האינטרסים שיעניקו לו ביטחון ויציבות, סיפוק ומשוב רגשי חיובי לטווח ארוך. אנחנו מוודאים ללא הרף שמעשינו אינם פוגמים בשמירה על מה שאנחנו מגדירים כחיוני לתחושת הבטחון שלנו – האישור שאנחנו בעלי ערך, שייכים ורצויים.

אם נעמיק לתוך הכמיהה לאישור חברתי, נגלה שבתוכה מתחבא הרצון לאישור פנימי. לתחושה וחוויה שהמעשים שלי עומדים בקנה אחד עם הרצונות העמוקים שלי, ועם הערכים ואמות המידה של מה שאני מגדיר כראוי, רצוי ונכון.

פעמים רבות, האדם אינו סומך על עצמו, על המניעים והיכולות שלו. אז,  הבקרה העצמית הופכת לביקורת ומתווספות אליה פסילה עצמית, היעדר שביעות רצון, ואף אשמה והלקאה עצמית. כל אלו אינם תורמים ליכולת שלנולקיים אומדן עצמי בהיר, ההפך הוא הנכון. במקרים רבים הם גורמים לניתוק מהעצמי, טשטוש של הרצון והתשוקה, מכשילים ומעכבים אותנו מהתפתחות והגשמה.

ומה לגבי ביקרת חברתית?

בתוך קבוצה חברתית, היכולת לקיים תהליך של בקרה כאופיין של ביקורת עצמית הינה משמעותית. היא נועדה לוודא כי ההתנהלות השוטפת וההתפתחות של החברה אינה דורסת או מסכנת חלקים ממנה, ואת האינטרס המשותף של הקבוצה.

אנחנו רואים ביקורת חיונית שכזו, לדוגמא, בדו"ח מבקר המדינה, המתריע על סכנות ובעיות שיש לטפל בהם. אנחנו גם קוראים תכופות בעיתונים טורי דעה שיש בהם ביקורת על החלטות ממשלתיות ואחרות. אנחנו מאזינים לתשדירי רדיו וצופים בתוכניות סאטירה המבקרות את התנהלות החברה והמנהיגים שלה. הביקורת החברתית אף חיונית ונדרשת בבואנו לבדוק מהימנות של מידע, לסנן ולבחון אותו אל מול עובדות, וליצור אומדן של מעשים, השלכות ותוצאות.

אך ממש כשם שאצל האדם עלולה הבקרה העצמית להפוך לביקורת הרסנית, גם במצב של ביקורת חברתית אנחנו רואים תופעות אלו. כאשר אל הביקורת מתווספות הפרדה ונידוי של קולות בתוך החברה. אנחנו נתקלים לעיתים קרובות בביקורת שיש בה פסילה והוקעה של קבוצות שונות זו את זו, וריבוי קולות שיש בהם ייאוש, ניכור וציניות. כל אלו יוצרים מצב שבמקום שהביקורת תפעל כמערכת בקרה ותסייע לאיזון והתפתחות מאוזנת, היא גורמת לחיכוך, אבדן אמון ואמונה בדרך, ופגיעה באינטרס המשותף.

האוניברסיטה הקוסמית מסבירה: על הקושי לחוות ביקורת ולהתנהל בסביבה ביקורתית

"חוסך שבטו – שונא בנו" אומר הפסוק הידוע. בימים אלו אנחנו נזדעזע מהמחשבה על להרים מקל על ילד לטובת חינוכו. אבל כשמדובר בביקורת שיש בה שפיטה, הלקאה, שליליות ונוקשות, רבים האנשים שעדיין משוכנעים שזו הדרך להשתפר ולשפר התנהגות.

בין אם מדובר באילוף של בעל חיים, חינוך של ילד, או שיפור עצמי, אנשים רבים סבורים כי אם לא יהיו קשים ונוקשים עם עצמם ועם האחרים, לא תהיה התקדמות והשתפרות.

הביקורת הנוקשה והשפיטה אכן דוחפת לשינוי, אך זאת בעזרת מערכת התנעה שלילית. הסתמכות על מערכת כזו כזרז לשינוי מביאה לחיים רדופים על ידי מחשבות שליליות, וחוויה של מפח נפש, תסכול, כעס, קורבנות ואומללות.

זוהי חוויה המקטינה את האדם ואת תחושת המסוגלות והערך העצמי שלו. היא אינה מעודדת אותו לצמוח ולממש את הפוטנציאל המיטבי שבו. תחת זאת, היא גורמת לו לפעול בצורה מהוססת וחשדנית כלפי עצמו וכלפי העולם, ולבלום את תשוקותיו ורצונותיו.

מערכות התנעה שליליות אכן יוצרות דחיפה לשינוי ההתנהגות, אך במחיר של הדחקה וריסון הכוחות הפנימיים. כוחות אלו לרוב אינם נשארים מרוסנים לאורך זמן. במוקדם או במאוחר הם מוצאים ביטוי בתגובה נפשית שיש בה בריחה מהתמודדות עם הביקורת, התנגדות לאדם המבקר, הימנעות מאחריות ופריקת עול. אלו, בתורן, מעוררות שפיטה ופסילה ומחזירות את האדם שוב ושוב לאותו מעגל סגור.

מהי ביקורת בונה?

לפי האוניברסיטה הקוסמית, הטבע האמיתי של האדם הינו התפתחות והשתפרות מתמדת.

האדם תמיד ישאף לקבל, לגדול ולצמוח, להתרחב, לתת ולהעניק לאחרים.

במצב שבו האדם שלם עם עצמו, הוא אינו שופט או מבטל חלקים בתוכו, אלא מקבל אותם, ומבין שהם מייצגים את השלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא. ממש כמו ילד שאינו יודע לקרוא או אינו ער לחוקי העולם ומנהגיו, האדם מקבל בהבנה את הבחירות שלו, את התכונות ומתווי האישיות המרכיבים אותו, את הרגשות והמחשבות שלו.

מתוך הקבלה העצמית האדם לומד להכיר ולאהוב את עצמו. הוא יודע מהן החוזקות שלו, ולעומתן מהן התכונות שאותן הוא רוצה לסגל לעצמו, והאזורים בנפש אליהם הוא רוצה להתרחב ולגדול.

מה שמניע את האדם להתרחב ולהשתפר הוא האהבה העצמית והרצון להגדיל את השפע הפנימי. מתוך חוויית האהבה והקבלה העצמית מתקיימת גם אהבה לאחרים ורצון לחלוק ולהעניק, ובכך מעגל של התפתחות, נתינה, אמון, וצמיחה של האדם והחברה.

במקרה כזה, הבקרה העצמית משמשת את האדם באופן שאינו פוסל את מי שהוא ואת ההישגים והחוזקות שלו. הביקורת, או הבקרה, הופכת למערכת אומדן עצמי מלאה בתקווה, אופטימיות וחיוביות. ההתנעה והשיפור העצמי נובע מתחושה של שמחה והוקרה את האפשרות להשתנות.

במצב כזה, נהיה קשובים ופתוחים לקבל ביקורת גם מאחרים, מכיוון שאנחנו מקיימים ענווה והכרה בכך ששדה הראייה האישי שלנוו הוא חלקי ומוגבל. נדע שלאחרים יש תובנות שהם יכולים להעניק לנו, מכיוון שמטבע העולם הם רואים "שטחים מתים" בחיינו שאנחנו לא ערים אליהם. נהיה פתוחים לקבל ביקורת מכיוון שנבטח בעצמנו, בכוונתנו וביכולתנו להשתפר ולגדול. נהיה מודעים לכך שהביקורת נועדה לפתח ולהרחיב אותנו. היא אינה מבטלת את מי שאנחנו ואת החוזקות שלנו, אלא מעצימה ומגדילה אותנו ואת היכולת שלנו לממש את עצמנו בשלב ההתפתחותי הבא שלנו.

איך לעבור מביקורת שלילית לכוחות התנעה חיוביים? תרגיל מאת האוניברסיטה הקוסמית

לאחר שהשתכנענו שמערכות ההתנעה השליליות הן כוחות דוחפים מסוג בלתי רצוי, ושאפשר לקיים התפתחות מתוך חיוביות ואופטימיות, נותרה השאלה – איך? כדי לסייע בכך מציעה האוניברסיטה הקוסמית לבצע תרגיל קצר. שאלו את עצמכם את השאלות הבאות שיסייעו לכם להיפרד משליליות, שפיטה ונוקשות, וליצור מעבר לכוחות התנעה חיוביים:

• האם אני סומך.ת על עצמי?
• כיצד הביקורת, השפיטה והפסילה העצמית משרתות אותי?
• איזה אדם אהיה ללא הביקורת וחוסר שביעות הרצון?
• אילו כוחות התנעה חיוביים שיכולים להחליף את הביקורת יש בי?
• מה יסייע לי לחזק בתוכי את כוחות ההתנעה האלו?
• מה אוכל להתחייב לשנות, כבר מהיום, כדי להתרגל לפעול מתוך כוחות התנעה חיוביים?