סרטן השחלות – כל מה שחשוב לדעת

סרטן השחלות (Ovarian Cancer) הוא אחד הסרטנים האלימים ביותר הקיימים. הוא החמישי בשכיחותו מבין מחלות הסרטן אצל נשים, ומופיע על פי ההערכות בקרב כ-1.5% מתוכן. כלומר, אחת לשבעים נשים בקירוב תחלה בסרטן השחלות. סרטן השחלות אחראי לכ-5% מבין מקרי התמותה מסרטן אצל נשים, בין השאר מכיוון שאבחון המחלה נעשה פעמים רבות בשלבים מאוחרים יחסית.

חשוב לציין שתחת ההגדרה של סרטן שחלות, ניתן למצוא מחלות שונות שהמכנה המשותף להן הוא התפתחותן ברקמת השחלה של האישה. הסוג הנפוץ ביותר, המאפיין למעלה מ-90% מהמקרים, הוא סרטן השחלות האפיתליאלי (Ephithelial) הנובע מגידול שמקורו בתאי האפיתל המקיפים את דפנות השחלה. לצד זה קיימים סוגים נוספים של סרטן שחלות, שכיחים הרבה פחות, ביניהם סרטן רירני (Mucinous), סרטן של תאי הנבט (Germ Cells), סרטן שאינו מסווג (Undifferentiated) ועוד.

גורמי הסיכון לסרטן השחלות

קיימים מספר גורמי סיכון בולטים המביאים לסרטן השחלות אצל אישה מסוימת. הללו אינם ידועים באופן מלא, אם כי ניתן להצביע על כמה גורמי סיכון בולטים.

גורם סיכון גנטי המתבטא בקרב נשים שבמשפחה שלהן יש היסטוריה של סרטן השחלה, סרטן השד או סרטן המעי הגס. ב-30% מהחולות ניתן למצוא פגם גנטי בגנים BRCA1 ו-BRCA2. מוטציה באחד הגנים האלו מגדילה בעשרות אחוזים את הסבירות לחלות בסרטן השחלות,סרטן השד וממאירויות נוספות.

ההסטוריה המיילדותית עשויה גם כן להשפיע על דרגת הסיכון לחלות. נשים שלא ילדו נמצאות בקבוצת סיכון מוגבר להתפתחות סוג זה של סרטן, ומנגד נשים מניקות הן בעלות סיכוי נמוך יותר (וכך גם נשים הנוטלות גלולות למניעת הריון). גורמים הורמונליים, ובעיקר מספר מחזורי הביוץ של האישה, מהווים גורם סיכון נוסף.

הסיכוי לחלות בסרטן שחלה עולה עם הגיל ומגיע לשיא בגיל המעבר (כלומר, לאחר הפסקת המחזור החודשי של האישה). על פי נתוני האגודה למלחמה בסרטן, כ-80% מבין חולות הסרטן הן בנות יותר מחמישים, כשבדרך כלל הגילוי הראשוני של המחלה ייעשה בשלב מאוחר. בהקשר הזה נתונים שפרסם משרד הבריאות לקראת יום הסרטן ב-2016 הצביעו על כך שהגיל הממוצע בעת האבחנה היה כ-62 בקרב נשים יהודיות וכ-50 אצל נשים ערביות.

אורח חיים שאינו תקין נחשב לגורם סיכון נוסף, ובכלל זה השמנת יתר, עישון (שמגדיל במיוחד את הסיכון לסרטן השחלות הרירי) ועל פי חלק מהמחקרים שתייה מופרזת של משקאות אלכוהוליים.

הבעיה: קשה לאתר את סרטן השחלות

אחת הסיבות העיקריות למורכבות האבחנתית עם סרטן השחלות קשורה לתסמינים הקליניים של המחלה, שאינם ספציפיים. היכולת לזיהוי מוקדם מוגבלת. בין הסימפטומים המזוהים עם סרטן השחלות ניתן להבחין ב:

• הרחבת הבטן או תחושת מלאות
• כאבי גב, רגליים, בטן או אגן
• דיספראוניה – כאבים במהלך קיום יחסים מיניים
• תכיפות או דחיפות במתן שתן
• דימומים וגינליים
• בעיות נשימה
• ירידה בלתי מוסברת במשקל גוף
• בחילות, גזים ושלשולים
• עצירות

האם יש דרכים לאבחון מוקדם?

כאשר עולה חשד מסוים להתפתחות סרטן השחלות, או כשהאישה נמצאת בקבוצת סיכון, חשוב לגשת לבדיקה. ההמלצה הספציפית של משרד הבריאות היא לבצע בדיקה תקופתית אחת לחצי שנה לפחות, מגיל 25 ומעלה, לאחר עמידה באחד התנאים הדורשים יעוץ גנטי: היסטוריה אישית או משפחתית של סרטן (בין אם סרטן השד, המעי הגס או רירית הרחם) שאובחן אצלן לפני גיל חמישים, או היסטוריה כלשהי של סרטן השחלות.

הליך האבחון

לצד תשאול האישה ובחינת ההיסטוריה הרפואית שלה, עשויות להתבצע בדיקה וגינלית לאיתור מקרים בהם המחלה מביאה להגדלת השחלה ואיברי האגן, ולצד זה בדיקת דם, בדיקת אולטרה סאונד, CT ,PET-CT, שאיבת נוזלים מחלל הבטן ובדיקות נוספות. את האבחנה הסופית ניתן לבצע באמצעות ניתוח להסרת הגידול, בין אם בגישה הפתוחה (לפרוטומיה) ובין אם דרך חתך הנעשה בדופנה של הבטן (לפרוסקופיה) או באמצעות ביופסיה תחת US.

הליך האבחון, כתוצאה מהשלבים השונים המרכיבים אותו, עשוי להימשך פרקי זמן משתנים: החל מימים בודדים ועד לכמה שבועות. במהלך האבחון לומדים על השלב ההתפתחותי של גידול, משלב 1 ועד לשלב 4 (כולל מספר שלבי משנה), וכן את דרגת התמיינות המחלה: נמוכה או גבוהה.

 איך ניתן להתמודד עם סרטן השחלות?

טיפול בסרטן השחלות אינו דבר של מה בכך, במיוחד כאשר מאבחנים את המחלה בשלבים מאוחרים שלה. ברוב המוחלט של המקרים הטיפול הוא רב תחומי ומבוסס על שילוב של ניתוח כירורגי, כימותרפיה וטיפולים נוספים במידת הצורך.

ניתוח משמש כאפיק טיפולי נפוץ, ולעיתים כאמור גם כאמצעי אבחוני. הטיפול במחלה מבוסס על ניתוח, שמטרתו לכרות את המסה הגידולית שהתפתחה בגוף, תוך שילוב של טיפול כימותרפי, המיועד להרוס את התאים הסרטניים.

המשתנה המשמעותי העיקרי במשוואה הוא טיפולי כימותרפיה, שמטרתם עצירת תהליך הגדילה של אותם תאים סרטניים ובכך לגרום להרס שלהם. הטיפול הוא בעל יעילות גבוהה בשלבים מוקדמים, אולם זו עלולה לרדת באופן ניכר ככל שהמחלה מתקדמת. ניתן לשלב את הכימותרפיה בתוכנית הטיפול באופנים שונים, כטיפול משלים לניתוח כדי לוודא טיפול בתאים סרטניים שהניתוח לא הצליח להסיר, או כטיפול טרום ניתוחי במקרים בהם עומס המחלה גבוהה. הטיפול התרופתי בסרטן שחלה מבוסס על שתי תרופות כימותרפיות- קרבופלטין וטקסול

החידושים האחרונים בתחום

החדשות המעודדות הן שעולם הרפואה אינו קופא על שמריו, וזה נכון גם בכל הנוגע לדרכי האבחון והטיפול בסרטן השחלות. כך למשל אישר לאחרונה משרד הבריאות את השימוש בטיפול ביולוגי, מעכבי PARP כטיפול אחזקה כקו ראשון לחולות שהגיבו באופן חלקי ומלא לכימותרפיה מסוג פלטינום. מדובר בבשורה משמחת עבור המטופלות.

כדי לקבל את הטיפול על החולות להיות חיוביות למוטציה בגנים BRCA, או לפרמטר שנקרא HRD – שהוא חסר במנגנוני תיקון נזקי DNA בתאי הגידול שהופך את הגידול לרגיש למעכבי PARP. אישור של סטאטוס HRD  חיובי עשוי לחזות הצלחה בטיפול. את מצב ה-HRD בודקים בדגימה מרקמת הגידול, באמצעות בדיקה בשם myChoiceCDx של חברת מיריאד האמריקאית. בדיקה זו נכללה בסל הבריאות לחולות בסרטן שחלה, מועמדות לטיפול במעכבי PARP, שהן שליליות למוטציה בBRCA  ושהגיבו באופן מלא או חלקי לכימותרפיה מסוג פלטינום.