עופר לוין GTI Investments: "אוסף לוין מגוון ומהווה ייצוג אותנטי של האמנות המקומית"

בשיתוף עופר לוין GTI Investments

בתערוכה משנת 2010 במוזיאון נחום גוטמן בשם "גיבור מקומי – דמות הערבי באמנות הישראלית" נבחנה דמות הערבי שאיכלסה את המרחב הארצישראלי דרך שתי פריזמות אמנותיות שונות: זו של ציירים יהודים-ציוניים וזו של אמנים ערבים ישראליים. בתערוכה זו עלה שבין שנות הארבעים לשנות השמונים של המאה העשרים הייתה הופעתה של דמות הערבי באמנות הישראלית הקנונית מחזה נדיר.

סוגיית "דמות הערבי באמנות הישראלית" משתקפת גם באוסף לוין, המאפשר הצצה מקיפה למורכבות האמנות הישראלית ולעושרה. האוסף קובץ במשך ארבעים שנה על ידי האוצר ומבקר התרבות והאמנות גדעון עפרת. לפני למעלה מעשור נרכש על ידי עופר לוין, האסטרטג הפיננסי של  GTI Investments, ומאז הוא ממשיך להתרחב.

"דמות הערבי באמנות הישראלית עברה תמורה מעניינת במהלך השנים," מסביר גדעון עפרת, "בשנות העשרים נהגו ציירים יהודים אחדים לשוות לפלחים ולרועים ערביים ניחוח מיתי בציוריהם, ולערביות משהו מן הארוטיות. לעומתם, העדיפו ציירים אחרים להתמקד בחיי היומיום של הערבי בפלשתינה. זאב רבן, לדוגמה, נע ביצירתו המוקדמת בין אהדה למזרח של ערביי ארץ ישראל לבין אידיאליזציה של המזרח התנ"כי. חגיגת המזרח הזו של רבן תימשך עד לפרעות תרפ"ט שעד לפריצתן היה הערבי מודל אידיאלי של אותנטיות ילידית בעבור חלוצי העלייה השנייה והעלייה השלישית, ובעיקר – אמניהם."

"פנחס ליטבינובסקי, כאמנים אחרים שהיגרו מאירופה לפלשתינה," מדגיש עפרת "נהג משנות העשרים לתעד את חיי היומיום וההווי של תושבי הארץ הערבים. ממוכר תפוזים ערבי, מוכר ירקות ערבי, ערבים בכפר, ערבים בבית קפה, דבקה ערבית, ערבי עם נרגילה, ילד ערבי מתופף בטמבור, ערבים משחקים שש-בש, ועוד. רוב ציוריו היו מנותקים כליל ממשקע האירועים החמורים שהתחוללו בארץ ישראל בין יהודים וערבים, והם שילבו כושר מעולה של ייצוג פיגורטיבי עם ידע עמוק של הפשטה המוותרת על פרטים ריאליסטיים ועם עבודת מכחול קולוריסטית אקספרסיבית ורבת חדווה. למעשה, ליטבינובסקי לא חדל מרומן המכחול הסוער שלו עם הדמות הערבית עד ימיו האחרונים.

אמן אחר שהפך, לטענת עפרת, את דמות הערבי או הערבייה לנושא קבוע וכמעט בלעדי של ציוריו עד אחרית ימיו היה אריה לובין. מאז שנות השלושים, לצד ציורי הנופים הסזאניים, ניסח לובין שפה ציורית שהפכה כמעט מאנייריסטית והולידה מאות ציורים במדיומים שונים שדמויות ערבים במרכזם, ואשר זכו לכינוי "ציורי שפיצים". גם בתקופות שבהן החריפה האיבה בין יהודים לערבים בארץ ישראל, לא פג קסמו של הערבי מנפשו של לובין. בציורים משנות ה-30 – 40, שב לובין לייצג ערבים  - ביחידים ובקבוצות - מעשנים נרגילות ושותים קהווה, או ערביות עם כדים לראשן וכיוצא באלה. הללו אופיינו בצבעוניות דקורטיבית, במבני משולשים ובמקצב.

לעומתם, הקדישה רות שלוס את אמנותה לטובת התייחסות לסבל הזולת. במרכז ציוריה עמדה האישה – מהמעברה, הפלסטינאית, המזרחית, ממשכנות העוני, האם וכיו"ב. כתלמידתו לשעבר של מרדכי ארדון, שלוס האמינה בכוחו של הציור הפיגורטיבי להשפיע על המציאות ולשנותה. היא האמינה שבכוחו של ייצוג המקופחים והמדוכאים – נשים בפרט – לטלטל את רגש הצופים. וכך, בכושר רישום וירטואוזי, הנגוע באקספרסיוניזם ובקווים חדשים ו"פוצעים", ביטאה האמנית אתוס חברתי קוסמופוליטי. מאז תחילת שנות ה-60 ועד 1983 בחרה שלוס למקם את הסטודיו שלה ביפו, ופתחה מדי יום את ביתה, הכולל צעצועים וכיבוד, בפני ילדי השכונה, יהודים וערבים ממשפחות קשות יום. ביפו גם ציירה את תושבי יפו הערביים, ובעיקר את התושבות."

"בעשורים האחרונים האמנות הישראלית עדה לאמנים ערבים שבעבודתם מביאים פן אחר, ממקום ללא ספק אישי, על דמות הערבי." גורס עפרת, "בתערוכת 'גיבור מקומי' משנת 2010 הציגו את עבודותיהם אחמד כנעאן, שאדי יאסין, פאהד חלבי ומחמוד קייס. באוסף לוין קיימות מספר יצירות של דוראר בכרי. ציוריו ריאליסטיים הנוקטים בצילום כסקיצה, כאשר המוקדמים שבהם מטפלים בנושא הדיוקן העצמי של האמן. באחת מיצירותיו באוסף, בשם 'דיוקן עצמי עם עז', הוא חתר לשבירת הסטיגמות של האוריינטליזם שאפיין את הציירים היהודים הארצישראליים, להחצנת המיניות המיוחסת לגבר הערבי ולהנכחת הבעלות על האדמה. שם היצירה, כמובן, מתעמת באופן ברור עם 'רועה העזים הערבי' שצייר נחום גוטמן ב-1927."

בטור שחיבר על אודות יצירה זו בעיתון "הארץ" (2019) כתב בכרי עצמו: "החלטתי לצייר דיוקן עצמי שיעורר תהיות אצל הצופים. ציירתי את עצמי עומד ליד עז בנוף מאזור טול-כרם, לבוש בבגדים מודרניים – ג'ינס וחולצה צמודה. העמידה שלי מעידה על יציבות ותחושת ביטחון, צבע עורי השחום מרמז על היותי יליד הארץ הזאת, והצטלבות המבטים ביני לבין העז, מין דו-שיח היסטורי ביני לבינה. כן אני ערבי פלסטיני ואזרח ישראלי, אבל כבר לא רועה הצאן עם הגיבנת בגב, אלא צעיר עכשווי עם מודעות עצמית גבוהה, שחי את המציאות של ימינו אך בו בזמן מחובר לשורשים העמוקים שלו לאדמה הזאת."

"דוראר בכרי הוא חלק מדור חדש של אמנים ערבים בישראל, המודע למורכבות זהותו ובעל קול ייחודי. אחד מיעודיו של אוסף לוין הוא להוסיף לתצרף הזה הקרוי 'אמנות ישראלית' יצירות שחורגות מן הזרמים הנורמטיבים. ככל שהאוסף מגוון יותר, כך הוא מתקרב יותר לייצוג אותנטי של האמנות המקומית," מסכם עופר לוין GTI