"זה לא הפורמט, לא להגזים": האם מותר לשתות יין בדייט ראשון?
בפרק פתיחת העונה של "ווארט" צפינו בדייט הראשון של שרה ויונה, במהלכו היא ביקשה לשתות מים. בעוד הוא תהה למה היא מוותרת על יין, היא רמזה לו "בעדינות" שזה פחות מתאים. בעקבות הקטע הזה יצאנו לבדוק מתי, אם בכלל, מקובל לשתות אלכוהול בפגישת שידוכים - ומה עוד כדאי לדעת על עולם השידוכים החרדי? | "ווארט", הערב, 21:15, ברשת 13
שתיית כוס יין בדייט ראשון נשמעת כמו הדבר הכי טבעי בעולם. קצת אלכוהול, קצת פחות מבוכה ואולי דרך טובה להתמודד עם השתיקות של תחילת ההיכרות. אלא שבעולם השידוכים החרדי, מתברר, גם הבחירה בין מים ויין יכולה לפתוח דיון שלם.
זה בדיוק מה שקורה בפרק פתיחת העונה של "ווארט", כששרה פרצובסקי נפגשת עם יונה קראוס. במהלך הדייט שרה מבקשת לשתות מים, ויונה תוהה מדוע היא לא מעדיפה דווקא יין. בתגובה היא ענתה לי "זה לא הפורמט, לא להגזים". הרגע הקטן הזה גרם לנו לתהות: האם בכלל מותר לשתות אלכוהול בפגישת שידוכים? ואם לא בדייט הראשון - אז מתי כן? ומה עוד מותר ואסור לעשות בדרך מהפגישה הראשונה ועד החופה?
כתבות נוספות:
נתחיל מההפתעה הראשונה: אין בהלכה כלל שקובע שבדייט הראשון אסור לשתות יין, ובוודאי שאין מספר קסם של פגישות שאחריו לפתע מותר לפתוח בקבוק. למעשה, ליין יש מקום מרכזי מאוד במסורת היהודית. השאלה בפגישת שידוכים היא פחות מה יש בתוך הכוס, ויותר מה הוא עושה לאווירה.
במקורות ובהדרכות הלכתיות קיימת הסתייגות משתייה שעלולה להביא לשכרות, לטשטוש הגבולות או ל"קלות ראש" בין גברים ונשים. פגישת שידוכים, לעומת זאת, נועדה לאפשר לשני הצדדים להכיר באופן רציני ושקול. מכאן מגיעה ההעדפה הקיימת בחלק מהחוגים לוותר על אלכוהול, בעיקר בשלבים הראשונים של ההיכרות. זו אינה "הלכת הדייט הראשון", אלא שילוב של זהירות הלכתית ונורמה חברתית.
ומהדייט השני? או השלישי? גם כאן אין תשובה. אין שלב הלכתי שבו יין הופך פתאום למותר, ובקהילות שונות גם תהליך השידוך עצמו נראה אחרת לחלוטין. יש מי שמגיעים להחלטה לאחר מספר קטן מאוד של פגישות, ואחרים נפגשים שוב ושוב עד שהם מרגישים מוכנים לקבל החלטה.
באופן אירוני, דווקא בסוף התהליך האלכוהול עשוי לחזור לתמונה ובגדול. אחרי שהשידוך נסגר נהוג בקהילות רבות לקיים מעמד "לחיים", שבו המשפחות מרימות כוסית לכבוד הזוג וההחלטה להתחתן. כך שאם בתחילת הדרך מים עשויים להיחשב לבחירה הבטוחה, בסופה כבר בהחלט עשויה לחכות כוס יין.
אפשר קפה? בהחלט
למרבה המזל, פגישת שידוכים לא חייבת להתנהל עם שתי כוסות מים על השולחן. אין איסור גורף על קפה, שתייה קלה או אוכל, וגם בית קפה ומסעדה יכולים לשמש מקום לפגישה.
למעשה, לובי של מלון הפך במשך השנים לאחד הלוקיישנים המזוהים ביותר עם עולם השידוכים החרדי. הסיבה לא לגמרי מקרית: הוא מאפשר מצד אחד לשבת ולדבר בשקט, ומצד שני להישאר במקום ציבורי שבו נמצאים אנשים נוספים.
גם אם אתם מאורסים - אסור להישאר לבד
על פי ההלכה, גבר ואישה שאינם נשואים זה לזו אינם יכולים להתייחד במצבים האסורים על פי דיני ייחוד. במילים פשוטות: פגישה בדירה סגורה וריקה מאנשים היא כבר סיפור אחר לחלוטין מפגישה בבית קפה.
ולמי שחושב שהכלל נעלם ברגע שהזוג החליט להתחתן מחכה הפתעה. גם לאחר סגירת השידוך והאירוסין, בני הזוג עדיין אינם נשואים מבחינה הלכתית ולכן דיני הייחוד ממשיכים לחול עליהם.
אפשר כבר לדעת עם מי אתם עומדים להתחתן, אפשר להתחיל לתכנן את החתונה ואפילו לספור את הימים לחופה - ועדיין לא פשוט לסגור את הדלת ולהישאר לבד.
ומה עם נשיקה בסוף הדייט?
עבור זוג ששומר נגיעה, גם כאן אין התקדמות הדרגתית מהסוג שמוכר מעולם הדייטינג החילוני. אין דייט שלישי שבו פתאום "מותר" להחזיק ידיים, וגם החלטה להתחתן לא משנה את המצב.
עד החתונה בני הזוג עדיין אינם נשואים, ולכן מי שמקפידים על איסור נגיעה ממשיכים להימנע ממגע גם כשהקשר כבר רציני מאוד. המשמעות יכולה להיות יוצאת דופן למי שמגיע מבחוץ: שני אנשים יכולים להכיר במשך שבועות, להחליט שהם רוצים לבלות יחד את חייהם, להכריז על אירוסין - ועדיין לא להחזיק ידיים.
הוא הזמין - הוא משלם?
פה אנחנו כבר עוזבים את עולם האיסורים ונכנסים לעולם המנהגים. אין פסוק בתורה שמחייב את הבחור לשלם על הקפה, אבל בחלקים נרחבים מעולם השידוכים החרדי מקובל שהוא זה שמזמין ומשלם במהלך הפגישה.
ואפילו פעולה פשוטה כמו להזמין את המשודכת לשתייה כבר הצליחה לעורר דיון הלכתי. בתשובות שניתנו בנושא עלתה השאלה האם נתינת דבר בעל ערך במהלך שידוך עלולה לקבל משמעות הלכתית הקשורה לקידושין. התשובה המקובלת היא שקניית שתייה או אוכל במהלך פגישה אינה הופכת כמובן את בני הזוג לנשואים, ואין בה איסור מעיקר הדין - אף שיש מי שמעדיפים להחמיר גם בפרטים כאלה.
לא כל החרדים יוצאים לדייט באותה הדרך
וזה אולי הכלל החשוב ביותר ברשימה: אין באמת ספר אחד של "חוקי הדייטים של החרדים". פגישת שידוכים של זוג חסידי יכולה להיראות שונה מאוד מזו של זוג ליטאי, חרדי-ספרדי או דתי-לאומי. מספר הפגישות, המקום שבו נפגשים, המעורבות של ההורים והשדכנים, משך הזמן עד להחלטה ואפילו הדברים שמקובל לעשות במהלך הפגישה משתנים בין קהילה לקהילה ולעיתים גם בין משפחה למשפחה.
חלק מהכללים הם הלכה של ממש, כמו דיני ייחוד ונגיעה עבור מי שמקפידים עליהם. אחרים נועדו לשמור על אופי מסוים של המפגש, ויש גם לא מעט דברים שהם פשוט מוסכמות חברתיות שהשתרשו במשך השנים.
וזה מחזיר אותנו לשרה ולכוס המים שלה. מאחורי רגע שנראה שולי בדייט עם יונה מסתתר למעשה עולם שלם של גבולות, מנהגים וקודים חברתיים. לא, אין הלכה שקובעת שבדייט הראשון שותים מים ובחמישי כבר אפשר להזמין יין. אבל בעולם שבו הפגישה אינה רק בילוי אלא שלב בדרך להחלטה על נישואים, אפילו למה שמונח בתוך הכוס יכולה להיות משמעות.
ואם השידוך של שרה ויונה יגיע בסופו של דבר למקום הנכון, אולי דווקא אז יהיה הזמן להחליף את המים בכוסית ולהגיד - לחיים.