"שיחת טלפון אחת גרמה לי לבקש סליחה מכל מי שניסיתי למצוא לו שידוך"
שרה פכטר, שכולנו מכירים מהתוכנית "ווארט", משתפת סיפור על מאחורי הקלעים של עולם השדכנות: המפגש עם הבחורה שהפריזה עם רשימת הדרישות מהבעל העתידי - והשיחה המפתיעה ששינתה את כל התמונה | "מיומנה של שדכנית"
שרה פכטר, השדכנית האהובה מהתוכנית "ווארט", היא סופרת ובעלת משרד פרסום ויח"צ. לשרה יש ניסיון עשיר במציאת שידוך בחברה החרדית ולא מעט סיפורים על התהליך שכולם יכולים להזדהות איתם. "מיומנה של שדכנית" - הפרק הראשון.
כתבות נוספות:
- לצפייה בכל פרקי "ווארט"
- השדכנית מ"ווארט" מודה: "מאז עליית התוכנית אני לא עומדת בקצב הפניות אליי"
- "תני לי לנהל את העניינים": צביאור מאבד כיוון
מיומנה של שדכנית
האמת היא, שבאותו הרגע חשתי כעס מציף, ואפילו רצון להעיף לה את המשקפיים מהפרצוף ולהגיד לה: "הלו, את לא חיה במציאות, את שומעת את רשימת המכולת שהרגע הקראת לי?".
בפנים אני בוערת, כלפי חוץ אני מחייכת ואדיבה. מקשיבה לבחורה בת השלושים ושבע וחצי שמולי. היא מרכיבה משקפיים מיושנים ונמוכת קומה. לא משקיעה בתסרוקת מעבר לחמש דקות מול המראה, כך אני מנחשת,
הביגוד שלה עדכני ושמרני ורשימת המכולת שלה יכולה להבריח כל מועמד פוטנציאלי.
"אני רוצה בחור שירצה לגור באזור שלי. אני לא מוכנה לגור באזור המרכז או בירושלים".
"אני רוצה בחור שלמד מקצוע אקדמי ויהיה לו תואר. שייקח על עצמו את פרנסת הבית".
"אני רוצה בחור שרוצה לגדול ולהתקדם מבחינה ערכית ורוחנית ויחד עם זה שהוא יפרנס, הוא גם ילמד תורה בכל שעה פנויה".
"אני רוצה בחור שיפנק אותי וייקח אותי לטיולים שווים ולחופשים מושקעים".
"אני רוצה בחור שיבין את הראש שלי".
"אני רוצה בחור שיכיל את הרצונות שלי".
"אני רוצה בחור בעל רגש, שאין בו טיפת כעס והוא מחייך לכל הסובבים אותו".
אני רוצה להעיף לה מהיד את רשימת המכולת שהכינה, שהרוח תעיף את הרשימה תקמט אותה, שהרשימה תגיע למדבר ושם היא תתאדה בחום הכבד.
מגיע השלב שאני מסתכלת עליה ברחמים. "בחור שרוצה לגדול". הלו, לפי הגיל הכרונולוגי שלך הוא אמור להיות אחרי כאבי הגדילה. "בחור שיבין את הראש שלך", איך אפשר להבין אם את לא מבינה מה את אומרת?
אולי תכיני רשימה הפוכה, מה הבחור יכול לצפות ממך? אני מנתקת את הטלפון באנחה ובייאוש.
ואז מקבלת טלפון מהמתווכת. אני בחיפושי דירה, היא מבשרת שיש לה דירה להשכרה כמו שאני רוצה.
רגע, זה בקומה נמוכה? אני שונאת להמתין למעליות. אה, זה לא ברחוב הראשי? לא יודעת, לא מתחשק לי רחוב צדדי.
אה, אין חניה בצמוד לבניין? רק מסביב?
"וואו כמה דרישות", היא שורקת.
ואז אני מסמיקה ומבקשת סליחה מכל הבחורים והבחורות שהאשמתי אותם.