הנזם שהסעיר את מועצת השדכנים של "ווארט": מה באמת אומרת היהדות על פירסינג?
לופז ירימי, אחת הנשים שחיפשו שידוך בפרק פתיחת העונה של "ווארט", הגיעה עם נזם באף - פרט קטן שעורר דיון בקרב שולחן השדכנים. בעקבות זאת יצאנו לבדוק אם ליהודים דתיים מותר לעשות פירסינג, למה עגיל באוזן מתקבל בטבעיות בעוד שנזם עדיין מעורר מחלוקת - והאם לגברים בכלל מותר להתקשט בעגיל? | "ווארט", ראשון, 21:15, ברשת 13
לפעמים דווקא הפרטים הקטנים ביותר מצליחים לפתוח את השאלות הגדולות ביותר. בפרק הראשון של העונה החדשה של "ווארט", לופז ירימי הציגה את עצמה כשבאפה נזם - פרט שלא נעלם מעיניהם של מועצת השדכנים ועורר סביב השולחן שיחה על מקומו בעולם הדתי.
אבל מאחורי השאלה שנולדה בפרק מסתתר סיפור הרבה יותר מורכב. האם נזם בכלל אסור על פי ההלכה? האם יש הבדל בין עגיל באוזן לפירסינג באף, בגבה או במקומות אחרים? ומה קורה כשמי שעונד אותו הוא בכלל גבר?
כתבות נוספות:
מי שמחפש בתורה פסוק שאוסר על יהודים לעשות פירסינג צפוי להתאכזב. בניגוד לקעקוע, שעליו מופיע איסור מפורש בספר ויקרא - "וכתובת קעקע לא תתנו בכם", אין בתורה איסור מקביל על עצם ניקוב הגוף לצורך ענידת תכשיט. למעשה, ניקוב האוזניים לצורך עגילים הוא דוגמה מובהקת לפעולה המקובלת גם בקרב נשים שומרות מצוות. אלא שכאשר עוברים מהאוזן לאף, לגבה, ללשון או למקומות אחרים בגוף, התמונה כבר הופכת מורכבת יותר.
והטוויסט המעניין ביותר מגיע דווקא מאחד מסיפורי השידוכים העתיקים והמפורסמים ביותר במקרא. כאשר אליעזר, עבד אברהם, נשלח למצוא אישה ליצחק ופוגש את רבקה, הוא מספר: "ואשים הנזם על אפה, והצמידים על ידיה". כלומר, נזם באף ודאי אינו המצאה של הדור הנוכחי. גם בספר משלי מופיע הביטוי "נזם זהב באף", ובמקומות נוספים במקרא נזמים מתוארים כתכשיטים מוכרים.
עם זאת, לפני שמכתירים את רבקה אמנו לחלוצת הפירסינג, כדאי לסייג. לא ברור שהנזם המקראי דרש בכלל חירור של האף כפי שנעשה כיום. אבן עזרא, למשל, מסביר כי נזם האף יכול היה לרדת מפתיל הקשור במצח. לכן אפשר לומר בביטחון שנזם היה תכשיט אף מוכר בעולם המקראי, אבל לא בהכרח שמדובר בפירסינג במובנו המודרני.
אז אם אין איסור מפורש - מאיפה מגיעה המחלוקת? כאן נכנס ההבדל שבין עצם יצירת החור לבין התכשיט שבוחרים לענוד בו. הרב יעקב אריאל, למשל, כתב כי אף שפגיעה בגוף היא עניין שיש להתייחס אליו בזהירות, "מותר לאשה לנקוב בגופה נקבים לשם יופי", והביא כדוגמה את העגילים. מבחינתו, הדיון בפירסינג במקומות אחרים קשור גם לשאלות של אופנה, יופי והיגררות אחר נורמות חיצוניות.
גם בין פוסקים אחרים אין תשובה אחידה בנוגע לנזם. הרב ברוך אפרתי השיב לשאלה בנושא במילה פשוטה: "מותר", אך מיד הוסיף שהסביבה שבה חיים משנה את התמונה. במקום שבו נשים יראות שמיים נמנעות מנזם, לדבריו, ראוי להימנע ממנו; במקום שבו הוא מקובל גם בקרב נשים דתיות, אין בהכרח בעיה. מנגד, קיימות גם עמדות מחמירות יותר שלפיהן נזם בולט עלול לעמוד בניגוד לגדרי הצניעות.
וזו אולי הנקודה החשובה ביותר: הוויכוח הוא לא רק על החור באף, אלא על מה שהחור באף מסמל. בנושאים של לבוש ותכשיטים, גם למנהג המקום ולמשמעות החברתית של פריט מסוים עשוי להיות משקל. תכשיט שבחברה אחת נתפס רגיל לחלוטין יכול להיחשב בחברה אחרת חריג, מושך תשומת לב או בלתי צנוע. לכן, אותו נזם יכול להיראות טבעי לחלוטין בקהילה דתית אחת ולהפוך לסוגיה של ממש בקהילה שמרנית יותר.
וזה גם מסביר מדוע בעולם השידוכים הנושא עשוי לקבל משמעות גדולה אף יותר. אין כלל הלכתי שלפיו נזם מעיד בהכרח על רמת הדתיות של האישה שעונדת אותו, ובוודאי שאין כלל שאוסר אותו על מי שנולדה דתייה, אבל מתיר אותו למי שחזרה בתשובה. ההבחנה הזאת, כאשר היא קיימת, היא בעיקר חברתית ולא היתר הלכתי מיוחד לבעלי תשובה. בפועל, בעולם שבו לבוש, מנהגים והשתייכות קהילתית הם חלק מהאופן שבו אנשים מנסים להבין את ההתאמה ביניהם, גם תכשיט קטן יכול להפוך לסימן שעליו משליכים שאלות גדולות בהרבה.
ומה לגבי גברים? כאן נכנס לתמונה איסור אחר לחלוטין. בספר דברים נכתב: "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה". לאורך הדורות הורחב העיקרון גם לקישוטים ותכשיטים המזוהים באופן מובהק עם המין השני. לכן יש רבנים שפוסקים כי עגיל או נזם המזוהים כתכשיט נשי אסורים לגבר משום "לא ילבש". אלא שגם כאן יש משמעות למוסכמה החברתית: אם תכשיט מסוים הופך לתכשיט גברי מקובל ומובחן, השאלה ההלכתית יכולה להשתנות בהתאם להגדרתו ולמנהג המקום.
ויש לזה אפילו תקדים מפתיע במקרא. בסיפור עגל הזהב מבקש אהרן: "פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם". כלומר, בעולם המקראי תכשיטי אוזניים לא היו בהכרח נחלתן הבלעדית של נשים - תזכורת לכך שגם ההגדרות של מה נחשב תכשיט "גברי" או "נשי" השתנו לאורך ההיסטוריה.
בסופו של דבר, אין ביהדות תשובה אחת ופשוטה לשאלה "האם מותר פירסינג?". עצם הניקוב לצורך תכשיט אינו אסור באופן גורף, אבל סוג התכשיט, מיקומו, מידת הבולטות שלו, הנורמות בקהילה ולעיתים גם השאלה מי עונד אותו - כולם עשויים להשפיע על התשובה.
וכך, אלפי שנים אחרי שנזם כבר מצא את דרכו אל אחד מסיפורי השידוכים המפורסמים בתורה, הנזם של לופז ירימי מצליח לפתוח מחדש ב"ווארט" שאלה גדולה בהרבה מתכשיט כזה או אחר: כשמחפשים התאמה בין שני אנשים, איפה עובר הגבול בין הלכה, מוסכמות חברתיות וטעם אישי?