"בחורות רבות וטובות יכולות לקנא במוסד השידוכים"

שרה פכטר, שכולנו מכירים מהתוכנית "ווארט", מסבירה למה מי שמחפש קשר רציני צריך לקנא במוסד השידוכים. וגם - שיתפה איך זה להיות אימא שמחפשת שידוכים לילדים שלה: "חשבתי שסיימתי עם שידוכים כשהתחתנתי, אבל אז הבנתי שהעבודה האמיתית היא למצוא שידוך לילדים" | "מיומנה של שדכנית"

ציפי ויעקב בחתונתם
ציפי ויעקב בחתונתם | צילום: ווארט

שרה פכטר, השדכנית האהובה מהתוכנית "ווארט", היא סופרת ובעלת משרד פרסום ויח"צ. לשרה יש ניסיון עשיר במציאת שידוך בחברה החרדית ולא מעט סיפורים על התהליך שכולם יכולים להזדהות איתם. "מיומנה של שדכנית" - הפרק השלישי.

כתבות נוספות:

"נו, אצלכם החרדים שידוכים נעשים בצ'יק צ'ק". אני מקבלת הרבה תגובות כאלה.

ככה, הרגשתי לפני שחיתנתי כמה מילדיי. לא רק הילדים שלי היו בשידוכים גם אימא שלהם.

אין לי מושג איך השידוכים התנהלו לפני שנים. היום 90% מהשידוכים מתחילים בוואטסאפ ובמייל. אין כמעט קבוצת שדכניות שלא השתחלתי לתוכה בתואנה כי גם אני עוסקת בשידוכים, ולו כדי להגיע לרזומה ותמונות ולמצוא שידוך לבן שלי.

כי ככה זה, כשהבן או הבת יוצאים לשוק השידוכים, האימא מכינה ברוב התרגשות רזומה – סוג של קורות חיים: שם הבחור, הגיל, הגובה, פרטים על מקום שבו הוא לומד, תכונות אופי והתנהלות, מה התכונות שהוא מחפש, איזה סגנון, ממודרני ועד לומד, מעובד ועד חצי לומד ועובד. האימא מוסיפה תמונה, והנה זה מתחיל:

"יש לי רעיון לשידוך לבן שלך".

השדכנית שרה פכטר
השדכנית שרה פכטר | צילום: ווארט

"נהדר", עניתי, "לאיזה מהם?" (הייתה תקופה ששלושה בנים היו בשידוכים בו זמנית, וכל הבית סב סביב ההצעות, הדייטים, האכזבות, ולבסוף שבירת צלחת).

"תשלחי לי גם תמונה של הבחורה ואת קורות החיים שלה".

אולי זה חוסך אלפי דייטים מיותרים, כי גיליתי שתמונה של בחורה שווה, שאני חשבתי שהיא בחורה שיכולה להציע מועמדות למלכת יופי או מינימום מלכת החן העולמית, הבן שלי מעיף בה מבט וטוען: "לא אימא, זה לא הטעם שלי".

"אבל היי, תסתכל. היא מהממת, היא יפיפייה".

"לטעמך".

נקסט.

שלא לדבר על הרזומה שמציג את קורות החיים של הבחורה כמו שכתוב. "תקשיב, היא פעלתנית ומוצלחת. עובדת בהנדסת תוכנה פלוס מאפרת ערב".

"אני רוצה בחורה רגועה יותר, עם תכונות אופי אחרות".

וככה מתגלגלים בין תמונות לקורות חיים. וכן יש גם כאלה שמייפים קורות חיים ויש שמסרבים לשלוח תמונות.

הפכתי כבר למומחית בתחום. יש את אלה ששולחות תמונות צד, כדי להסתיר משקל, ויש ששולחות תמונת ראש, כשהפוקוס מלמעלה, ועוד ועוד...יש תמונות מושקעות, ויש תמונות שהיא משדרת את האופי המקסים שלה שהיא לא צריכה להצטלם לא באור ולא בצל, כל תמונה עוברת.

עברנו את שלב קורות החיים והתמונות, כן המשפחות פחות או יותר מתאימות (רק אחרי שמחתנים אותם מגלים שאין משפחות מתאימות!!!).

ושלב הפגישות מתחיל. הפגישה הראשונה, אם הוא סיים אותה אחרי שעה בדיוק, סיכוי קלוש שנגיע לפגישה שנייה. החל מהשעה השנייה הסיכוי רק הולך וגדל.

ואז המתח מתחיל: הבחורה רוצה להמשיך? לא רוצה?

הבחור מעוניין בעוד פגישה או מחליט להוריד ולהמשיך הלאה?

השדכנית שרה פכטר
השדכנית שרה פכטר | צילום: ווארט

אם השדכנית ''מהצד השני'', (אגב שדכנית היא כינוי לכל אחת שהציעה את הבחור או הבחורה, מהחברה הכי טובה שלך ועד הקופאית במכולת) מתעכבת ולא מתקשרת כעבור שעה מסיום הפגישה, צריכה להידלק נורה אדומה. בדרך כלל כשרוצים מאוד להמשיך, יוצרים קשר מיד, למעט מקרים מעטים בהם רוצים לשחק אותה קשה להשגה, אבל זה גם סגנון של אופי.

אצל הציבור הפתוח מעט יותר, החל מהפגישה השלישית, הבחור יכול להציע לבחורה שהחל מפגישה זו הם יתאמו ביניהם את הפגישות. (ישששששששששש !! זוהרת האימא בשידוכים).

ועדיין אין זו ערובה שישברו צלחת.

ישנם כאלה שיפגשו עשרות בחורות עד שהבינגו יתרחש וישנם ברי מזלם שיסיימו את סאגת הדייטים מהר.

וכן יש ניצוצות בעיניים, למי ששואל, ויש אהבה, ויש התרגשויות, ויש הצעות נישואין רומנטיות למי שתוהה. וכן, הם נפגשים שוב ושוב, עד שמחליטים אם זה הנכון, ואף אחד לא מכריח אותם להתחתן, להיפך.

"אם את לא מרגישה שהוא הבחור שלך, תגידי שלום, אין רחמנות בשידוכים", ציטטתי לבת שלי שוב ושוב את המשפט ששמעתי מסבי זצ"ל כשאני הייתי בשידוכים, ונפגשתי עם עשרות בחורים.

בדרך כלל, בפגישה הראשונה יודעים כמו שכולם יודעים, האם יש סיכוי לאהבה, אם יש כימיה בכלל. ולפעמים הניצוץ נדלק רק בפגישה השלישית, ואם לא ממשיכים הלאה לבחור או בחורה אחרים.

מה שבעיני יפה במיוחד, שמטרת הפגישות היא כדי להתחתן, אין מצב שבחור יהתל בבחורה וייפגש איתה בשביל הנאה בלבד במשך שבועות ויבוא אליה עם סיפורים של מחויבות וקשר רציני וכו'. בחור או בחורה יזרקו מישהו שאחרי כמה פגישות נראה שהכיוון שלו לא ברור.

אני בטוחה שרבות וטובות בעולם הגדול יכולות לקנא בחלק הזה שהוא גולת הכותרת שעומדת מאחורי מוסד השידוכים: היכרות לצורך חתונה. מה שבטוח, האימא כל התקופה הזאת נמצאת בשידוכים, לא פחות מהילד שלה, עם הבירורים, המתח, העצות, כסיסת הציפורניים והשמחה הגדולה.

אני זוכרת את הבוקר שאחרי החתונה של הבת מסתכלת על התמונה שהייתי שולחת מדי שבוע לשדכניות, חברות, ולכל מי שיכול להציע לבן את בחיר ליבו ולבת את בחיר ליבה. איזה אושר למחוק אותם מהוואטסאפ.

ואם חשבתם שסיימתי את עונת השידוכים שלי, תמונה וקורות חיים חדשים יצאו לדרך בשבועות אלו.

ואני לתומי חשבתי שהתחתנתי לפני שנים...