לאכול בלי (גלוטן) ולהרגיש עם

עם השנים, המודעות למחלת הצליאק גדלה. כיום הרופאים שולחים לבדיקות ומאבחנים אותה הרבה יותר מהר. מעבר לזה, אנשים רבים שלא אובחנו כצליאקים מחליטים להפסיק או להפחית גלוטן בתפריט שלהם, ומכל מה שאנחנו שומעים, הם מדווחים על הרגשה טובה יותר, בבטן ובכלל. בהתאם למגמה הזו, גם מגוון המוצרים התעשייתיים 'ללא גלוטן' בסופר, הולך ומתרחב.

אבל, לא באנו לספר לכם על מוצרים תעשייתיים, שעם כל מאמצי מהנדסי המזון, לא מתקרבים לאיכות, לטעם ולטריות של הדבר האמיתי. במקום זאת יש לנו סיפור אנושי מרגש ונוגע ללב (וגם לחיך ולבטן). סיפור על אחת החולות הראשונות, כנראה, שאובחנו עם צליאק בארץ. סיפור על התמודדות אישית וזוגית מלאת אהבה, על התמדה יוצאת דופן ועל הצלחה מעוררת השראה והשתאות. הצלחה במציאת תערובות קמחים מדויקות, פתרונות ומתכונים, שיהיו עם כל הטעם שבעולם, אבל לחלוטין ללא גלוטן.

תחילת הסיפור

"אני בעל עסקים מאז שאני צעיר מאוד. היו לי כבר 3 שותפים יהודים בעסקים, היו כמו בני משפחה. את העסק הזה התחלתי כשהייתי בן 67 ואשתי בת 60". מוחמד מתחיל לגולל את הסיפור וכל שנותר לנו הוא להשאיר לו את הבמה. לו, לאמל, אשתו ולסיפור המיוחד שלהם: "אשתי צליאקית מעל 25 שנה. כשזה התגלה, לא היה בארץ מה לאכול לצלייאקים. עכשיו תארו לכם: אישה ערביה עם 8 ילדים והיא צריכה להאכיל אותם את כל המאכלים הקיימים במגזר ו - 90% מזה היא בעצמה לא יכולה לאכול. אפילו לא לטעום. כלום! חיפשתי בכל הארץ למצוא לה דברים מה לאכול - ולא מצאתי. לא היה שום דבר. היא התייאשה והתחילה לנסות לאפות לבד לעצמה. אני הייתי מביא קמחים שונים ומשונים. היא הייתה עושה נסיונות. כך 13 שנה! 13 שנים של ניסיונות, עד שיצאה פיתה כמו שצריך…! עד שפתאום קראה לנו ואמרה - 'הנה, תראו, יצאה פיתה'".

"אבל אז רק התחיל השיגעון… אחת הבנות שלנו טעמה וכתבה בפייסבוק של עצמה, 'פיתה ללא גלוטן'. אנשים התחילו להתקשר לילדה. אנחנו רוצים פיתות! 'אמא יש הזמנות!' ואשתי צוחקת... עומדת במטבח עם סיר חשמלי שמוציא פיתה אחת כל 10 דקות. ככה אי אפשר לצאת ל'מלחמה' לספק פיתות לכולם. ואנשים מתקשרים. והילדה אומרת אמא דורשים את הפיתות...! אישה מתל אביב מתקשרת 'הילדה שלי לא אכלה פיתה כבר 10 שנים'. מישהו מהצפון מבקש פיתות בשביל אשתו… אתם לא מבינים מה הלך פה"

"אז התחלתם למכור פיתות"?

"תקופה ארוכה היא (אמל) לא לקחה כסף בכלל. היינו מחלקים פיתות לצלייאקים סביבנו. אנשים היו מגיעים אלינו הביתה ומחכים לפיתות. יום אחד הגיעה מישהי בת 17-18 טעמה את הפיתה. ביקשה לאבנה. רצתה למרוח מבחוץ. כשהבינה שהפיתה נפתחת כמו כל פיתה רגילה - התלהבה עד השמים. באותו רגע הבנתי שיש לי אוצר ביד. אשתי היתה עם מטבח קטן. אמרתי לה 'אני עושה לך מאפייה'. הכל לקח עוד זמן. התחלנו את העסק לפני 3 וחצי שנים בערך, בבית שלנו במרתף בכפר זמר (ליד בת חפר). כבר מהתחלה הייתה הצלחה מדהימה. עם פיתות, קוסקוס, עם המאכלים האותנטיים שלנו…" (מוחמד מפרט חלק מהמוצרים. אנחנו ריכזנו בשבילכם את רשימת המוצרים בהמשך).

"אמל, תגידי, 13 שנים של ניסיונות ועוד ניסיונות ועוד… איך זה שלא התייאשת"?

"הייתי אופטימית. לא היה בראש שלי כישלון. עמדתי על זה להצליח. הייתי מנסה שוב ושוב ושוב בכיף. אפילו כמה פעמים ביום. אותו מתכון רק משנה משהו אחד כל פעם, כדי להצליח.

עד היום אני עושה את זה. כשאני מפתחת מוצר חדש, מנסה שוב ושוב עד שזה יוצא הכי טוב שיש.

כל שבוע אני מפתחת מוצרים.

גם בעבר, יצאה לי פיתה אבל רגילה. לא מספיק טובה אז המשכתי לנסות.

היום כולם אומרים לי 'אמל תשמעי אין דברים כאלה בעולם. לא מצאתי ואין כאלה בשום מקום'.

אף אחד לא חשב שאני אצליח. כי אלה חומרים שקשה מאוד לעבוד איתם. זה לא הקמחים הרגילים.

היום אנחנו מכינים הכל! לא חסר כלום. סמבוסקים, בורקסים, פיתות מעולות עם זעתר, בקלוואה כנאפה פטאייר… אין כזה בשום מקום בעולם. אף אחד לא הכין כאלה בלי גלוטן. ובחגים שלכם מכינים גם סופגניות ואזני המן… הכללל ללא גלוטן"!

"ואיך עכשיו כשיש לכם עסק? זה קשה לקום כל בוקר מוקדם ולהתחיל לעבוד, לא?"

את האמת - אני נהנית מכל רגע שאני אופה. זה לא קשה לי ולא מרגישה עייפות כי אני אוהבת מה שאני עושה ואני יודעת שאני עוזרת להרבה מאוד אנשים וזה מחזק אותי.

יש אנשים שמגיעים מחו"ל. מגיעים ישר אלינו. לפני המשפחות. כמעט כל שבוע.

מגיעים מאילת ועד קריית שמונה. ואני שמחה לפגוש את האנשים ולראות איך הם נהנים מהאוכל שלנו".

 

בינתיים, אמל חוזרת לאפות ומוחמד ממשיך:

"היינו בתוכנית הבוקר אצל אברי גלעד ופתחנו שולחן גדול, והייתה כתבה גם בערוץ 11 וכתבה נוספת בידיעות אחרונות". הוא ממשיך לספר. "מגיעים אלינו במיוחד מתל אביב פתח תקווה מבאר שבע ומהצפון. אפילו מקפריסין! הם לוקחים בחופשות או דרך חברים ומתקיימים על המוצרים שלנו. מגיעים לישראל מארצות הברית ועוצרים אצלנו עוד לפני שמגיעים להורים".

"שמענו שחוץ מהאוכל, גם העיצוב והאווירה אצלכם הם משהו מיוחד במינו".

"השקענו המון בעיצוב מיוחד במינו וגם האווירה באמת מיוחדת" מוחמד מאשר ואנחנו שומעים את הגאווה והשמחה על כך בקולו. "הקשר הוא לא כמו לקוח ומוכר. זה הפך להיות של חברים. כל שבת אני מתחבק עם 20-30 אנשים שמגיעים אלינו. הילדים רק נכנסים בדלת, עוזבים את ההורים ורצים לחבק את אשתי. משפחת יאסין במסורת שלנו זה לאהוב את הזולת. כל כך הרבה דמעות אנחנו רואים בשבתות. ילדים שלא אוכלים כלום ועושים צרות... ופתאום הילד אוכל. והעיניים של ההורים מתמלאות דמעות… זה מרגש ממש. שם המאפייה אמל - על שם אשתי. אמל זה תקווה - אז אנחנו התקווה של חולי הצליאק. אצלנו אין טעמי לוואי. בכלל לא מרגישים שאלה קמחים ללא גלוטן".

"מאז שיש לי רישיון-יצרן, מותר לי גם למכור לחנויות. אבל אני עוד לא מוכר לחנויות. כן עושה משלוחים לכל הארץ. אני אוסף הזמנות ומוציא משלוחים והלקוחות מרוצים ומזמינים ומביאים עוד לקוחות. גם בעמותות של צליאק מכירים אותנו כמובן. יודעים כמה אנחנו נחוצים לאנשים האלה. ואנחנו תורמים במאכלים, בנדיבות".

אז מה תמצאו בבית מאפה אמל ללא גלוטן?

האמת היא שקצרה היריעה, אבל הבאנו לכם כאן רשימה חלקית:

• פיתות רגילות.
• פיתות עם זעתר.
• לאפות.
• קוסקוס.
• כל מיני פתיתים.
• קובה לטיגון ולמרק.
• סמבוסק מעל 10 סוגים.
• לחמניות ולחמים
• עוגיות
• בייגלה.
• ממתקים: פטאייר, כנאפה עושים לפי הזמנה כל השנה. וכמובן גם ברמאדאן.
• מכינים סאחן (פיתה עם בצל ובשר).

"בחגים שלכם יש גם סופגניות ואזני המן. יש לנו סביב 50 מוצרים שונים. לאף מפעל אין מגוון כזה".

בקיצור… דאגו שלא יחסר דבר!

“יש תקנים של משרד הבריאות? איך זה הולך?

"עם משרד הבריאות. לקח לי מעל שנתיים פלוס עד שהגעתי לרשיון עסק ורישיון יצרן... כל כך הרבה בקשות ודרישות…אבל אני הפתעתי אותם. וקיבלתי מהם הרבה מחמאות. המפקחת הראשית הגיעה וכתבה לנו בדוח שהכל נעשה ברמה מאוד גבוהה. בהקמת העסק עבדנו עם טכנולוגית מזון. אדריכל. יועץ בטיחות יועץ מים וביוב. אנחנו עם בדיקות מעבדות, בדיקות ביוב, בדיקות מפרידי שומן. אנחנו לקראת תקן GMP של אבטחת איכות, שזה תקן מיוחד למפעלים ללא גלוטן. והמפקחת אומרת לי 'כשתגיע לזה אני מזמינה בעלי עסקים, שיבואו ללמוד איך עושים עסק'".

 

"איך עבדתם בתקופת הקורונה"?

"לפני הקורונה היינו מקבלים הרבה לקוחות עם הנכדים. כמויות גדולות. פתאום כל המבוגרים הסתגרו בבית. לא הגיעו. ואם הכוונה לסגרים, אז בסגרים העסק מאוד נפגע".

"מה התוכניות לעתיד"?

"בקרוב אנחנו מתחילים למכור את המוצרים שלנו גם במספר חנויות במקומות שונים. למשל, בכפר תבור, באום אל פאחם ולאט לאט נתרחב".

 

ביקור קצר בדף הפייסבוק של בית מאפה אמל ללא גלוטן מגלה כמובן המון תמונות שעושות תיאבון וחשק עז לקום מהכסא ולרוץ לשם... והמון תגובות מבקרים חמות חמות, כמו ישר מן התנור:

• חיפשנו מאפיה ללא גלוטן… פגשתי בשישי את שירין המקסימה שגם פינקה בטעימות וקפה משובח. ועברנו שוב בשבת בדרך חזרה הביתה בשביל הקפואים..ממליצה בחום רב. טעים בטירוף... גן עדן לנמנעים מגלוטן ולצליאקים בפרט.
• מחפשת מילים ולא ממש מוצאת איך לתאר את החוויה...הכל כל כך- כל כך טעים! ...אמל וכל המשפחה מצליחים להפיל אותנו שוב ושוב מהרגליים. היום פעם ראשונה טעמנו לחמניות - כאילו קנינו במאפיה עם גלוטן, בצק לבן ואוורירי. בקלאווה- הטעם אותנטי, טרי ומשגע. לא מכירה מישהו שיזהה שזה לל"ג! הילדה טעמה לראשונה בחייה. זה כמו תינוק שטועם בפעם הראשונה, לא יודע למה לצפות. התרגשתי בשבילה כל כך. ולבסוף, עוואמה, רק יצאו מהטיגון, מלאות בסירופ מתוק, קריספיות בחוץ. תודה שאתם הופכים את החיים שלנו לכה טעימים ומלאי אפשרויות של טעמים וניחוחות⁦⁩
• חיכיתי עשר שנים לכנאפה כזו בלי גלוטן. על הדרך זכינו בעוגיות חלקום מושלמות שהזכירו טעמי ילדות, עוגיות ריבה, סמבוסק, פיתות, קובה, וגם מנקושה שלא הכרתי. והכל מעולה! מעולה!!

והעיתונאי אביב לביא כתב בדף שלהם: "את המאפים המעולים של אמל פגשתי לפני כמה שבועות באירוע השחרור של העורכת האהובה שלנו. זה היה מוזר: שאלתי אותה מה לה, צליאקית שכמותה, ולערימת גלוטן מהבילה כזו. אז זהו, היא הסבירה, שבין כל הסמבוסקים והמאפים האדירים עם הזעתר אין אפילו מולקולה אחת של גלוטן. רוצה גם? סע לזמר.

זמר, כל יום לומדים משהו חדש, הוא כפר קטן לא רחוק מבת חפר. לא ממש איכפת לי מגלוטן, אבל השילוב בין יישוב שאני לא מכיר למאפייה שיודעת לחלץ מהטאבון כאלה איכויות גרם לי להיכנס בשבת לאוטו. אחרי שסיימנו לחסל את המלאי של בית מאפה אמל ללא גלוטן עלינו לקצה הכפר לחוות אלבואדי שמציעה נוף נהדר של עמק חפר וחומוס/לבנה מעולים. הכי אמצע של המדינה, אבל מרגיש כמו קפיצה קטנה לחו"ל".

אז… נסכם

בית מאפה אמל ללא גלוטן הוא מקום מפגש מרכזי לחולי ציליאק ובני משפחותיהם מכל רחבי הארץ. עד כדי כך המקום מוכר והטעמים נהדרים, עד שיש להם אפילו לקוחות קבועים מקפריסין ולקוחות אחרים ממדינות אחרות נוספות. מגוון המוצרים העצום, הניחוחות והטעמים המשובחים מושכים אל המקום חולי ציליאק, אחרים הנמנעים מגלוטן ואחרים שבכלל לא אכפת להם מגלוטן כולם מגיעים ליהנות משפע של מאפים מעולים, טעימים, רכים, מפנקים...

מה שעוד מושך לקוחות אל המקום המיוחד הזה, הם העיצוב ויופיו של המקום ועוד יותר מכך, האווירה המשפחתית המיוחדת שמשרים בעלי הבית, עם החיוך החם והמחבק שלהם לכל ילד ואדם באשר הם.

בשבתות הומה המקום מפה לפה, כשאנשים מכל רחבי השרון, מתל אביב, מירושלים ומכל הארץ, מגיעים במיוחד להתבשם בניחוחות ובאווירת המקום המיוחד וכמובן לאכול ללא גלוטן וללא צורך לבדוק כל מאפה ומוצר בציציות - המקום כולו ללא גלוטן. נקודה. וזה כשלעצמו מהווה ברכה גדולה לחולי הצליאק, עוד לפני הטעמים הנפלאים.

 

פרטי הגעה ויצירת קשר:

כתובת: "בית מאפה אמל ללא גלוטן" בוויז.

טלפון:  54-260-8504‏0

ווצאפ להזמנות ומשלוחים לכל הארץ וקבלת קטלוג מוצרים: 050-3305015

מוחמד 0546574766

בית מאפה אמל ללא גלוטן בפייסבוק

בית מאפה אמל ללא גלוטן באינסטגרם